Christiane F. Wir Kinder Vom Bahnho
אלבום : דיויד בואי - כריסטיאנה פ. Christiane F. Wir Kinder Vom Bahnhof Zoo זהו הדיסק הראשון (המלא, לא סתם רצועות) שאני שומעת של דיויד בואי, ודי התאהבתי. המוזיקה המוכרת והמיוחדת של בואי ביחד עם האווירה של הסרט והספר יצרו פה משהו מדהים, שמומלץ לכל (במיוחד לג´אנקים ביננו). כדי להבין את האווירה של הדיסק, צריך להבין את הספר ואת הסרט שאחריו. בספר, כריסטיאנה פ. היא ילדה בת 13, שמתמכרת (בהדרגה) לסמים, החל מחשיש ועד הרואין. וכמו שכולם יודעים, מהרואין יש רק דרך אחת וכבר אחרי סיום חצי ספר מתחיל להמאס על הקורא (בצורה טובה, somehow) כל ה"מחר נפסיק" שלעולם לא מגיע. הסרט (בהתאם לספר), מתרחש בברלין של שנות ה70, והברלין שנראית דרך עיניה של כריסטיאנה היא זרה, חשוכה, מנוכרת. והאחראי לכך הוא במידה רבה הפסקול של הסרט השייך לבואי. הפסקול (לפי האלבום, לא לפי הסרט) פותח עם שיר מהאלבום "Heroes", שלאט לאט מכניס לאווירה הזויה קצת, השיר, V-2 Schneider, שהוא בעיקר אינסטרמנטלי, מלבד המילה V-2 Schneider שחוזרת בו. בשביל אילתית שכמותי, השיר הזה הוא מעין "העיר הגדולה" כאילו (ולא רק כאילו) אפשר לשמוע בו את המכוניות והרכבת הנוסעים בתחנת גן החיות. אחריו השיר TVC15, מהאלבום "Station To Station", שנשמע קצת יותר קליל, ואחריו אחד השירים הכי טובים באלבום: Heroes, אפילו רק בשביל המשפט we can be Heroes, just for one day... לאחר מכן,Boys Keep Swinging מהאלבום "Lodger", איך כריסטיאנה אמרה "קלטתי מהר מאוד איזה מוזיקה הם מעריכים, ותוך זמן קצר כבר הייתי מומחית למוזיקה הזאת. דיוויד בואי וכל זה. בשבילי הבחורים עצמם היו סטארים. מאחורנית כולם נראו בדיוק בדיוק כמו דיוויד בואי, אם כי בקושי מלאו להם שש-עשרה"... השיר שמסיים את הסרט, Sense Of Doubt, אינסטרמנטלי מזעזע (במיוחד כששומעים אותו בסרט, לאחר שכריסטיאנה מגלה על עוד חבר טוב שמת מO.D), פשוט מרעיד כל רגש אפשרי. גם השיר הזה הופיע באלבום "Heroes". כשדיויד בואי מגיע לברלין ושר במיוחד בשביל כריסטיאנה את השיר Station To Station (מהאלבום הנושא את אותו השם), השיר הזה שובר אותה לרצפה, ואחריו זו גם ההזרקה הראשונה שלה. לא פלא, עם מילים כמו It´s too late - to be grateful / It´s too late - to be late again / It´s too late - to be hateful / The european cannon is here עוד שיר, כמו קודמו, שפשוט עושה את הסרט שווה צפייה. הרצועה הבאה, Look Back In Anger, (Waiting so long, I´ve been waiting so, waiting so) גם הוא מהאלבום "Lodger", מסוג השירים ששומעים אחרי הסרט ורואים בעיניים את כריסטיאנה רצה בגשם עם מאה פרנק תקוע במגפיים... לאחר מכן, Stay (מ"Station To Station"), שנראה כאילו נכתב לסרט (Maybe I´ll take something to help me Hope someone takes after me). ולסיום, עוד שיר שלא נשארים אדישים אחריו, Warszawa (ורשה, בירת פולין), מהתקליט "Low", שמשום מה כן מזכיר שואה אבל זה כנראה בגלל המסורת... והוא מסיים את האלבום הנפלא (והמזעזע, בצורה החיובית) הזה. אמר מישהו חכם שמוזיקה היא הדרך לזכרון (שכחתי איפה קראתי את זה), וזה בדיוק סוג המוזיקה, שאיכשהו מצליחה להחזיר אותי לאותה תקופה, לאותו מקום, בתא שירותים עם מחט בזרוע, למרות שבחיים לא הייתי שם או במצב כזה. אז דיויד בואי הצליח. It ain´t easy to get to heaven when you´re going down.....