לבן שלי ולעוד שני ילדים בכיתה שלו
זה עוזר. אני בטוחה שזה קשור כל מקרה לגופו.
יש ילדים שיש להם כנראה חרדה מאוד קשה מכל מיני סיבות תחושתיות ואחרות, שזה לא משהו שקשור בשיפור מיומנויות אלא שיפור איכות החיים.
אם לילד קשה מאוד לעבור מחדר לחדר, עד למצב של בכי קשה, גם אם מכינים מראש באמצעים שאוהב ושמדברים אליו, ועוד מצבים דומים, שזה פחד משתק משינוי הכי קטן,
וזה לא שבחדר האחר רע לו או לא אוהב את הפעילות האחרת, אלא עצם המעבר שיתק.
הרספרדל לא שינה את הבן שלי. זה לא הפך אותו לפחות אוטיסט, זה לא גרם לו להיות פחות עקשן או דעתן, זה לא הקל עלי את החיים, זה עזר לו.
היתה תקופה שהמליצו לו גם ריטלין אבל היה ברור ממהתחלה שזה עושה לו רע למרות שבאמת הצליח יותר ללמוד ולדבר. הפסקנו מייד.
הילדים לא בחרו בתרופה אבל הם גם לא בחרו בקושי שבמקרים מסויימים התרופה מקלה.
זה ממש לא ממקום של לנרמל או לשנות, וברור ואין בכלל ספק שזה דבר שצריך להשקל ולהניתן במלוא כובד ראש.
זה עוזר. אני בטוחה שזה קשור כל מקרה לגופו.
יש ילדים שיש להם כנראה חרדה מאוד קשה מכל מיני סיבות תחושתיות ואחרות, שזה לא משהו שקשור בשיפור מיומנויות אלא שיפור איכות החיים.
אם לילד קשה מאוד לעבור מחדר לחדר, עד למצב של בכי קשה, גם אם מכינים מראש באמצעים שאוהב ושמדברים אליו, ועוד מצבים דומים, שזה פחד משתק משינוי הכי קטן,
וזה לא שבחדר האחר רע לו או לא אוהב את הפעילות האחרת, אלא עצם המעבר שיתק.
הרספרדל לא שינה את הבן שלי. זה לא הפך אותו לפחות אוטיסט, זה לא גרם לו להיות פחות עקשן או דעתן, זה לא הקל עלי את החיים, זה עזר לו.
היתה תקופה שהמליצו לו גם ריטלין אבל היה ברור ממהתחלה שזה עושה לו רע למרות שבאמת הצליח יותר ללמוד ולדבר. הפסקנו מייד.
הילדים לא בחרו בתרופה אבל הם גם לא בחרו בקושי שבמקרים מסויימים התרופה מקלה.
זה ממש לא ממקום של לנרמל או לשנות, וברור ואין בכלל ספק שזה דבר שצריך להשקל ולהניתן במלוא כובד ראש.