רע.

וואו, את גדולה מהחיים (ואולי אתה?)

נראה שאת/ה ממש מכיר/ה את סיפור החיים שלי

&nbsp
נהניתי מאוד מהשכתוב. הצלחת להעלות חיוך על שפתיי, וזה לא לגמרי קל בימים אלו.
&nbsp
יש דברים שאני יכולה להנהן לעצמי בתוכם, ויש כאלו שאילו היה לי כוח הייתי מסבירה למה הם פחות מתאימים, אבל בגדול, ממש אהבתי. תודה על ההשקעה
 
ואוו, תודה רבה.

ואם תרצי לגלות לי בסוד מה הניק שהיה לך אני אשמח, כי אני נורא סקרנית
...
 

Gali04

New member
וואו איזו גדולה מהחיים את!!!

חבל שאת לא נמצאת במוחי באופן תמידי לעשות לו שכתובים מעין אלו.
כל הכבוד לך!!! התרשמתי
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל


כל הכבוד על השיכתוב ריגשת אותי ברמות.
ברוכה השבה לפורום:) שמחה להכיר אותך:)
 

שיר ל3

New member
מדהים , הכל עניין של השקפת עולם

תלוי איך מסתכלים על הדברים. צריך להתאמן על זה.
&nbsp
גם אני קראתי בהודעה שלך הרבה יותר דברים טובים מאשר לא טובים. תני לעצמך קרדיט, את יכולה להגיע לכל מטרה שתציבי לעצמך!
 

Gali04

New member
נכון יש בסרטים את המלאך
והשטן
?

אלו הדמיוניים, שתמיד רואים בכל מיני סרטים שיושבים על הכתפיים.
השטן מטמטם לך תמח במחשבות שליליות ורעות,
והמלאך מנסה למשוך לכיוון הטוב והבריא.
&nbsp
אז בשכתובים שלך את מזכירה לי את המלאך.
 
תודה רבה, יקירה.

הבעיה היא שאני לא יודעת להכיל גם את הטוב. ואולי בעיקר את הטוב...
 

שיר ל3

New member
חשוב לדעת להכיר בטוב

את נשמעת חכמה, אמביציונית ומוצלחת, ואם "נקלף" את שכבות העצב והדיכאון נגלה פרח שרוצה לפרוח ופורח לתפארת. את עושה דברים שמעטים יכולים, האמיני בעצמך , באמת שיש לך יכולות!
בעיות קימה בבוקר יש לכווולם, הפרעות שינה מסוג זה או אחר, תמצאי מה עוזר לך להתגבר על זה, אולי באמת שעון מעורר שנמצא רחוק כפי שרשמו פה, אני יודעת שגם יש שירות השכמה בחינם , שמגדירים שעה שמצלצלים אלייך להעיר אותך, אולי זה יעזור.
תעזרי לעצמך להצליח, רק את יכולה להילחם בזה, בשבילך. בהצלחה!
 
אגב

לא כתבתי שאני לא יודעת להכיר* בטוב. כתבתי שאני לא יודעת להכיל* אותו. להכיר בו אני יודעת גם יודעת
 

שיר ל3

New member
מה ההבדל?


אם את מכירה בו זה אומר שאת מקבלת אותו, לא? לקבל זה להכיל... או שתאירי את עיניי, כי באמת אני רוצה לדעת מה ההבדל... הכוונה שאת לא מאמינה שיכול להיות טוב? לא מאמינה שמגיע לך?...
 
הבדל של שמים וארץ

אני מכירה בטוב כי אני לא מתעלמת ממנו. אני רואה אותו, מודעת לו, אפילו אסירת תודה עליו. אבל זה לא אומר שיש לי יכולת להכיל אותו. לא רק משום שאני מרגישה שאני לא ראויה (זה רק חלק מהמכלול), אלא משום שאין לי כלים להתמודד עם טוב. אני לא רגילה לטוב. אין לי מושג איך להתמודד עם ה'היי' הזה בתחילת יום עבודה ובמהלכו, ועם ה'דאון' הזה כשהולכים הביתה, למשל. אין לי מושג איך להתמודד עם קידום. אין לי ידע וכלים לזה, וכן, לפעמים מרגישה גם לא ראויה ולא מסוגלת לקלוט ולהפנים שמדובר בי. אז אני מקבלת בשמחה את הטוב (עד שתת-המודע הנפלא שלי עושה הכול כדי להרוס אותו), אבל להכיל אותו אני כרגע פשוט לא יודעת איך. ותודה
.
 

שיר ל3

New member
אוקיי, הבנתי...


אני רוצה להגיד לך שרק את שולטת בתת המודע שלך ולא הוא בך. את משדרת לו רק שלילי כל הזמן, אז זה מה שהוא יודע... איך להכיל טוב... ? (הלוואי שאלה תמיד יהיו ה"צרות" שלך
) לי זה נראה קל... לחייך, להודות על הטוב ולשמוח, להגיד הנה, אני מתרוממת, החיים משתנים לטובה, אני רוצה להתחיל סופסוף להרגיש את הטוב, מגיע לי! אני אדם יצירתי, חכם, עם יכולות ואין דבר שיעמוד בפני הרצון שלי. תעשי רשימה מה טוב ומה פחות ותפעלי לשפר את מה שפחות... (ככל שבאפשרותך כמובן) להפנים שאם קיבלת קידום, את ראויה לו! אנשים מקצועיים ומביני עניין ראו בך, (כן,בך!) את היכולת ומאמינים בך. הם רואים בך משהו שאת עדיין לא רואה אבל הוא קיים. את בקלות יכולה למלא את תפקידך נאמנה, לזרום עם מה שיש, בקצב שלך... להעלות חיוך, תחשבי על זה ותביני שמגיע לך הטוב הזה! רק מלקרוא כמה הודעות שלך אני מבחינה שאת אינטיליגנטית, נעימת הליכות, רגישה.. אי אפשר לומר זאת על כולם. תחליטי שאת משנה את מסלול חייך לטובה ונלחמת על זה. קיימות בך עוצמות שאת עדיין לא מכירה! תרימי את הדימוי העצמי שלך, יש בך המון המון מעבר למה שאת מצליחה לראות כרגע.
אולי גם תלכי להתפנק במספרה, מניקור, פדיקור, או מה שבא לך, איזה בגד חדש אולי... זה עושה טוב על הנשמה ומשפר את ההרגשה
 
לך זה נראה קל וגם נשמע צרות של עשירים

והאמת שעד שזה לא קרה לי גם אני חשבתי ככה. שמעתי פעם על מישהו שזכה בלוטו והתאבד מרוב שלא ידע מה לעשות עם הכסף. קראתי באיזה שהוא מאמר אקדמי שדווקא אנשים שיש להם פחות אפשרויות בחירה שמחים יותר מאנשים שמוצע להם שפע מסחרר.
אז לא, זה לא שנהייתי עשירה, והוא בטח ישלם לי שכר מינימום, ואני בחובות של אלפי שקלים גם ככה, אבל כן, זה משהו שאני כל כך מבולבלת מלהכיל אותו, שאני כל כך לא רגילה לזה, שאני מנסה כביכול, מתת-המודע, לחבל לי, להרוס לי. אנשים מדברים בדרך כלל על הפחד להיכשל, שאת זה אני נושאת עמי תמיד, אבל האם שמעת על הפחד מהצלחה? כששמעתי על זה צחקתי ולא הבנתי בכלל על אילו שטויות מדברים. והנה, כן. הטוב הזה מכיל בתוכו כל כך הרבה לחץ והיסטריה. הוא פותח קופת שרצים של מי אני בכלל, לא ראויה, לא מתפקדת, טיפשה, בורה שלא קוראת ספרים (כן, כן, אני לא מי יודע מה תולעת ספרים, בטח לא בשנים האחרונות מאז שאני בענייני עריכה ולימודים, כך שקוראת כמעט רק את מה שעורכת ולומדת). הרגשתי את זה גם אחרי שסיימתי מבחנים. אני תמיד לומדת יומיים-שלושה לפני, מגיעה לחוצה נורא למבחן, ואיכשהו מקבלת רוב הזמן מעל 95. אז אנשים רואים את הממוצע ה-95 ולועגים לסבל שלי כשאני אומרת להם כמה התייסרתי כשדחסתי הכול לשלושה ימים, שהגעתי עם הלשון בחוץ, שאין לי אוויר כי אני לא מסוגלת להושיב את עצמי בזמן נורמלי וללמוד מסודר. 'אז מה, את ממילא מקבלת 100 בכל דבר'. אז א' - זה לא בכל דבר, יש לי גם קורסים של 74, אמנם מעט אבל יש, ו-ב' לא הכול זה הציון. כלומר כמובן זה משמח והכול, אבל הסבל בדרך לשם - אני לא בטוחה שהוא כל כך מוצדק. ואחרי השמחה של הציונים הטובים אני אומרת לעצמי - אז מה. ממילא מה יצא ממך. עד שתסיימי את התואר אולי תגיעי לגיל 50. ובכלל, מה שווה התואר שלך, זה הרי לא משהו פרקטי שאפשר לעשות אתו משהו...
&nbsp
בשנים האחרונות אני לומדת לשמוח ולהישאר בשמחה, לא לברוח (יצא לי חרוז), אבל זה היי, זה סחרור מטורף, ולאחריו יש רק ירידה. אז אני לא יודעת איפה להיות. תביני, במקצוע שלי אני צריכה כל הזמן להיות בהיכון, לתת תשובות בשלוף. להבריק. תמיד שיהיו לי עצות חכמות ומועילות. שימת לב מדויקת לפרטים, אחרת הספר יכול ליפול, וכך גם שמי הטוב. אני חייבת כל הזמן להוכיח את עצמי, מי ישמע, מתמחה כירורגית. התחום הוא קדחתני, כל הזמן יש פעילות, מפגשים עם אנשים, שקשים לי גם ככה, קריאת סריקה מהירה (ואצלי הכול אטי), כתיבת מאמרים, המצאה של כל מיני קופירייטים, וכמובן, העריכה שאני עושה בבית)... ויש כל הזמן עוד. ועוד. אין זמן לנשום. מזל שבינתיים זה רק פעם בשבוע, אבל אני לא יודעת להכיל את זה. לא מצליחה לנשום. כל כך הרבה חרדה. מה יהיה כשהם יגלו כמה אני דפוקה בכל מיני מובנים? זה לא הולך בקצב שלי, זה חייב להיות מותאם לקצב שלהם, ויש דדליינים. וצריך כל הזמן להיות צינית ושנונה. זה לרוב בא לי טבעי, אבל זה גם מעייף. כל הזמן לשמור על פאסון. להצחיק (אני דווקא לא רעה בזה, אבל לא כל הזמן רצוף...)
&nbsp
אבל
&nbsp
את מקסימה. וכתבת לי דברים מקסימים שבהחלט אלמד אותם ואנסה להפנים אותם. את מעודדת מאוד, וזה מחזק. והעצה שלך בנוגע למספרה לא יכלה לבוא יותר בזמן!! כבר קרוב לשנתיים לא הסתפרתי, גם כי אין לי כסף (אני חייבת גם גוונים) וגם כי רציתי להאריך את השער. אבל לאחרונה אני באמת מפנטזת לשבת במספרה (בדרך כלל אני הולכת פעם בשנה), לעשות קצת צורה, לצאת בהרגשה טובה. והספר שאליו הלכתי בפעם האחרונה נמצא גם די קרוב לעבודה שלי, אז אולי זה אפילו יוכל להיות סמלי כזה... וגם יש לי יום הולדת בעוד שבוע וחצי, אז זה אשכרה יכול להתאים.
&nbsp
תודה רבה
 

שיר ל3

New member
וואו, אני דווקא כן מבינה את הלחץ הזה

כשאני מרגישה שמצופה ממני משהו שאני בכלל לא בטוחה שאני יכולה "לספק את הסחורה" ואני בלחץ להרשים, להוכיח... זה קרה לי כשעבדתי כמנהלת משרד עורכי דין במשך כמה שנים.. עם הזמן למדתי לקחת צעד צעד, בכל יום עשיתי סיכום מה עשיתי טוב ומה לא ו-וואלה, הבנתי לאט לאט שאני כן יכולה וכן מצליחה! הם היו מרוצים ממני מאוד, עם הזמן למדתי גם להנמיך ציפיות מעצמי, אין מושלם , אף אחד לא מצפה ממני להיות רובוט, גם הגדולים ממני טעו והכל בסדר... לא הכל חייב להיות מושלם עד לנקודה הקטנה. פשוט לזרום עם מה שיש... וכן יש דבר שנקרא פחד מהצלחה, שבנאדם לא יודע איך להתמודד עם זה כי הוא לא מאמין בעצמו (זה לדעתי, יכולות להיות עוד סיבות), דימוי עצמי נמוך וכו... מבינה אותך בכל מילה ויש את זה לכולם, גם למי שלא מודה בזה. העניין שצריך להכניס כל פחד לפרופורציה המתאימה, ולא להעצים אותו.. (שלזה אחראיות החרדות המעצבנות שלנו...) לנשום ולומר, רגע, מה כבר יכול להיות...? החיים הם ניסוי וטעייה, גם אם לא נצליח, מה כבר יקרה? ואם נצליח, מה יכול להיות..? לפרק את החרדה לגורמים ...
בקשר למספרה- גם אני ככה, תמיד אומרים זה לא הזמן, אין כסף וכו... אבל זה חלק מלחיות, זה חשוב מאוד לצאת ולהרגיש טוב עם עצמך, זה הרבה מעבר לכסף, אולי אפילו רק תספורת ופן, מחולל פלאים, תשתדלי לעשות את זה. וגם תתפנקי בחולצה חדשה להרגשה אם אפשר
תחליטי שאת מובילה את השינוי.
 
למעלה