פופ:
כמובן המתייפים יגידו שזה רק עניין של טעם, אני אומר שזה גם רגש, הרבה אוהבים כי זה קליט ועכשווי ו"טרנדי". פופ טוב זה דבר נדיר, שיר שיש בו משהו שונה ומיוחד למרות שהוא מאד קליט פשוט וקל לעיכול, חלק גדול זה מהשירים שסתם שומעים ברדיו לא מעצבן ולא מרגש, פשוט סתמי, בכלל רוב השירים הם כאלה, הם פשוט שמה, בלי סיבה. היום במיוחד הפופ הפך לדבר זול, מגעיל, שיטחי, מלאכותי, ממוסחר, מתחנף, חמדני, נשמע כמו פירסומת למוצר - תיקנו אותי, תיקנו אותי, תיקנו אותי. חסר ייחוד, כל אחד הוא חיקוי של אחר, חסר אופי, חסר יצירתיות, לא בא מהלב והרגש הכל שיקולים מסחריים, סתמי וכו'... בעולם קר וציני כמו שלנו לצערי זה מה שמצליח, לווי קליט, ישר מהמיקרוגל, "מותאם לאוזן". המוזיקה ככלל הפסיקה (כמובן שיש הרבה אמנים טובים אבל יחסית לגרועים...) להיות מקור השראה, משהו קסום וגדול מהחיים, משהו מעניין ומרגש שלאו דווקא נקלט בפעם הראשונה (למי אכפת עם הוא כוסון או לא?!, גם ג'ניפר לופז כוסית אבל היא חרא זמרת), הרבה שכחו שזו אומנות שאמורה להתחבר לאדם בצורה הכי טהורה, הפסקול של חיינו ולא אופנה או הידלקות חולפת.