רע.

[תושי18]

תרגישי טוב.

 

[אלומת האור]

תודה, תושי.

 

[אלומת האור]

ממש ממש ממש רע

ובכלל בכלל בכלל לא טוב.

 

[כאב 8]

תרגישי טוב

 

[אלישבע24]

אור יקרה,

חשבתי שעכשיו,כשיש
לך שותפה שקטה,
וקידום בעבודה,
יהיה לך יותר קל.
מצטערת שקשה לך,
מקוה שהרע יעבור מהר.

 

[מישהי1632]

מקווה שישתפר במהירות.

 

[מילקי91]

תרגישי טוב

 

[Raindrop23]

מקווה שהמצב ישתפר. שולחת חיבוקים

 

[DOCTOR W H O]

היי יקירה

אני כאן אם תרצי לדבר.אוהבת

 

[אלומת האור]

אני לא יודעת מה אפשר לעשות כדי לעזור לי

המון תודה לכל מי שהגיב.
אני נחנקת. נחנקת מטוב. נחנקת מרע. נחנקת מחוצפה של אנשים. נחנקת מניצול ציני. נחנקת מאפשרויות פתוחות. נחנקת מכובד האחריות. נחנקת מהצפה רגשית. נחנקת מעצבים. נחנקת מחום - כבר שבועיים ללא מזגן (לפחות יש מאוורר מגדל שעוזר במשהו). נחנקת מהצורך להיות נחמדה. ומהצורך להיות בסדר. נחנקת מהאוכל למרות שטוב לי אתו מאוד לאחרונה. נחנקת מאנשים שבוחרים להיפגע ממני. ומאנשים חולי נפש פסיכופתים שלא דואגים לטפל בעצמם או לפחות ללכת לאבחון, שיש להם רוע כל כך טהור ומזוקק שכמעט קשה להאמין שהם קיימים. נחנקת מכאבים פיזיים. נחנקת מבעיות פיזיולוגיות, ישנות וחדשות. נחנקת מאיך שאני נראית. נחנקת מהצורך להשפיל את עצמי ולהתנצל גם על דברים שלא עשיתי, כדי למצוא ניחומים ואישורים מהזולת. נחנקת מזה שלא יכולה לעזור לאנשים כמו שהייתי רוצה. נחנקת מהצורך להיות תקשורתית ומיותר מדי אינטראקציות. נחנקת מאנשים שעוזבים, ובראש ובראשונה השח"ע, שבקרוב מאוד יהיה רק ח"ע. נחנקת מאלפי השקלים שהתקלות בבית גורמות לי להוציא. נחנקת מכל הקלקולים שכמובן נוחתים בבת אחת. נחנקת מטעויות ומשגיאות. נחנקת מלא להבין מה רוצים ממני. נחנקת מעצמי. ונחנקת מיום ההולדת של אימא, שלא נחגג כבר 13 שנה ושלעולם לא ייחגג עוד. לעולם.

 

[אלומת האור]

אני לא יכולה יותר

אני פוחדת לקרוס. תת המודע שלי מנסה כנראה לחבל לי בסיכויי ההצלחה שלי. זו כבר פעם שנייה (מתוך שלוש) שאני מאחרת בהיסטריה לעבודה. אני פשוט לא קמה. פשוט לא. ואז מחפשים אותי ואני בהיסטריה ולא יודעת מה לענות וצריכה לקחת מונית, והם ביטלו פגישה עם לקוח בגללי, כי אני הייתי אמורה להיפגש אתו ולקבל תדריך קודם. והבוסית נזפה בי (בצדק) והתחלתי לבכות כמו מפגרת ואמרתי לה שלא משנה מה היא תגיד - היא צודקת. הסברתי לה קצת למה, אבל נשאתי באחריות. וכמובן לא הייתי במצב של לנהל משא ומתן עם המנכ"ל לגבי השכר שלי (הוא התקיל אותי בפעם הקודמת ושאל אותי 'כמה את רוצה'. מה זה כמה את רוצה? לא ידעתי שאפשר דבר כזה בכלל). ולמרות כל הבכי התעשתי על עצמי מהר ותקתקתי עבודה ונזרקתי למים עמוקים ושרדתי ואפילו עשיתי עבודה ממש טובה. נכנסתי עם הבוסית לפגישה עם לקוח כדי להתלמד בנושא מסוים, ובעיקר שתקתי אבל גם הצעתי והערתי מדי פעם, ואת הכול סיכמתי במחברת שקיבלתי משם במתנה. אחר כך תיקנתי המון טקסטים בכל מיני צורות ופורמטים, גם ידניים. ואז בא הלקוח ההוא שכביכול ביטלו (אני חושדת שלא באמת ביטלו, רק רצו ללמד אותי לקח). לקוח יהיר פחד, לא מוכן להתפשר על פסיק ועל אות, אבל קלטתי אותו וקלטתי איך לדבר אתו ולנסוך בו ביטחון, וכך היה שלא זו בלבד שישבנו על התיקונים ולחלקם הוא אפילו הסכים, הצלחתי למצוא לו חריזה הולמת לשורה שהוא טעה בה והרסה לו את המשקל, והוא התלהב!!! שאני אשנה לבן אדם הזה מילה בטקסט? ועוד בחריזה???
ועוד טקסטים, ועוד מאמרים, וגם ספר ילדים אחד מקסים, והמצאתי גם שם חריזות תמורת אלו שלא היו תקינות, והעמסתי על עצמי עוד עבודה ועוד עבודה, ומפה לשם לא שמתי שום דבר בפה ולא קמתי מהכיסא שש וחצי שעות, מרוב הפדיחה שעשיתי לעצמי עם האיחור.
חזרתי הביתה מסוחררת... אני סוכרתית ואסור לי בשום פנים ואופן לא לאכול עד שבע בערב (חוץ מנס קפה בבוקר ותפוח אחה"צ).
אח"כ אני והבוסית נסענו ביחד באוטובוס הביתה (היא לא גרה באזור שלי, אבל נוסעת לשם הרבה לקנות דברים) וקצת דיברנו על הפרעת השינה שלי ועל המצב הבריאותי שלי והיא לא כעסה ואמרה שתשתדל אפילו לתת לי עוד עבודות...
&nbsp
ואני כל כך פוחדת. ואני כל כך עמוסה. מרגישה שאני לא נושמת. שמשהו הולך לקרות. לקרוס. ושוב יבוא על הבוקר טכנאי מזגנים בפעם הרביעית. ואחר כך מיד רופא. ואחר כך הביתה ויבוא טכנאי מכונות הכביסה. והעוזרת תבוא להשלים שעות מהפעם הקודמת.
&nbsp
ואני רק רוצה לדבר עם מישהו שירגיע אותי ויגיד לי שהכול בסדר. והחבר הזה ששניים ממשפחתו התאבדו בשבוע שעבר. ואנשים שבוחרים להיעלב ממני בלי לומר לי אפילו מה עשיתי רע כדי לתת לי שהות להתנצל.
&nbsp
ואני מרגישה עייפות כל כך גדולה יחד עם אנרגיה של עצבים שמונעת ממני ללכת לישון. ורצון לברוח. וצורך בעשייה. וצורך לשים גבול לעשייה. אני לא רגילה לדבר עם אנשים!!! ולייצג את ההוצאה! ולתת ללקוח הרגשה שזאת הפעם המאה שאני עושה את זה, וזו רק הפעם הראשונה! או השנייה! ולקוח קשה... והצלחתי לפצח את הבן אדם תוך כמה משפטים!! וגם הלקוח הראשון, זה שנכנסתי להתלמד על בניית הקונספט לספר שלו, גם, סמך עליי, שיתף אותי, שאל אותי שאלות שלא היה לי מושג בנוגע להן, אבל הבוסית התערבה מיד וענתה. והשאלות ששאלתי היו טובות. וההערות. תמיד אני נותנת להם חומר למחשבה. מגלה בין השורות דברים שאחרים לא רואים. ניסוחים אחרים. שכתובים. תיקונים של עורכים אחרים. אבל בעיקר לדבר עם אנשים. אני. לדבר. עם. אנשים. אני, תנו לי מחשב, אופיס, טקסטים, לשבת בשקט מול המחשב ולא לצאת מהבית... הכול כל כך חדש לי.
&nbsp
איך היא אמרה לי היום אחרי האיחור - חסר לך שלא היית טובה. אבל היא גם אמרה לי שזו בדיוק הייתה הסיבה שבגללה פיטרה את זאת שהייתה לפניי בתפקיד, שהיא הייתה טובה, אבל עשתה להם בלגן עם הלו"ז. ואני כל כך רוצה לקחת את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים ולא לפשל. על ההתחלה פישלתי פעמיים. ולא הספקתי את כל המשימות שהיו על הלוח...
&nbsp
ורע לי. לא במובן של רע לי ובא לי למות, אלא רע לי כי אני קורסת מבלבול בשעות השינה, מאכילה לא מסודרת ולא בריאה, משינויים מסחררים, מחרדה של איך מדברים עם אנשים, מוויכוח מכוער שהיה לי אתמול עם הבוסית באמצעות המייל. איך אני תמיד מתקפלת ולא יודעת לעמוד על שלי ולדרוש מה שמגיע לי. תמיד מתנצלת. איכס.
&nbsp
ומה יהיה עם היקיצה שלי? אני ממש פוחדת מזה. רק שלא יקרה לי שוב. כבר מזמן לא הייתה לי תקופה כל כך קשה עם שעות ההתעוררות. מזמן. אסור שזה יקרה לי. והיא דווקא באה לקראתי מבחינת השעות, אבל זה לא ממש משנה. גם אילו קבענו לצהריים, גם אז הייתי כנראה מאחרת. זה פשוט נורא. שני שעונים מעוררים ואני דופקת להם צ'אפחה וממשיכה לישון. אני חייבת לקנות שעון מעורר כמו של פעם, טרקטור כזה. הצילו. איזה לחץ. כאילו רודפים אחריי.
&nbsp
ואם למישהו יש עצה איך להירגע ואיך להתארגן ליום עבודה במשרד מבחינת אוכל, ואיך קמים בזמן - בבקשה עזרו לי. אני ממש מרגישה שאני לא יכולה יותר. וזה כולה פעם בשבוע!!! מה לעשות עם עצמי????????

 

[אלומת האור]

ל-456 הכוכבית

אני אנסה מחר לשכתב את מה שכתבתי פה, כמו שאת עשית אתמול, אבל אם בינתיים בא לך לתת לי כיוון אני אשמח, כי קשה לראות מהפרספקטיבה שלי, הסובייקטיבית. תודה לך, לכולם

.

 

[אלישבע24]

היי אור,

אני כותבת בשכיבה בגלל הכאבים
מאוד לא נוח

דברי עם עצמך,
אולי תכתבי לעצמך מכתב,
יום אחד בשבוע זה קטן עליך,
זו עבודה שאת אוהבת
ותוכל לקדם אותך,

שעון של פעם זה רעיון מעולה
ותשימי אותו שתהיי מוכרחה לקום
בכדי לכבות.

בקשר להרגלי תזונה לקויים,
אולגה רז,ממליצה לשים בשקיות קטנות
מנות אוכל לכל 3 שעות,
מקלות של ירקות,פחמימה,ביצה או שתיים,
היא אומרת שביצה זה מזון על ומחקרים חדשים
מראים שהיא מאוד חשובה לגוף.
מנת פרי.
כשזה כבר ארוז ומוכן יהיה לך חשק לקחת את זה.

 

[אלומת האור]

הבעיה היא

שלא משנה מה זה, אני מתביישת לאכול מול אנשים סמכותיים, ואין איפה להתחבא שם. משרד פיצי וכולם רואים את כולם, פחות או יותר.
מה שלום הרגל?
ולא, 456 זו לא אני, מה פתאום.

 

[Gali04]

תת המודע מנסה לחבל בסיכויי ההצלחה

אור מותק,

אני ממש מסכימה איתך בנוגע לזה ומשוכנעת שזה מה שקורה בחייך כעת עם התפקיד החדש. התפקיד דורש ממך אחריות עצומה ואת יודעת שכל "העיניים הסמכותיות" מופנות אלייך, בוחנות כל שעד ושעל, כל פסיק ונקודה.

האירועים בחייך האישיים (שותפה חדשה, מזגן, ידיד) בטח לא מוסיפים על התחושה הכללית ומעמיסים עלייך כאילו יש לך כתפיים ממש רחבות כדי לשאת כל הצרות הללו עליהן.

את אומנם איחרת פעמיים מתוך שלוש, ננזפת, בכית והרגשת לא נעים, אבל תיראי כיצד הצלחת בפגישות עם הלקוחות ועוד עם הלקוח הבעייתי. שימי לב, שלמרות הכל הבוסית כן מחזיקה ממך ואת כן חשובה לה. זה יפה גם שהרגשת מספיק פתוחה לספר לה בנסיעה באוטובוס על בעיית השינה והבעיה הבריאותית ואני בטוחה שמעט ריככת אותה והיא מבינה יותר את התנהגותך ואת האיחורים שהיו.

תישדלי לא לאחר יותר, זה כולה פעם בשבוע ואל תתני לתת מודע להחליט בעבורך. את הבוסית של עצמך ואת לא תיפגעי בסיכויי ההצלחה של עצמך

תשתדלי לא להיכנס עם הבוסית למאבקי כוחות, אף פעם אי אפשר לצאת מזה טוב. נסי להבהיר את עמדתך מולה בדרך פוליטיקאית (אין מה לעשות, היא הבוסית). חשוב, שתישמרי על סביבת עבודה נעימה, נינוחה. תישמרי על התפקיד הזה והכל, בהנחה שאת באמת אוהבת ונהנית ממנו.

את המזגן את חייבת לתקן, אי איפשר לחיות ללא מזגן!! זה מוסיף לך לעצבים, לא כיף לחיות כשחם, זה מעייף ומגביל וזה שווה כל שקל גם אם תצטרכי להיכנס למינוס.

נסי לשים את כל הזמזומים

המיותרים והמעצבנים (כלומר האנשים) שגורמים להיחלשותך, ברקע, כי שם הם צריכים להיות, לפחות עד להודעה חדשה.

בקשר לאוכל, מציעה לחתוך מהערב רצועות של ירקות כמו גזר, מלפפון, גמבות בשלל צבעים ולשים בקופסה אטומה. מציעה להכין סלט מבעוד מועד של קולרבי או של שומר (לחתוך פרוסות של קולרבי או של שומר להוסיף מלח, פלפל, לימון או חומץ ושמן זית. זה מעדן). אפשרי לקחת תפוח עץ, בננה (יש בה חלבון והיא פצצת אנרגיה), ניתן להכין סנדוויץ עם לחם קל מחיטה מלאה עם סלט טונה או סלט אבוקדו. תקחי לך יוגורט שאת אוהבת, תצטיידי בקרקרים כמו לחמית או פרכיות או פרכונים בטעמים אהובים. יש המון אפשריות.... אפילו שימי את קופסת הירקות ביחד עם היוגורט בשקית במקרר ובבוקר רק תשלפי את השקית והכל יהיה מוכן וקל...

את צריכה להיות מרוצה מעצמך, שלמרות כל הקושי והטרפת את מצליחה לג'נגל בין הבית לעבודה. את מצליחה למלא את התפקיד בעבודה על הצד הטוב ביותר

קישתא תת מודע, אתה לא רצוי כאן

 

[אלומת האור]

ואו, איזו השקעה! ממש תודה. אני עונה לך בפנים.

קודם כול לגבי המזגן - הוריי!! סוף סוף תוקן הבוקר!! עדיין אין לי מושג כמה זה עלה, כי השח"ע מטפל לי בזה. אני כמובן אשלם, אבל הוא מדבר עם בעלי המקצוע ומשיג הנחות. הוא מכיר אותם, הם עובדים עם אשתו. והאמת שכבר התרגלתי למאוורר הרצפתי שקניתי (מאוורר מגדל, לא עמוד כזה), אבל אין מה להשוות. ליגה אחרת.
&nbsp
בקשר לאוכל - ממש תודה על הרעיונות. הבעיה היותר קריטית שלי היא לא מה לאכול, אלא איך להתגבר על החרדה הזאת מלאכול ליד אנשים סמכותיים. אין לי בעיה לאכול מול כל אחד אחר, אבל מול אנשים שנמצאים מעליי בהיררכיה אני ממש מתענה בקטע הזה. אפילו לשתות מים אני מתביישת לידם, אז לאכול?
&nbsp
ואני לא אשתדל לא לאחר, אני לא אאחר. הזדמנות נוספת ככל הנראה לא תהיה. ביום שישי אני אלך עם המדריכה שלי לקנות שני שעונים מעוררים של פעם, כאלה שאי אפשר להתעלם מהם. הבעיה שלי שאני מסוגלת לישון ברעש ומתעוררת רק מאזעקה של מלחמה

. אני חייבת לבדוק איך אנשים שמתמודדים עם הבעיה הזאת מצליחים להתגבר עליה ולקום בזמן לעבודה. זה לא עסק ככה, תרתי משמע.
&nbsp
לגבי הבוסית אני צריכה להסביר משהו. התחלתי לעבוד אתם כעצמאית, מהבית. העבודה שאני עושה מהבית שונה מהעבודה שאני עושה שם. והם הטעו אותי בנוגע לאחת העבודות שאני עושה מהבית, באשר לתשלום עבורה. נראה לי שזה לא הכי כשר, אבל תכלס אין לי הרבה ברירות פה. זה או לקחת או לא. וזה לגמרי ממקום של נחיתות, ההתנצלויות האלה שלי, רק שלא יעיפו אותי, אני אקח הכול על עצמי... רכיכה פשוט. ובאשר לתשלום עבור העבודה שאני עושה מהמשרד עצמו - אני כבר יודעת כמה כדאי לי לבקש, נעזרתי בכמה אנשים כדי לחשב את זה, הבעיה היא שהוא לא יסכים לזה בחיים, ואני לא יודעת איך להסתכל לו בעיניים ולבקש את מה שככל הנראה מגיע לי. ראיתי אתמול איך לקוח התווכח אתו באשר לתשלום עבור ספרים שהוציא. הוא רצה לעזוב ולהיפרד כידידים, והמנכ"ל בסופו של דבר נתן לו את מה שהוא רצה. אבל הלקוח הזה הוא חד וחריף ומתנשא ובטוח בעצמו כל כך, שאין לי אלפית מהיכולת שיש לו לעמוד על שלו ולדבר ולהרים את הטונים ולאיים בעזיבה. אני לא יודעת איך עושים את זה. כשרק רואים אותי ישר מבינים שעליי אפשר לדרוך ושאני אקבל כל עבודה בזרועות פתוחות בכל מחיר, ואפילו בהתנדבות. כן, עשיתי עבורם לא פעם עבודות קטנות בהתנדבות. ואפילו לא כל כך קטנות. זה די נהוג בתחום שלי, זה אפילו מוסיף רושם טוב, אבל גם לזה צריך לשים גבולות. פעם אחת לא סיכמנו לגבי תשלום עבור אחת העבודות והיא הייתה צריכה לברר עם המנכ"ל ולא הצליחה לתפוס אותו, זה כבר היה לקראת יום שישי והיה שם לחוץ. ואני הצעתי לה לעשות עבורה את העבודה בסופ"ש ולהתחשבן אחר כך!!!! כאילו, יש את זה ביותר דריסה עצמית? לשמחתי היא לא הסכימה, אבל הייתי עושה את זה בלי להניד עפעף.
&nbsp
ובסופו של דבר, כשנחתנו, הבוסית ואני, בתחנה של האוטובוס שבה ירדנו, הייתה לנו שיחה יותר נינוחה (בכל זאת, זה לא היה במשרד אלא באוויר החופשי), ובאמת סיפרתי לה על המצב. היא יודעת, למשל, על המזגן. והיא יודעת שאני במצב בריאותי לא טוב. זה עלה כמה וכמה פעמים עוד כשהייתי רק עצמאית. והיא שאלה אותי בדאגה איך אני עומדת בכל הדברים מבחינה כלכלית ובלי שהעזתי אפילו לדעת מה לענות לה (אמרתי לה שאני בן אדם חזק ושהכול בסדר) היא הציעה להלוות לי כסף והבטיחה שתתעדף אותי בעבודות שינחתו אצלה (מה שהיא עושה בלאו הכי. התעדוף הזה). והיא תמיד אומרת שהיא מוכנה לעזור לי. גם לפני הניתוח היא שאלה אם אני צריכה משהו, התקשרה אליי לנייד אחרי הניתוח, שאלה אם אני רוצה שתבוא לבקר אותי ונעשה צחוקים במחלקה באמצע הלילה, שאלה אותי אם אני צריכה עזרה בדרך בחזרה, ואמרה לי שאם שוב יתקלקל לי המחשב או אצטרך משהו שאפנה ישר אליה והיא תשלח לי את בעלה שמתעסק בדברים האלה ולא ייקח לי כסף... והסכימה (טוב, זה לגמרי היה גם לטובתה) להדפיס לי ספרים כדי שאוכל לנייד אותם גם לבית החולים כדי לעבוד משם, אין לי לפטופ, וגם כדי שלא אצטרך לעבוד על פי.די.אף שזו די קללה לעבוד עליו במקצוע שלי. ופעם אחת שלחה לי שליח שיביא לי טקסט מודפס כי היה להם דחוף לסיים את זה. אבל גם אני נותנת 200% מהנשמה שלי בשביל המקום הזה, בין כעצמאית ובין כשכירה. אז עכשיו את מבינה למה אסור לי באיסור חמור לאכזב אותה, מעבר לזה שאני מאכזבת את עצמי? והבוס הגדול בכלל לא יודע שום דבר מהסיפורים האלה. הוא רק יודע שאני טובה מאוד ומשקיענית מאוד. אתמול, מן הסתם, הוא כעס. גם העיר לנו שאנחנו מדברות בזמן העבודה. נו באמת. דיברנו על הטקסט. והיא ותיקה שם.
&nbsp
אז כן, לא הכול נורא כמו שזה נשמע, אבל מדובר בכל כך הרבה אירועים בזמן כל כך קצר ובהיקף כל כך אינטנסיבי, שדי, הלכתי להתפוצץ אתמול מטוב ורע ורע וטוב וכמה ולמה ולא לאכול כלום כל היום ולהגיע הביתה עם סחרחורת, מותשת, וכל מה שרציתי זה לבכות ולישון, ולא יכולתי.
&nbsp
ההתרגלות שלי לעבודה במשרד, עם אנשים, עם לוח זמנים מדויק (וגמיש!) עם כללים ועם לקוחות שאני אמורה לייצג את ההוצאה מולם, לתדרך אותם בקונספט ובכלל בכתיבה, להיות ממש הסגנית שלה!!! ומי אני בכלל... אני הקטנה אפילו לא ביקשתי להשתלב שם, היו המון שביקשו וסורבו... אני פשוט לא קולטת, את מבינה? אני מפתיעה את עצמי בכמה שאני עושה את הדברים היטב, אבל אני חסרת ביטחון. מביטה בה כשאני לא יודעת מה להגיד ומחכה שהיא תיתן את הפתרון. ברור שעם הזמן זה ישתפר, אבל האם יהיה זמן? אולי הם יחליטו שלא מתאים להם ויעיפו אותי? אולי הוא יחליט לשלם לי שכר מינימום וזה יעליב אותי? אולי ואולי ואולי, ואני צריכה תשובות. אני צריכה ודאות. והתחום הזה לגמרי לא ודאי. מאוד דינמי. כל הזמן קורים דברים. היא עמוסה רצח, בגלל זה היא צריכה עזרה.
&nbsp
אני כבר לא יודעת מה רע ומה טוב, והרי אין באמת דיכוטומיה כזאת. היא גם מתקילה אותי עם הציניות שלה ומביכה אותי לפעמים. אבל בגדול היא באמת באמת בסדר אתי. גם אני עזרתי לה המון כשפתרתי לה בעיות אקוטיות בזמן אמת, ולא פעם אחת, בהתנדבות. אני מדברת על העבר, כעצמאית.
&nbsp
ואני מוצפת כל כך, את בטח רואה, זה בליל של רגשות שעד לפני שבועיים לא ידעתי שיכול להיות לי. לא חשבתי. לא ציפיתי. תוך שנה להתקדם ממגיהה לעורכת משנה??? ככה היא מגדירה את זה. אני עוד לא מגדירה את עצמי. כששואלים, אני אומרת שאני עוזרת לה. הייתי אומרת 'שוליה', אבל זו מילה מצחיקה מעט. ובחיפושיי אחרי ודאות אני סוחפת אנשים לחרדה שלי, אנשים שחלקם אמורים לדעת להתמודד אתה ולרובם אין מושג איך להתמודד, והם מתנערים ממני חיש מהר.
&nbsp
תודה על התגובה שלך, מכל הלב.

 

[אלומת האור]

אגב

ההצעה שידפיסו לי את הטקסט כדי לקחת אותו לביה"ח הייתה יוזמה שלי לגמרי. זה די יפה מצדי שחשבתי בכלל לעבוד במהלך אשפוז (בסוף עצרו אותי מהעבודה ההיא, כי הלקוח לא שילם להם

). אבל הרוח הטובה באה בהחלט גם מהכיוון שלי.

 

[Gali04]

ממגיהה ל

ע.משנה

את קולטת באיזה טייטל את בכלל?! את קולטת איזה קידום משמעותי?! את קולטת שאחרים ביקשו להתקבל בדיוק לאותו תפקיד שמאויש על ידך היום ואלייך פנו כדי שתאיישי אותו, את קולטת?! את לא שוליה, את עורכת משנה!!! זה מה שאת וזה בדיוק מה שאת צריכה לענות לאנשים, כשאת נשאלת לתפקידך!
&nbsp

בקשר לשיחה עם הבוס והשכר - טוב עשית שהתייעצת עם אנשים בתחום, את צריכה לעשות סקר מהו השכר המקובל בתחום שלך, בתפקיד שלך. תיכנסי לשיחה עם ביטחון, כאחת שיודעת מה היא שווה. תגידי לו שערכת סקר וזהו השכר המקובל לעבודה מהסוג הזה בתחום הזה.תגידי, שאת מלאת מוטיבציה ורצון להצליח בתפקיד שלך, שיש לך המון מה לתרום להוצאה, שאת עד כדי כך מסורה שאפילו לאחר הניתוח ששכבת כאובה במיטה התכוונת לעבוד, עד כדי כך חשובה לך העבודה שלך.
&nbsp

בקשר לבוסית - נראה שיש בניכן יחסים חמים מעבר לבוסית ועורכת משנה. את חשפת בפניה דברים אישיים מחייך והיא הייתה קשובה. זה שהיא מתעדפת אותך מעיד על כך שהיא סומכת על כישורייך. יפה מצידה שהציעה הלוואה. היא לא תוותר עלייך כל מהר, אל תחששי!!!
&nbsp

בקשר לאוכל - גם אני לא אוהבת לאכול ליד מנהלים, ולכן אני מבינה את ההרגשה שלך. המאכלים שהצעתי לך הם לא מאכלים שנמרחים על הפנים ושהפה מתלכלך ושצריך לפתוח פה גדול כדי לקחת ביס, כמו בשווארמה בלאפה או בפלאפל עם טחינה נוזלת. בנוסף, לא תמיד הבוסים במשרד, לפעמים יוצאים מהמשרד או נכנסים לפגישות, תנצלי את הזמנים האלה. בנוסף, כשהם אוכלים במשרד תאכלי גם את. הם יהיו עסוקים בעצמם ובקיבתם ולא בך. בהתחלה יהיה לך קצת לא נעים, אבל מפעם לפעם תרגישי יותר ויותר נוח.
&nbsp

בקשר לזמזומים - תמיד יהיו אנשים שיאכזבו וזה כואב, הכי כואב שיש. הציפיות שלנו לעולם לא יכולות להתמשש במלואן. מי שלא עושה לך טוב, גם אם מדובר בקרובים, תתרחקי מהן לעת עתה, קחי מהם פסק זמן, עד שתרגישי שאת יכולה לשוב לתקשורת איתם מבלי להינזק נפשית (אני עושה את זה אפילו עם אחיותיי).
&nbsp

ברכות על תיקון המזגן, יפה שהשכן עזר ודאג לעניין. כל המרדף אחרי בעלי מקצוע, פגישות איתם, בדיקות, תיקונים ותשלומים יכול להיות מתיש.
&nbsp

קישתא תת מודע, אתה לא רצוי כאן

 

[אלומת האור]

 

[Gali04]