מפרט ומביא דוגמאות.
הפסקה האחרונה ב-since you asked זה הרעיון, אני רק חשבתי עליו כאתגר. במקום שהמנחה יורה לשחקנים לשחק את הדמויות שלהם "רעות", הוא יציג להן את העולם כאילו הן מתנהגות כך.
קודם כל חשוב לציין שזה ידרוש עוד עבודה מהמנחה. או יצירתיות גבוהה אם הוא מכוון לא למשוך זאת לאורך זמן ורק לגרום לכך שהדמויות "יציקו" לסביבתן, או במקרה כמו שהציע Blue Beetle: גיוס חברים לכת הסוגדת לאותו שטן או מקדמת את פעליו בעולם (סבל\השחתה) - השקעה בסדר גודל של תכנון הרפתקה.
במקרה הראשון, אני חושב על משהו פשוט כמו: החבורה חוזרת מהמסע, נכנסת לפונדק ומזמינה שתייה בנוסח "מוזג, 5 ספלים של השיכר המובחר שלך", ובמקום חיוך רחב והתעניינות במעשיהם המוזג מחמיץ פנים, מוזג להם משהו פשוט ומסנן בין השיניים "אם לשיכר שלי יש טעם של שתן, אתם יכולים להסתלק אל [מתחרה]."
או אולי: סוס מתחיל להתפרע ברחוב ודמות מרסנת אותו אבל במקום הכרת תודה, הבעלים מתלונן שעדיף שהסוס היה ממשיך להתפרע עד שנרגע, מאשר שירוסן ע"י הדמות ששברה את רגלו לשם כך.
משהו בסגנון זה, בו למרות כל הכוונות הטובות, הסביבה מגיבה כאילו הדמויות מנסות להכעיס ולהמאיס את עצמן על הציבור.
במקרה השני אני חושב על תעלומה של ממש, כשבהתחלה הכל נראה כרגיל אבל לאט לאט שמים לב שמשהו לא כשורה.
כמו במקרה הראשון, מה שקורה בפועל זה שדברי ומעשי הדמות בעולם המשחק לא תואמים בדיוק, אבל כאן אין חיווי מיידי על כך והדמויות לא מודעות לכך שאת סמלי הגיהינום המופיעים לפתע בזירות התרחשויות חריגות, הן חילקו בעצמן. שבערב בו סיפרו על מסען למעשה היללו את השטן שהביס אותן כאילו הציל אותן מגורל מר. שהעזרה שנתנו בשיפוץ המקדש המקומי היתה למעשה המרת המקום והדרכת הקהילה איך לסגוד כראוי לשטן השולט בראיית העולם שלהם.
אני חושב שבשני מקרים הדמויות צריכות להיות מסוגלות לתקשר אחת עם השנייה כרגיל, ואולי גם לאפשר להן לראות מעבר לאשליה ע"י שמיעת דברים בחטף או קריאת המציאות כפי שהיא בזוית העין.
