מסכימה ומוסיפה מיני נאום ../images/Emo124.gif
קודם כל, כל אחד ומה שמדבר אליו. לדעתי אסור לשפוט אחרים על פי סוג המוזיקה שהם אוהבים. לדוגמא, זה שאני שומעת מטאל לא מונע ממני להיות חנונית חביבה (נניח..) במקום מטאליסטית-קשוחיסטית, כמו שהיה צפוי שאהיה; והעובדה שסלין דיון היא בין הזמרות האהובות עליי לא מונעת ממני לאהוב גם את סוזן וגה, טורי איימוס, פיונה תפוחי (..אפל) וגם את הפיקסיז, ולקינוח - הג'ינג'יות וארכדי דוכין. מוזיקה היא לא התחייבות. דבר לא מונע ממני לאהוב גם מטאל ["רעש עם התופים והגיטרות", "הכל צעקות שם"] וגם פופ ["ורדרד מתוק וחסר משמעות", "פופ זה לא מוזיקה זה 'גועל נפש'"] (וזאת למרות שפופ, מעצם הגדרתו, הוא כל מוזיקה מודרנית ומוכרת שהיא, כך שאין טעם להוציא לו שם רע כל כך רק כי זה עכשיו באופנה. ואגב, ההיפך מפופ הוא לא רוק - אלא אינדי), ויתר על כן - דבר לא מונע ממני לשנות את דעתי ואת סגנון המוזיקה האהוב עליי. זה לא הופך אותי לאדם יותר חכם, יותר שטחי או יותר עמוק. אנשים בוחנים את המוזיקה שלהם על פי קריטריונים שונים. כמעט אצל כל אחד תמצאו הגדרה אחרת ל"איכות", כך שאין טעם להתווכח על זה בכלל. יש אנשים שבוחנים את המוזיקה שיעדיפו על פי הליריקס - עומק מילות השיר, שיכול להגיע לפואטיקה בהתגלמותה (כמו למשל כשהלחינו את אלתרמן). יש כאלה שיעדיפו את הצלילים עצמם - מוזיקה שנכתבה בצורה מקצועית על ידי אנשים עם רקע עמוק בתחום, מוזיקאיים של ממש, ותבוצע ברמה של קונצרט (כמו כל מיני הרכבי רוק מתקדם למיניהם). יש כאלו שיבחנו אותה עפ"י הקול של הזמר/ת, על פי מקוריות התכנים, על פי המסר שמועבר, על פי יחסי ציבור שהזמר עשה או לא עשה לעצמו, על פי ההפקה, הקליפים, הריקוד, ההופעות... יש אין סוף קריטריונים, ומה שאין זו הגדרה קבועה ונכונה לקביעה מה איכותי ומה לא. אז פשוט חיו ותנו לחיות. (עמכם הסליחה על הטפת המוסר הקטנה הזו, אבל זה פשוט דרש
)