LILO digital
New member
בבקשה! ועכשיו... פרק 16....*-*
ריינמון לא יכלה לדבר במשך כמה דקות. היא עדיין עמדה עם יד אחת על ידית הדלת, ויד שניה על מתג האור... יאמאקי וקאלומון המשיכו לשכב עוד כמה רגעים, נבוכים ומבולבלים. השמיכה הייתה הדבר היחיד שכיסה את רגליו של יאמאקי, אבל היה אפשר להבחין שהוא עירום. קאלומון נצמד אליו. "אז..." אמרה ריינמון לבסוף, לאחר רגע ארוך של שתיקה. "אתם... יחד?" "כבר זמן רב," ענה יאמאקי, נבוך. "מהרגע הראשון שראיתי את קאלומון כבר היה בינינו ניצוץ. זה העיניים הירוקות המשגעות שלו, שהפנטו אותי..." "גם אני הופנטתי מהעיניים - סליחה, משקפי השמש - של יאמאקי," צייץ קאלומון בקולו התינוקי. "אתם עושים צחוק?! אתם לא יכולים לשכב יחד, קאלומון הוא מקור האור של העולם הדיגיטלי!" "חשבתי שהשליטים כבר לקחו ממנו את האור." "כן, אבל הוא עדיין דיג´ימון חשוב. עכשיו בוא איתי, קאלומון!" היא גררה את קאלומון החוצה. הוא נראה שקט ומסמיק. קריאותיו של יאמאקי נשמעו מרחוק: "עוד נחזור זה לזה, קאלומון! בקרוב!!" "קאלומון, בוא אני אזמין אותך לקפה, אני רוצה לדבר איתך על כמה דברים," אמרה ריינמון. אבל בבית הקפה, כשהתחילה להטיף לו מוסר: "מה חשבת לך?! יאמאקי הוא בן אדם גדול וחשוב ו..." היא שמה לב שקאלומון שקט ועצוב. "מה קרה?" שאלה אותו. "כלום," מלמל. "קאלומון!" "טוב..." הוא נאנח. "בפעם הראשונה ההיא, שיאמאקי פגש אותי, אמרתי לו: "לשחק לשחק!" כרגיל. אבל בניגוד לאחרים, הוא התקרב אליי, נגע בי בחושניות ולחש: בוא נשחק במשחק שלי." שאלתי אותו, איזה משחק? והוא אמר לי שקודם אני צריך להפשיט אותו, ואז...." קאלומון השתתק והשפיל את ראשו. ריינמון הייתה המומה. "קאלומון, יאמאקי אנס אותך???" קאלומון הנהן בשתיקה. "זו שערוריה! צריך להילחם בו! איך הוא מעז לנצל מינית די´ג´ימון קטן ותמים!!" "האמת היא שלא סבלתי עד כדי כך," אמר קאלומון, וחייך חיוך קטן וסוטה. "הוא מאוד טוב במיטה... ויש לו *** מאוד ארוך. מאוד!! כמעט כפול ממני. את מאמינה שפשוט מדדנו לו את ה*** באמצעותי?? כלומר, אני גרמתי ל*** שלו להזדקף ואז..." "תפסיק!!" צרחה ריינמון, "יא סוטה!!! יש לך מזל שמצנזרים פה מילים! אני בטוחה שה*** שלו כמעט הרג אותך! זה מסוכן בשבילך, אתה קטן מידי!" קאלומון נאנח בעצב. בדיוק אז קיבלה ריינמון שדר מהדיג´יכלי של ריקה. "זה בטח גילמון!" אמרה ריינמון. "ה*** של טריירמון הבריא אותו." "אבל לדיג´ימונים אין ***," אמר קאלומון. "אולי תפסיק כבר לומר את המילה הזו?!" צרחה ריינמון. "את בעצמך אומרת אותה!!" צרח קאלומון. ריינמון עזבה אותו ורצה מהר למערה. גילמון עמד שם, בריא ומאושר. "גילמון!!" קראה ריינמון, "כל כך דאגתי לך! אהובי!" גילמון הסתכל עליה בתדהמה. "מה אהובי?" שאל. "ריינמון, על מה את מדברת?" ריינמון עצרה. "אתה... ואני..." "מצטער, ריינמון, אני לא יודע מה את רוצה. בכל אופן, יש להודות לטריירמון, הדיג´ימון הכי סקסי בעולם, שהציל אותי באופן שכמותו לא אשכח." הוא חייך אל טריירמון חיוך מאוהב, ושניהם שילבו ידיים. ריינמון הסתכלה בטאקאטו ובריקה בחוסר הבנה. "ריינמון," אמרה ריקה, "הנתונים שגילמון קיבל מחקו מזכרונו את כל מה שעבר עליו בשבוע האחרון. הוא לא זוכר את מה שקרה ביניכם. ואני חושב שהתעוררו בינו לבין טריירמון כמה רגשות." לבה של ריינמון נשבר בקרבה.
ריינמון לא יכלה לדבר במשך כמה דקות. היא עדיין עמדה עם יד אחת על ידית הדלת, ויד שניה על מתג האור... יאמאקי וקאלומון המשיכו לשכב עוד כמה רגעים, נבוכים ומבולבלים. השמיכה הייתה הדבר היחיד שכיסה את רגליו של יאמאקי, אבל היה אפשר להבחין שהוא עירום. קאלומון נצמד אליו. "אז..." אמרה ריינמון לבסוף, לאחר רגע ארוך של שתיקה. "אתם... יחד?" "כבר זמן רב," ענה יאמאקי, נבוך. "מהרגע הראשון שראיתי את קאלומון כבר היה בינינו ניצוץ. זה העיניים הירוקות המשגעות שלו, שהפנטו אותי..." "גם אני הופנטתי מהעיניים - סליחה, משקפי השמש - של יאמאקי," צייץ קאלומון בקולו התינוקי. "אתם עושים צחוק?! אתם לא יכולים לשכב יחד, קאלומון הוא מקור האור של העולם הדיגיטלי!" "חשבתי שהשליטים כבר לקחו ממנו את האור." "כן, אבל הוא עדיין דיג´ימון חשוב. עכשיו בוא איתי, קאלומון!" היא גררה את קאלומון החוצה. הוא נראה שקט ומסמיק. קריאותיו של יאמאקי נשמעו מרחוק: "עוד נחזור זה לזה, קאלומון! בקרוב!!" "קאלומון, בוא אני אזמין אותך לקפה, אני רוצה לדבר איתך על כמה דברים," אמרה ריינמון. אבל בבית הקפה, כשהתחילה להטיף לו מוסר: "מה חשבת לך?! יאמאקי הוא בן אדם גדול וחשוב ו..." היא שמה לב שקאלומון שקט ועצוב. "מה קרה?" שאלה אותו. "כלום," מלמל. "קאלומון!" "טוב..." הוא נאנח. "בפעם הראשונה ההיא, שיאמאקי פגש אותי, אמרתי לו: "לשחק לשחק!" כרגיל. אבל בניגוד לאחרים, הוא התקרב אליי, נגע בי בחושניות ולחש: בוא נשחק במשחק שלי." שאלתי אותו, איזה משחק? והוא אמר לי שקודם אני צריך להפשיט אותו, ואז...." קאלומון השתתק והשפיל את ראשו. ריינמון הייתה המומה. "קאלומון, יאמאקי אנס אותך???" קאלומון הנהן בשתיקה. "זו שערוריה! צריך להילחם בו! איך הוא מעז לנצל מינית די´ג´ימון קטן ותמים!!" "האמת היא שלא סבלתי עד כדי כך," אמר קאלומון, וחייך חיוך קטן וסוטה. "הוא מאוד טוב במיטה... ויש לו *** מאוד ארוך. מאוד!! כמעט כפול ממני. את מאמינה שפשוט מדדנו לו את ה*** באמצעותי?? כלומר, אני גרמתי ל*** שלו להזדקף ואז..." "תפסיק!!" צרחה ריינמון, "יא סוטה!!! יש לך מזל שמצנזרים פה מילים! אני בטוחה שה*** שלו כמעט הרג אותך! זה מסוכן בשבילך, אתה קטן מידי!" קאלומון נאנח בעצב. בדיוק אז קיבלה ריינמון שדר מהדיג´יכלי של ריקה. "זה בטח גילמון!" אמרה ריינמון. "ה*** של טריירמון הבריא אותו." "אבל לדיג´ימונים אין ***," אמר קאלומון. "אולי תפסיק כבר לומר את המילה הזו?!" צרחה ריינמון. "את בעצמך אומרת אותה!!" צרח קאלומון. ריינמון עזבה אותו ורצה מהר למערה. גילמון עמד שם, בריא ומאושר. "גילמון!!" קראה ריינמון, "כל כך דאגתי לך! אהובי!" גילמון הסתכל עליה בתדהמה. "מה אהובי?" שאל. "ריינמון, על מה את מדברת?" ריינמון עצרה. "אתה... ואני..." "מצטער, ריינמון, אני לא יודע מה את רוצה. בכל אופן, יש להודות לטריירמון, הדיג´ימון הכי סקסי בעולם, שהציל אותי באופן שכמותו לא אשכח." הוא חייך אל טריירמון חיוך מאוהב, ושניהם שילבו ידיים. ריינמון הסתכלה בטאקאטו ובריקה בחוסר הבנה. "ריינמון," אמרה ריקה, "הנתונים שגילמון קיבל מחקו מזכרונו את כל מה שעבר עליו בשבוע האחרון. הוא לא זוכר את מה שקרה ביניכם. ואני חושב שהתעוררו בינו לבין טריירמון כמה רגשות." לבה של ריינמון נשבר בקרבה.
