אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
רע כמו שמתחשק לי
- פותח הנושא DDN
- פורסם בתאריך
קשה תמיד לרצות את כולם
אני זוכר פגישה שהרצתי בסופר-גיבורים ששני שחקנים לא נהנו (חלק מהם ממש שטפו אותי אחרי הפגישה על דברים שנראו להם לא הגיונים ולא המשכיים נכונים) ושני שחקנים אמרו לי שזו הייתה אחת מפגישות המשחק הטובות שהיו להם.
אני בטוח שאם המנחה יראה שהשחקנים האלה ממש לא בקטע, העניין כנראה יבוטל וכולנו נגלגל דמויות חדשות.
מנחה הוא לא טלפת. הוא מנסה דרכים שונות כדי לגרום להנאה - בחלק מהמקרים הולך לו, בחלק מהמקרים הולך לו יותר, בחלק מהמקרים הולך לו פחות.
אני זוכר פגישה שהרצתי בסופר-גיבורים ששני שחקנים לא נהנו (חלק מהם ממש שטפו אותי אחרי הפגישה על דברים שנראו להם לא הגיונים ולא המשכיים נכונים) ושני שחקנים אמרו לי שזו הייתה אחת מפגישות המשחק הטובות שהיו להם.
אני בטוח שאם המנחה יראה שהשחקנים האלה ממש לא בקטע, העניין כנראה יבוטל וכולנו נגלגל דמויות חדשות.
מנחה הוא לא טלפת. הוא מנסה דרכים שונות כדי לגרום להנאה - בחלק מהמקרים הולך לו, בחלק מהמקרים הולך לו יותר, בחלק מהמקרים הולך לו פחות.
האם אתה מצליח להבין את הבעייה שלי?
היא לא מהעובדה שנעשה משהו לדמויות שלכם.
אין לי בעייה שהן מתו, השתלטו עליהן, חיזקו אותן, החלישו אותן, שינוי להן את המין, הגדילו או הקטינו אותן.
יש לי בעייה עם זה שעשו להן משהו שלא היה מוסכם על כלל השחקנים - כולם!
אם משחקים פאראנויה, לאף אחד אין בעייה שהדמות תמות (אפילו מעודדים את זה), גם אם נגמרים לו ה-Clones.
אם אתה משחק Exalted והדמות שלך נהרגת ע"י כרכרה שדורסת אותה ברחוב, כי הדמות לא הסתכלה ימינה ושמאלה לפני שהיא חצתה את הכביש - זה לא בסדר.
שים לב שמה שלא בסדר הוא אינו העובדה שהדמות מתה, אלא האיך והלמה.
אז בסיטואציה הזאת הדמויות התנהגו בטיפשות.
המנחה היה צריך להרוג אותן וזהו.
אחר כך הוא יכול להציע לכם לשחק את הדמויות שהשטן החזיר לחיים - כשהוא מדגיש שזה לא הדמות הישנה, כי היא מתה.
אני בטוח שבצורה הזאת, העובדות היו נשארות אותו הדבר - אבל כל השחקנים היו מקבלים את זה בהבנה.
היא לא מהעובדה שנעשה משהו לדמויות שלכם.
אין לי בעייה שהן מתו, השתלטו עליהן, חיזקו אותן, החלישו אותן, שינוי להן את המין, הגדילו או הקטינו אותן.
יש לי בעייה עם זה שעשו להן משהו שלא היה מוסכם על כלל השחקנים - כולם!
אם משחקים פאראנויה, לאף אחד אין בעייה שהדמות תמות (אפילו מעודדים את זה), גם אם נגמרים לו ה-Clones.
אם אתה משחק Exalted והדמות שלך נהרגת ע"י כרכרה שדורסת אותה ברחוב, כי הדמות לא הסתכלה ימינה ושמאלה לפני שהיא חצתה את הכביש - זה לא בסדר.
שים לב שמה שלא בסדר הוא אינו העובדה שהדמות מתה, אלא האיך והלמה.
אז בסיטואציה הזאת הדמויות התנהגו בטיפשות.
המנחה היה צריך להרוג אותן וזהו.
אחר כך הוא יכול להציע לכם לשחק את הדמויות שהשטן החזיר לחיים - כשהוא מדגיש שזה לא הדמות הישנה, כי היא מתה.
אני בטוח שבצורה הזאת, העובדות היו נשארות אותו הדבר - אבל כל השחקנים היו מקבלים את זה בהבנה.
עופר לובזנס
New member
ואם 2 מתוך 6 ממש שונאים את מה שקרה?
אני חושב שזה ההבדל שאני רואה: אתה חושב שאם רוב המשתתפים נהנים ממפגש מסויים המנחה עשה את העבודה שלו כמו שצריך. אני, דרגורן ועוד כמה אנשים חושבים שמנחה שעושה את העבודה שלו כמו שצריך מוודא שאף אחד לא סובל, וגם ש(לפחות)הרוב נהנים.
בסיטואציה שאתה מתאר אם שני השחקנים האחרים שונאים את מה שהמנחה עשה לדמויות שלהם, אז מבחינתי המנחה נכשל בתפקיד שלו - וכן, חלק מהתפקיד שלו זה למצוא דרך לברר שמה שהוא הולך לעשות לדמויות לא יגרום לשחקנים סבל.
אני חושב שזה ההבדל שאני רואה: אתה חושב שאם רוב המשתתפים נהנים ממפגש מסויים המנחה עשה את העבודה שלו כמו שצריך. אני, דרגורן ועוד כמה אנשים חושבים שמנחה שעושה את העבודה שלו כמו שצריך מוודא שאף אחד לא סובל, וגם ש(לפחות)הרוב נהנים.
בסיטואציה שאתה מתאר אם שני השחקנים האחרים שונאים את מה שהמנחה עשה לדמויות שלהם, אז מבחינתי המנחה נכשל בתפקיד שלו - וכן, חלק מהתפקיד שלו זה למצוא דרך לברר שמה שהוא הולך לעשות לדמויות לא יגרום לשחקנים סבל.
Serpent Axis
New member
הוא יכל לתכנן את זה אחרת
הוא יכל לתכנן מילולית אלף סיומות שונות להרפתקה כזו, אבל הוא בחר בזו ששודדת לכם את הדמויות.
הוא יכל לתכנן מילולית אלף סיומות שונות להרפתקה כזו, אבל הוא בחר בזו ששודדת לכם את הדמויות.
אני לא חושב שזה נכון להטיל בו את האשמה
מישהו בפתיל נתן כאן דוגמא לקטע עם ה"דרקון האדום".
ברור שהוא יכל לתכנן סיומים אחרים אבל אני לא חושב שהיה צריך לתת לנו להצליח במקום שהיה שובר כל הגיון במשחק ועניין בהמשך לו.
בתכלס, אם כל הזמן מצליחים, גם בדברים הלא הגיוניים שאמורים להיות לא אפשריים - יש מה להמשיך?
אני לא מכיר את עולם האפילה, אבל ממה שאני יודע, דוגמא:
אני משחק אצלך. בפגישה של היום הרסת לדמות שלי את החיים, ודרדרת אותה להיות ערפד. בפגישה הבאה אני מסתגל לערפדות שלי. בפגישה אחריה (השלישית) אני מחליט לחסל את הנסיך של השבט שלי.
בפגישה הרביעית/חמישית אני מגיע אליו - מה הסיכוי שלי לחסל אותו?
מישהו בפתיל נתן כאן דוגמא לקטע עם ה"דרקון האדום".
ברור שהוא יכל לתכנן סיומים אחרים אבל אני לא חושב שהיה צריך לתת לנו להצליח במקום שהיה שובר כל הגיון במשחק ועניין בהמשך לו.
בתכלס, אם כל הזמן מצליחים, גם בדברים הלא הגיוניים שאמורים להיות לא אפשריים - יש מה להמשיך?
אני לא מכיר את עולם האפילה, אבל ממה שאני יודע, דוגמא:
אני משחק אצלך. בפגישה של היום הרסת לדמות שלי את החיים, ודרדרת אותה להיות ערפד. בפגישה הבאה אני מסתגל לערפדות שלי. בפגישה אחריה (השלישית) אני מחליט לחסל את הנסיך של השבט שלי.
בפגישה הרביעית/חמישית אני מגיע אליו - מה הסיכוי שלי לחסל אותו?
Serpent Axis
New member
בבקשה
בלי לתקן אותך על הדקויות של עולם האפלה ועל הזריזות שבה הכל קורה בדוגמא שלך מפגישה לפגישה, נתייחס לדוגמא הספציפית:
בעלילה של הסיפור ההיפותטי שאני מריץ לך, מאיזושהי סיבה, אתה שם לעצמך למטרה לחסל את הנסיך (למה זה תמיד צריך להיות חיסולים עם שחקני מו"ד? זה לא יכול להיות עימות מילולי בוגר אף פעם?).
הנסיך זקן ממך, הוא עורר כוחות עתיקים בדמו ומחץ את אויביו בערמומיותו עוד לפני שנולדת. ואתה טווה תכנית להגיע אליו, חמוש ביתד עץ שאולתר משרפרף של פאב נטוש, אתה חומק בצללי מסדרונות השיש היוקרתיים של האחוזה המאיימת על הגבעה שם שוכן משכנו של הנסיך, אתה מצליח להיעלם ממבטיהם הסוקרים של השומרים חמורי-הסבר שלו - שזרועותיהם תופחות בחליפות היקרות שלהם.
ואתה מגיע לחדר הסודי בעליית הגג, שם הנסיך יושב על כסא מאובק...
ההשוואה שלך מתחילה להתפורר כאן כי בניגוד למו"ד, בעולם האפלה אין דרגות.
אתה לא מקבל בונוס נק"פ וצריך לעמוד באיזושהו מרוץ לדרג"ש מסוים כל דרגה. לך ולנסיך כנראה יש את אותו מספר של רמות בריאות - אולי לנסיך יש קצת יותר. ההבדל האמיתי ביניכם הוא שלנסיך בטוח יש יותר כוחות (וזה, סביר להניח, כולל איזשהו חוסן על טבעי שמאפשר לו, נגיד, לספוג יותר נזק). גם אז, הוא תלוי במזל שלו עם הקוביות בדיוק כמוך. יש לו יותר סיכוי להפוך את היוצרות, יש לו יותר סיכוי להיות מסוגל לחסל אותך או לקלוט אותך לפני שתספיק לזנק עליו. אולי יש לו יותר מיומנות ממך. אבל בעולם האפלה יש יותר שוויון בין דמויות וגם לערפד יחסית צעיר יש איזשהו סיכוי מול ערפד זקן - סיכוי קלוש, אבל סיכוי. וערפד צעיר עלול לתפוס ערפד זקן כשהוא לא מוכן ולהתגבר עליו. עלול.
אבל לצורך העניין, בוא נהיה ריאליים ונגיד שמן הסתם, הנסיך יכול לנגב איתך את הרצפה ולתלות אותך יבש. באותה תנועה.
הדמות שלך שוכבת על רצפת הנסיך, שבורה ומובסת, הנסיך צוחק צחוק יבש ומצקצק בלשונו כשהוא מנתץ את היתד בידו ומפורר את השאריות על החזה השבור שלך.
אתה שלי. הדמות שלך נתונה לרחמיי.
התעלמת מהאזהרות העדינות שניסיתי לפזר לך, סירבת ללכת עם קווי עלילה אלטרנטיביים שניסיתי להעלות, נכנסת לא מוכן לתוך גוב האריות...
...מעולה, איפה הבעיה כאן? עשית בחירה דרמטית בסיפור - הדמות שלך נכשלה בנסיון ההתנקשות שלה, למה זה אומר שהסיפור שלה נגמר כאן?
עזוב עכשיו "מה הסיכוי שלי לחסל אותו" - נגיד שהוא היה אפס (הוא לא - אם היית תופס אותו לא מוכן, תופס חמש הצלחות בגלגול תקיפה נגד קושי 9 ואז מעלה לפחות שלוש הצלחות בגלגול נזק, היתד היה ננעץ בלב של הנסיך והנסיך היה שוכב משותק, נתון לרחמיך). נגיד שניסית ונכשלת.
בתור מנחה אני יכול לעשות כל מני דברים כרגע. דברים גרועים ומזוויעים ברמות שונות.
הדבר הכי גרוע שאני יכול לעשות לך כשחקן (מלבד חיסול אנטי-קלימקטי של הדמות שלך בתיאור פושר וחפיפניקי) הוא שהנסיך יכריח את הדמות שלך ללגום שלוש לגימות מדמו במשך שלוש לילות. כל לילה, כל לגימה מקרבת אותך להיות עבדו הכבול. אתה תפתח יראה כלפיו, מחשבות על פגיעה בו יהפכו במוחך לרעיונות מטורפים ואתה תהיה כלי נאמן, נתון להשפעתו הישירה. מבט מאוכזב אחד מצדו ואתה נשבר מבפנים. כל רצונך הוא לשרת את האדון ולהגן עליו...
זה הדבר הכי גרוע, שמעוגן בשיטה, שיש לו מכניקה מהספר, שאני יכול לזרוק עליך ועדיין להגיד שאתה ממשיך לשחק את אותה הדמות.
מה ההבדל בין זה לבין המצב שלך?
...שבעולם האפלה אתה יכול להשתחרר מכבל-הדם הזה. הדמות שלך היא עדיין אותה הדמות ועדיין יש לו רצון משלו. הוא עדיין יכול למרוד נגד גורלו ולמצוא שחרור. והחלק הכי טוב: זה יהיה דרמטי ואפי. השחרור עלול גם להיות מאמץ עילאי (אבל אפשרי) מצדך וקצת תחבולנות שסופם חיסול הנסיך ושבירת הכישוף.
עוד הבדלים בין זה לבין המצב שלך: כאן הדמות שלך היא עדיין הדמות שלך, עדיין יש לה רצון משלה. היא יכולה לנסות לפגוע באדון, אבל זה ידרוש איזשהו מאבק מנטלי-רגשי מצדה. הוא יכול לנסות לפעול באופן עצמאי. הוא פשוט נאמן בצורה מטורפת.
אתה מבין? שינוי פנימי שעדיין לא הורג לך את הדמות ושהוא הפיך.
וכמו שאמרתי, זה הדבר הכי גרוע מבחינתי לעשות לך כשחקן! ולא הייתי עושה את זה ככה סתם ובלי לדבר על אפשרות כזו מראש, על גבולות של מה שיכול לקרות לך.
מה שאני הייתי עושה באותה סיטואציה, כמנחה, זה לסיים את המשחק לאותו ערב בתו מותח זה ואז לדבר על מה שקרה ולנסות להבין ביחד מה הכיוון הטוב ביותר לסיפור ולדמויות כרגע.
אלא אם כן אתה עשית לי "דווקא" - ואני לא מדבר על "ניסית לעשות משהו שאני לא רציתי שתעשה אבל אתה נהנית ממנו", אני מדבר על "ניסית לשבור את המשחק בדרך פסיבית-אגרסיבית" - אלא אם כן עשית את זה, סביר להניח שאני אנסה למצוא את דלת מספר שלוש שמשאירה את הדמות שלך לפחות עם סיכוי להימלט על חייה ולהתמודד עם ההשלכות של המעשים, אבל שעדיין תישאר לך דמות ביד.
מוות הוא אפשרי אצלי, כשלון הוא אפשרי - אבל אני לא מאמין במוות אקראי או בלהרוג דמות שחקן כי קוביה נחתה עקום או כדי להעניש אותו על בחירה דרמטית.
זה לא ייגמר טוב, הסצנה הזו - אבל הדמות שלך לא צריכה למות או להשתעבד לעד כדי שיהיו תוצאות והשלכות למה שעשית וכדי שהתוצאות וההשלכות האלו יהיו כיפיות למשחק.
אני מקווה שהבהרתי את מה שניסיתי להגיד.
בלי לתקן אותך על הדקויות של עולם האפלה ועל הזריזות שבה הכל קורה בדוגמא שלך מפגישה לפגישה, נתייחס לדוגמא הספציפית:
בעלילה של הסיפור ההיפותטי שאני מריץ לך, מאיזושהי סיבה, אתה שם לעצמך למטרה לחסל את הנסיך (למה זה תמיד צריך להיות חיסולים עם שחקני מו"ד? זה לא יכול להיות עימות מילולי בוגר אף פעם?).
הנסיך זקן ממך, הוא עורר כוחות עתיקים בדמו ומחץ את אויביו בערמומיותו עוד לפני שנולדת. ואתה טווה תכנית להגיע אליו, חמוש ביתד עץ שאולתר משרפרף של פאב נטוש, אתה חומק בצללי מסדרונות השיש היוקרתיים של האחוזה המאיימת על הגבעה שם שוכן משכנו של הנסיך, אתה מצליח להיעלם ממבטיהם הסוקרים של השומרים חמורי-הסבר שלו - שזרועותיהם תופחות בחליפות היקרות שלהם.
ואתה מגיע לחדר הסודי בעליית הגג, שם הנסיך יושב על כסא מאובק...
ההשוואה שלך מתחילה להתפורר כאן כי בניגוד למו"ד, בעולם האפלה אין דרגות.
אתה לא מקבל בונוס נק"פ וצריך לעמוד באיזושהו מרוץ לדרג"ש מסוים כל דרגה. לך ולנסיך כנראה יש את אותו מספר של רמות בריאות - אולי לנסיך יש קצת יותר. ההבדל האמיתי ביניכם הוא שלנסיך בטוח יש יותר כוחות (וזה, סביר להניח, כולל איזשהו חוסן על טבעי שמאפשר לו, נגיד, לספוג יותר נזק). גם אז, הוא תלוי במזל שלו עם הקוביות בדיוק כמוך. יש לו יותר סיכוי להפוך את היוצרות, יש לו יותר סיכוי להיות מסוגל לחסל אותך או לקלוט אותך לפני שתספיק לזנק עליו. אולי יש לו יותר מיומנות ממך. אבל בעולם האפלה יש יותר שוויון בין דמויות וגם לערפד יחסית צעיר יש איזשהו סיכוי מול ערפד זקן - סיכוי קלוש, אבל סיכוי. וערפד צעיר עלול לתפוס ערפד זקן כשהוא לא מוכן ולהתגבר עליו. עלול.
אבל לצורך העניין, בוא נהיה ריאליים ונגיד שמן הסתם, הנסיך יכול לנגב איתך את הרצפה ולתלות אותך יבש. באותה תנועה.
הדמות שלך שוכבת על רצפת הנסיך, שבורה ומובסת, הנסיך צוחק צחוק יבש ומצקצק בלשונו כשהוא מנתץ את היתד בידו ומפורר את השאריות על החזה השבור שלך.
אתה שלי. הדמות שלך נתונה לרחמיי.
התעלמת מהאזהרות העדינות שניסיתי לפזר לך, סירבת ללכת עם קווי עלילה אלטרנטיביים שניסיתי להעלות, נכנסת לא מוכן לתוך גוב האריות...
...מעולה, איפה הבעיה כאן? עשית בחירה דרמטית בסיפור - הדמות שלך נכשלה בנסיון ההתנקשות שלה, למה זה אומר שהסיפור שלה נגמר כאן?
עזוב עכשיו "מה הסיכוי שלי לחסל אותו" - נגיד שהוא היה אפס (הוא לא - אם היית תופס אותו לא מוכן, תופס חמש הצלחות בגלגול תקיפה נגד קושי 9 ואז מעלה לפחות שלוש הצלחות בגלגול נזק, היתד היה ננעץ בלב של הנסיך והנסיך היה שוכב משותק, נתון לרחמיך). נגיד שניסית ונכשלת.
בתור מנחה אני יכול לעשות כל מני דברים כרגע. דברים גרועים ומזוויעים ברמות שונות.
הדבר הכי גרוע שאני יכול לעשות לך כשחקן (מלבד חיסול אנטי-קלימקטי של הדמות שלך בתיאור פושר וחפיפניקי) הוא שהנסיך יכריח את הדמות שלך ללגום שלוש לגימות מדמו במשך שלוש לילות. כל לילה, כל לגימה מקרבת אותך להיות עבדו הכבול. אתה תפתח יראה כלפיו, מחשבות על פגיעה בו יהפכו במוחך לרעיונות מטורפים ואתה תהיה כלי נאמן, נתון להשפעתו הישירה. מבט מאוכזב אחד מצדו ואתה נשבר מבפנים. כל רצונך הוא לשרת את האדון ולהגן עליו...
זה הדבר הכי גרוע, שמעוגן בשיטה, שיש לו מכניקה מהספר, שאני יכול לזרוק עליך ועדיין להגיד שאתה ממשיך לשחק את אותה הדמות.
מה ההבדל בין זה לבין המצב שלך?
...שבעולם האפלה אתה יכול להשתחרר מכבל-הדם הזה. הדמות שלך היא עדיין אותה הדמות ועדיין יש לו רצון משלו. הוא עדיין יכול למרוד נגד גורלו ולמצוא שחרור. והחלק הכי טוב: זה יהיה דרמטי ואפי. השחרור עלול גם להיות מאמץ עילאי (אבל אפשרי) מצדך וקצת תחבולנות שסופם חיסול הנסיך ושבירת הכישוף.
עוד הבדלים בין זה לבין המצב שלך: כאן הדמות שלך היא עדיין הדמות שלך, עדיין יש לה רצון משלה. היא יכולה לנסות לפגוע באדון, אבל זה ידרוש איזשהו מאבק מנטלי-רגשי מצדה. הוא יכול לנסות לפעול באופן עצמאי. הוא פשוט נאמן בצורה מטורפת.
אתה מבין? שינוי פנימי שעדיין לא הורג לך את הדמות ושהוא הפיך.
וכמו שאמרתי, זה הדבר הכי גרוע מבחינתי לעשות לך כשחקן! ולא הייתי עושה את זה ככה סתם ובלי לדבר על אפשרות כזו מראש, על גבולות של מה שיכול לקרות לך.
מה שאני הייתי עושה באותה סיטואציה, כמנחה, זה לסיים את המשחק לאותו ערב בתו מותח זה ואז לדבר על מה שקרה ולנסות להבין ביחד מה הכיוון הטוב ביותר לסיפור ולדמויות כרגע.
אלא אם כן אתה עשית לי "דווקא" - ואני לא מדבר על "ניסית לעשות משהו שאני לא רציתי שתעשה אבל אתה נהנית ממנו", אני מדבר על "ניסית לשבור את המשחק בדרך פסיבית-אגרסיבית" - אלא אם כן עשית את זה, סביר להניח שאני אנסה למצוא את דלת מספר שלוש שמשאירה את הדמות שלך לפחות עם סיכוי להימלט על חייה ולהתמודד עם ההשלכות של המעשים, אבל שעדיין תישאר לך דמות ביד.
מוות הוא אפשרי אצלי, כשלון הוא אפשרי - אבל אני לא מאמין במוות אקראי או בלהרוג דמות שחקן כי קוביה נחתה עקום או כדי להעניש אותו על בחירה דרמטית.
זה לא ייגמר טוב, הסצנה הזו - אבל הדמות שלך לא צריכה למות או להשתעבד לעד כדי שיהיו תוצאות והשלכות למה שעשית וכדי שהתוצאות וההשלכות האלו יהיו כיפיות למשחק.
אני מקווה שהבהרתי את מה שניסיתי להגיד.
Serpent Axis
New member
ועוד משהו
למה אתה מצליח להגיע כל כך בקלות לנסיך?
מה גרם לך דווקא ללכת על הנסיך מלכתחילה?
בתור המנחה, גם בלי ריילרודינג, אני יכול לטוות את האירועים איך שבא לי. אני לא כפוף רק לשתי אפשרויות קיצוניות של "או שמשחקים בחתולים או שאני מזיין לו את הדמות במוח עם מסור חשמלי היום".
אני גם יכול לכוון דברים אחרת. אני יכול לשים דב"שים ואירועים שמסיטים אותך מהדבר הזה וזה לא יהיה ממש מאמץ מצידי.
למה אתה מצליח להגיע כל כך בקלות לנסיך?
מה גרם לך דווקא ללכת על הנסיך מלכתחילה?
בתור המנחה, גם בלי ריילרודינג, אני יכול לטוות את האירועים איך שבא לי. אני לא כפוף רק לשתי אפשרויות קיצוניות של "או שמשחקים בחתולים או שאני מזיין לו את הדמות במוח עם מסור חשמלי היום".
אני גם יכול לכוון דברים אחרת. אני יכול לשים דב"שים ואירועים שמסיטים אותך מהדבר הזה וזה לא יהיה ממש מאמץ מצידי.
אתה האדם השני מהפורום שמפתיע אותי היום
ציפיתי ממך לתגובה שתכעיס אותי ותראה לי שאנחנו לא מדברים באותה שפה.
לא רק שנראה לי שהפעם הבנת אותי לחלוטין, אהבתי את התגובה שלך, ואני מסכים עם מה שאמרת שם.
ועכשיו שאלות (שאולי נובעות מחוסר הבנה) -
1. אחת מהאינטריגות במשחק ערפדים בעולם האפילה הוא לא לשנוא את המאסטר שלך ולרצות לחסל אותו? (להשתחרר מכבליו ולהיות מאסטר לערפדים נחותים ממך)
2. אם בפגישת המשחק הבאה שלנו, אנחנו מגלים שכן יש בנו עוד איפהשהו חבויות האישיות המקורית של הדמויות שלנו, ויש לנו קונפליקט - האם זה משנה את גישתך למצב של הדמויות במשחק בו אני משחק?
3. אהבתי את הRESOLVE שלך לעניינים.
ציפיתי ממך לתגובה שתכעיס אותי ותראה לי שאנחנו לא מדברים באותה שפה.
לא רק שנראה לי שהפעם הבנת אותי לחלוטין, אהבתי את התגובה שלך, ואני מסכים עם מה שאמרת שם.
ועכשיו שאלות (שאולי נובעות מחוסר הבנה) -
1. אחת מהאינטריגות במשחק ערפדים בעולם האפילה הוא לא לשנוא את המאסטר שלך ולרצות לחסל אותו? (להשתחרר מכבליו ולהיות מאסטר לערפדים נחותים ממך)
2. אם בפגישת המשחק הבאה שלנו, אנחנו מגלים שכן יש בנו עוד איפהשהו חבויות האישיות המקורית של הדמויות שלנו, ויש לנו קונפליקט - האם זה משנה את גישתך למצב של הדמויות במשחק בו אני משחק?
3. אהבתי את הRESOLVE שלך לעניינים.
Serpent Axis
New member
אני אקח את זה כמחמאה
1. לכל ערפד והיוצר שלו יש מע' יחסים קצת שונה. קצת כמו שלכל ילד וההורים שלו יש מע' יחסים שונה.
לא כל ערפד אסיר תודה לערפד שהפך אותו למה שהוא. יש ערפדים שנוטרים טינה ליוצרים שלהם. זה בד"כ קורה בקרב ערפדים צעירים ואנושיים יותר, שהופכים אחרים מתוך בדידות ותשוקה - אדם הופך לערפד וחוזר להפוך גם את החברה שלו. מערכת היחסים שלהם נרקבת מבפנים כמו תפוח מעופש והאהבה שלהם הופכת לשנאה יוקדת שמכלה את שניהם.
יש ערפדים שהופכים אחרים לערפדים לא בתור פרס או ידידות, אלא כעונש או כנקמה כלשהי, ונהנים להתעלל בעמדת הכוח שלהם (הערפד הטרי הוא האחראיות של הערפד היוצר - הם שייכים לו עד שהיוצר מחליט שהגיע הזמן לשחרר אותם. רגע שנקבע על ידי היוצר בלבד ותלוי לחלוטין בהחלטתו - רגע שיכול לבוא עשרות או מאות שנים אחרי היצירה או לעולם לא - ובנוסף, היוצר רשאי להשמיד את יצירתו בכל עת והוא לא חייב לאף אחד דין וחשבון על כך).
יש ערפדים שהם אפילו כמו "יתומים" - הם לא יודעים מי יצר אותם או למה.
היחס ליוצר גם משתנה ומושפע בהתאם לשבט ולכת של הערפד. יש שבטים שבהם נהוג קשר יותר הדוק בין הערפד היוצר לערפד שהוא יצר - יש שבטים שבהם מצופה מהשניים לשמור על קשר הדוק ויש שבטים שבהם יש לך מזל אם אתה בכלל יודע מי יצר אותך. בקרב הגנגרל הפראיים, לדוגמא, יש מנהג עתיק לפיו ערפד תופס את "הגור" הפוטנציאלי, הופך אותו לערפד וזורק אותו איפשהו בשממה. הערפד היוצר אז נוטש את הערפד הטרי, משאיר אותו לדאוג לעצמו ולגלות לבד מה קרה לו ואיך לשרוד - וחוזר רק אחרי שנה כדי לבדוק מה קרה עם יצירתו.
מעבר לשבט, זה תלוי בערפד הספציפי - אין שום מכניקה שעוצרת גנגרל מלהפוך את אשתו מהחיים לערפד ולהישאר איתה.
כל ערפד שותה מהיוצר שלו כשהוא הופך לערפד - ולכן כל ערפד נמצא צעד אחד לקראת כבל-דם עם היוצר שלו. יש לזה השפעה משחקית - היוצר שלו הופך למישהו חשוב עבורו (בדרך זו או אחרת). אתה או אוהב את היוצר שלך או שונא אותו, אבל אתה לא אדיש כלפיו.
יוצאי דופן הם הערפדים של הSabbat - שם, מנהגים של הפיכה וטקסי דם וחניכה שונים שוברים את התבנית המוכרת. הערפדים של הSabbat מבלים את האלמוות שלהם בלהקות וטקסים מאגיים של הSabbat שוברים את כבלי-הדם ומחליפים אותם בקשרי דם בין חברי הלהקה (לכל חבר להקה יש קשר עם החברים האחרים), מה שיוצר ביניהם נאמנויות ויריבויות משל עצמם.
2. יכול להיות. תלוי כמה הקונפליקט הוא משהו שיש לך סיכוי לנצח בו וכמה הדמות ומעשיה נתונים לשליטתך. אם אתה עומד מול זקן חביב שבוטח בדמות שלך והתולעת השטנית רוצה לדקור אותו בגב - האם אתה יכול להתנגד לדחף או שאתה חייב לשחק את זה כמו שהמנחה אומר?
3. תודה.
1. לכל ערפד והיוצר שלו יש מע' יחסים קצת שונה. קצת כמו שלכל ילד וההורים שלו יש מע' יחסים שונה.
לא כל ערפד אסיר תודה לערפד שהפך אותו למה שהוא. יש ערפדים שנוטרים טינה ליוצרים שלהם. זה בד"כ קורה בקרב ערפדים צעירים ואנושיים יותר, שהופכים אחרים מתוך בדידות ותשוקה - אדם הופך לערפד וחוזר להפוך גם את החברה שלו. מערכת היחסים שלהם נרקבת מבפנים כמו תפוח מעופש והאהבה שלהם הופכת לשנאה יוקדת שמכלה את שניהם.
יש ערפדים שהופכים אחרים לערפדים לא בתור פרס או ידידות, אלא כעונש או כנקמה כלשהי, ונהנים להתעלל בעמדת הכוח שלהם (הערפד הטרי הוא האחראיות של הערפד היוצר - הם שייכים לו עד שהיוצר מחליט שהגיע הזמן לשחרר אותם. רגע שנקבע על ידי היוצר בלבד ותלוי לחלוטין בהחלטתו - רגע שיכול לבוא עשרות או מאות שנים אחרי היצירה או לעולם לא - ובנוסף, היוצר רשאי להשמיד את יצירתו בכל עת והוא לא חייב לאף אחד דין וחשבון על כך).
יש ערפדים שהם אפילו כמו "יתומים" - הם לא יודעים מי יצר אותם או למה.
היחס ליוצר גם משתנה ומושפע בהתאם לשבט ולכת של הערפד. יש שבטים שבהם נהוג קשר יותר הדוק בין הערפד היוצר לערפד שהוא יצר - יש שבטים שבהם מצופה מהשניים לשמור על קשר הדוק ויש שבטים שבהם יש לך מזל אם אתה בכלל יודע מי יצר אותך. בקרב הגנגרל הפראיים, לדוגמא, יש מנהג עתיק לפיו ערפד תופס את "הגור" הפוטנציאלי, הופך אותו לערפד וזורק אותו איפשהו בשממה. הערפד היוצר אז נוטש את הערפד הטרי, משאיר אותו לדאוג לעצמו ולגלות לבד מה קרה לו ואיך לשרוד - וחוזר רק אחרי שנה כדי לבדוק מה קרה עם יצירתו.
מעבר לשבט, זה תלוי בערפד הספציפי - אין שום מכניקה שעוצרת גנגרל מלהפוך את אשתו מהחיים לערפד ולהישאר איתה.
כל ערפד שותה מהיוצר שלו כשהוא הופך לערפד - ולכן כל ערפד נמצא צעד אחד לקראת כבל-דם עם היוצר שלו. יש לזה השפעה משחקית - היוצר שלו הופך למישהו חשוב עבורו (בדרך זו או אחרת). אתה או אוהב את היוצר שלך או שונא אותו, אבל אתה לא אדיש כלפיו.
יוצאי דופן הם הערפדים של הSabbat - שם, מנהגים של הפיכה וטקסי דם וחניכה שונים שוברים את התבנית המוכרת. הערפדים של הSabbat מבלים את האלמוות שלהם בלהקות וטקסים מאגיים של הSabbat שוברים את כבלי-הדם ומחליפים אותם בקשרי דם בין חברי הלהקה (לכל חבר להקה יש קשר עם החברים האחרים), מה שיוצר ביניהם נאמנויות ויריבויות משל עצמם.
2. יכול להיות. תלוי כמה הקונפליקט הוא משהו שיש לך סיכוי לנצח בו וכמה הדמות ומעשיה נתונים לשליטתך. אם אתה עומד מול זקן חביב שבוטח בדמות שלך והתולעת השטנית רוצה לדקור אותו בגב - האם אתה יכול להתנגד לדחף או שאתה חייב לשחק את זה כמו שהמנחה אומר?
3. תודה.
CallMeCavanaugh
New member
זאת שאלה לא פשוטה
אבל בעיקרון, אם יש שטן שמהותו היא השחתת אנשים, אז כן, יש סיכוי שהייתי משתלט על הדמויות, אבל גם הייתי מתכנן מראש איך תוך מקסימום סשן וחצי תהיה לדמויות הזדמנות להשתחרר מההשפעה שלו. מה שכן, לא הייתי עושה את העניין הזה של החלפת אישיות מוחלטת, אבל זה רק בגלל שכשאני מסתכל ועושה את המתמטיקה, סביר להניח שההשקעה בהחלפת האישיות עולה לשטן יותר ממה שהוא מרוויח מזה שהדמות הושחתה לכאורה.
מה שבטוח - לא הייתי מתאם מראש עם השחקנים שדברים רעים ספציפיים יכולים לקרות. הייתי אומר מראש - במערכה הזאת אני לא מציל דמויות. אם מישהו מתנהג בצורה לא אחראית, הוא ישלם מחיר.
דוגמאות ספציפיות לאופן ההרצה של המנחה (אופס, הגשר לגהינום שבר וגו') אני לא מכיר ולכן לא יכול להתייחס אליהן, אבל אני כן יודע שיש מנחים שפשוט מניחים עולם לפני הדמויות ומרשים להן ללכת לאן שירצו. אם הדמויות עומדות ללכת למקום שבו הן יסבלו המנחה דואג לתת להן סימנים לעניין (ע"ע דוגמאת הדרקון האדום הידועה), ואם הן יתעלמו מהסימנים אז הן יסבלו.
בקיצור - מהתיאור שאני קראתי קיבלתי הרגשה שהדמויות ידעו בדיוק לאן הן הולכות ולכן העונש נראה לי לגיטימי. אני באמת לא חושב ששינוי הדמות לזמן קצר הוא גרוע יותר מהריגתה באופן סופי.
אבל בעיקרון, אם יש שטן שמהותו היא השחתת אנשים, אז כן, יש סיכוי שהייתי משתלט על הדמויות, אבל גם הייתי מתכנן מראש איך תוך מקסימום סשן וחצי תהיה לדמויות הזדמנות להשתחרר מההשפעה שלו. מה שכן, לא הייתי עושה את העניין הזה של החלפת אישיות מוחלטת, אבל זה רק בגלל שכשאני מסתכל ועושה את המתמטיקה, סביר להניח שההשקעה בהחלפת האישיות עולה לשטן יותר ממה שהוא מרוויח מזה שהדמות הושחתה לכאורה.
מה שבטוח - לא הייתי מתאם מראש עם השחקנים שדברים רעים ספציפיים יכולים לקרות. הייתי אומר מראש - במערכה הזאת אני לא מציל דמויות. אם מישהו מתנהג בצורה לא אחראית, הוא ישלם מחיר.
דוגמאות ספציפיות לאופן ההרצה של המנחה (אופס, הגשר לגהינום שבר וגו') אני לא מכיר ולכן לא יכול להתייחס אליהן, אבל אני כן יודע שיש מנחים שפשוט מניחים עולם לפני הדמויות ומרשים להן ללכת לאן שירצו. אם הדמויות עומדות ללכת למקום שבו הן יסבלו המנחה דואג לתת להן סימנים לעניין (ע"ע דוגמאת הדרקון האדום הידועה), ואם הן יתעלמו מהסימנים אז הן יסבלו.
בקיצור - מהתיאור שאני קראתי קיבלתי הרגשה שהדמויות ידעו בדיוק לאן הן הולכות ולכן העונש נראה לי לגיטימי. אני באמת לא חושב ששינוי הדמות לזמן קצר הוא גרוע יותר מהריגתה באופן סופי.
Serpent Axis
New member
אני חייב להגיד
סיטואציה: מנחה גורם לדמות שלך להבין שיש סימטא חשוכה ומסוכנת ש"עלולים לקרות בה דברים", שבסוף הסימטא יש דמות מפתח בסיפור הנקמה של הדמות שלך ובנוסף - אתה הPunisher.
איזו סיבה תהיה לך לא ללכת בדרך הזו?
יותר מזה, המנחה רוצה שתלך בדרך הזו. הוא כמעט מתעקש. הוא מעודד אותך.
כשאתה מגיע לשם, אתה מגלה שהסימטא מאוכלסת על ידי נבל אחד שאפשר להביס רק אם יש לך Super-Strength 10 (אין לך אפילו 1). לא משנה כמה אתה אינטיליגנטי, ערמומי, שנון או "בנוי נכון טקטית" - יש שם תקרת זכוכית שאתה לא יכול לעבור. אתה פוגע בדבר הזה רק על 20 טבעי וגם אז, אתה לא באמת מצליח לעבור את הDamage Reduction ו-Energy Resistance של הדבר הזה.
הדבר הזה רומס לך את הצורה, הופך אותך לעיסת אלף ומפסל ממך רואה חשבון. המנחה שולח אותך "לעשות קונצים!" (הוא אומר ומצחקק) בעיירת המולדת של הדמות שלך.
הוא תכנן את זה מראש, הוא מלכד את הסימטא והוא משך אותך אליה - כי הכוח בידיים שלו.
והחלק הכי גרוע? הוא צוחק ומודיע לך שהוא עשה את זה בכוונה ושאתה כזה טמבל שנפלת במלכודת הגאונית שלו. הסיבה? "גיחי גיחי!"
..............אם גם עכשיו לא אכפת לך מה המנחה עושה לדמות שלך, כנראה שלא ממש אכפת לך מהמשחק עצמו.
סיטואציה: מנחה גורם לדמות שלך להבין שיש סימטא חשוכה ומסוכנת ש"עלולים לקרות בה דברים", שבסוף הסימטא יש דמות מפתח בסיפור הנקמה של הדמות שלך ובנוסף - אתה הPunisher.
איזו סיבה תהיה לך לא ללכת בדרך הזו?
יותר מזה, המנחה רוצה שתלך בדרך הזו. הוא כמעט מתעקש. הוא מעודד אותך.
כשאתה מגיע לשם, אתה מגלה שהסימטא מאוכלסת על ידי נבל אחד שאפשר להביס רק אם יש לך Super-Strength 10 (אין לך אפילו 1). לא משנה כמה אתה אינטיליגנטי, ערמומי, שנון או "בנוי נכון טקטית" - יש שם תקרת זכוכית שאתה לא יכול לעבור. אתה פוגע בדבר הזה רק על 20 טבעי וגם אז, אתה לא באמת מצליח לעבור את הDamage Reduction ו-Energy Resistance של הדבר הזה.
הדבר הזה רומס לך את הצורה, הופך אותך לעיסת אלף ומפסל ממך רואה חשבון. המנחה שולח אותך "לעשות קונצים!" (הוא אומר ומצחקק) בעיירת המולדת של הדמות שלך.
הוא תכנן את זה מראש, הוא מלכד את הסימטא והוא משך אותך אליה - כי הכוח בידיים שלו.
והחלק הכי גרוע? הוא צוחק ומודיע לך שהוא עשה את זה בכוונה ושאתה כזה טמבל שנפלת במלכודת הגאונית שלו. הסיבה? "גיחי גיחי!"
..............אם גם עכשיו לא אכפת לך מה המנחה עושה לדמות שלך, כנראה שלא ממש אכפת לך מהמשחק עצמו.
לא לא לא ולא
כמו שכתבתי לדרגורן -
פה
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=353&messageid=171798783
ופה
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=353&messageid=171803787
הדבר היחיד שאפשר להאשים את המנחה (לדעתי) זה לא לצפות את התגובה של שניים מהשחקנים לעניין, והקטע של התיאום מראש.
הוא הזהיר, התריע, בתוך ומחוץ למשחק. אני ידעתי ב90% שאנחנו הולכים למות ב"קרב בוס" (שכמו שכתבתי לדרגורן, זו טפשותנו ואשמתנו שהלכנו עוורים אחרי רום), והוא למעשה הפתיע אותי לטובה בטוויסט מקורי.
כמו שכתבתי לדרגורן -
פה
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=353&messageid=171798783
ופה
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=353&messageid=171803787
הדבר היחיד שאפשר להאשים את המנחה (לדעתי) זה לא לצפות את התגובה של שניים מהשחקנים לעניין, והקטע של התיאום מראש.
הוא הזהיר, התריע, בתוך ומחוץ למשחק. אני ידעתי ב90% שאנחנו הולכים למות ב"קרב בוס" (שכמו שכתבתי לדרגורן, זו טפשותנו ואשמתנו שהלכנו עוורים אחרי רום), והוא למעשה הפתיע אותי לטובה בטוויסט מקורי.
Ihavenonick
New member
זה היה בקופסה האדומה
בהרפתקת היחיד הראשונה שלך, הקוסם הטיל עליך הקסמת איש ופקד עליך להרוג את הכוהנת
בהרפתקת היחיד הראשונה שלך, הקוסם הטיל עליך הקסמת איש ופקד עליך להרוג את הכוהנת
לגבי הרומן בנוסגות'...
חשבתי הרבה אם לפתוח את הדיון על זה, ודרגורן שיכנע אותי שתקשורת זה דבר טוב, אז הנה כמה נקודות למחשבה.
נהרס לך פוטנציאל ההפתעה, ובאותה נשימה נהרס לך גם פוטנציאל ההתאכזבות המרה.
משחק רומנטי בין דמויות שחקנים נעוץ בהסכמה הדדית של שני השחקנים ליצירת הרומן, אחרת היה קורה מה שקרה בין ניהאו לקון (כלום בפיתה + מגף מטאפורי לפנים של קון הטינאייג' המסכן) או מה שקרה ברומן החבוי של קוואי למל, משחק ערירי בין שחקן לשה"מ בלי לצאת את גבולות הדמיון הפנימי אל המשחק הקבוצתי של כל השחקנים.
יתכן ותטען שגם לשחק אהבה חד צדדית נכזבת זה בסדר גמור כמשחק דמות, וזה נכון, אומלל ככל שזה יהיה, אבל בבקשה תשווה את כמות ההנאה הפרטית, והקבוצתית (כולל מנחה) מהקיום והפיתוח של הרומן הזה במשחק מול הרומן החבוי של קוואי. מ"ת הוא משחק קבוצתי והוא עובד טוב יותר ככזה.
לגבי הספנטניות- ההחלטה לפתח רומן בין הדמויות הייתה "החלטת גג" לתת גיבוי לרעיון, לפתוח נישה אפשרית לקיום של רומן כזה. לא שרטטנו את דרך ההתהוות שלו בפועל, זו הייתה התפתחות ספונטאנית חיובית בדיוק מהסוג שרצית ואכן הדרך היה מהנית לא פחות מאשר התוצאה, והתוצאה הזאת בשום פנים לא הייתה מובטחת מראש. אם הדמויות היו משוחקות בקווי אופי שלא היו תואמים לקיום רומן בין הדמויות אז רומן לא היה מתהווה. נראה לי שאתה לקחת את האספקט המשחקי הזה קצת כמובן מאליו.
אם החלטת הגג לא הייתה נעשית תאמין לי שרומן לא היה מתקיים.
יותר מזה- אני בניתי את אדריאן כטיפוס שחושב שבשביל כוס חלב לא צריך פרה, ורגיל ומצפה שנשים ירדפו אחריו. מול טיפוס כזה סביר יותר שרגשותיה של דומיניק היו נמעכים באכזריות אגבית של חוסר תשומת לב.
לפי מיטב הבנתי זה פחות או יותר מה שקרה לקון, וניהאו עוד ניסתה להיות נחמדה לגביו.
חשבתי הרבה אם לפתוח את הדיון על זה, ודרגורן שיכנע אותי שתקשורת זה דבר טוב, אז הנה כמה נקודות למחשבה.
נהרס לך פוטנציאל ההפתעה, ובאותה נשימה נהרס לך גם פוטנציאל ההתאכזבות המרה.
משחק רומנטי בין דמויות שחקנים נעוץ בהסכמה הדדית של שני השחקנים ליצירת הרומן, אחרת היה קורה מה שקרה בין ניהאו לקון (כלום בפיתה + מגף מטאפורי לפנים של קון הטינאייג' המסכן) או מה שקרה ברומן החבוי של קוואי למל, משחק ערירי בין שחקן לשה"מ בלי לצאת את גבולות הדמיון הפנימי אל המשחק הקבוצתי של כל השחקנים.
יתכן ותטען שגם לשחק אהבה חד צדדית נכזבת זה בסדר גמור כמשחק דמות, וזה נכון, אומלל ככל שזה יהיה, אבל בבקשה תשווה את כמות ההנאה הפרטית, והקבוצתית (כולל מנחה) מהקיום והפיתוח של הרומן הזה במשחק מול הרומן החבוי של קוואי. מ"ת הוא משחק קבוצתי והוא עובד טוב יותר ככזה.
לגבי הספנטניות- ההחלטה לפתח רומן בין הדמויות הייתה "החלטת גג" לתת גיבוי לרעיון, לפתוח נישה אפשרית לקיום של רומן כזה. לא שרטטנו את דרך ההתהוות שלו בפועל, זו הייתה התפתחות ספונטאנית חיובית בדיוק מהסוג שרצית ואכן הדרך היה מהנית לא פחות מאשר התוצאה, והתוצאה הזאת בשום פנים לא הייתה מובטחת מראש. אם הדמויות היו משוחקות בקווי אופי שלא היו תואמים לקיום רומן בין הדמויות אז רומן לא היה מתהווה. נראה לי שאתה לקחת את האספקט המשחקי הזה קצת כמובן מאליו.
אם החלטת הגג לא הייתה נעשית תאמין לי שרומן לא היה מתקיים.
יותר מזה- אני בניתי את אדריאן כטיפוס שחושב שבשביל כוס חלב לא צריך פרה, ורגיל ומצפה שנשים ירדפו אחריו. מול טיפוס כזה סביר יותר שרגשותיה של דומיניק היו נמעכים באכזריות אגבית של חוסר תשומת לב.
לפי מיטב הבנתי זה פחות או יותר מה שקרה לקון, וניהאו עוד ניסתה להיות נחמדה לגביו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.