מבחינתי הסכם חתום מנטרל את התירוץ שלהם
ואת זה אני כותבת מניסיון של מישהי שחמיה לא פחות מקמצים בעזרה.. וגם אוהבים לעמיד פנים שהם הכי נפלאים בעולם תוך כדי
אז זו תשובתי לך ולהם. זו עזרה לילד שלהם. אם הם רוצים לעזור, תשמחו לקבל. אם הם לא רוצים לעזור, זכותם, אבל שיבינו את זה. העזרה היא לילד שלהם ולא לך ולכן עניין הוריך הוא לא רלוונטי, והוא עזרה לילד שלהם במובן הזה שזו השקעה בו שתשאר שלו במקרה של פרידה (כאמור, חתימה מצידך שהכסף הזה יחזור לבעלך או אליהם במקרה של פרידה).
העובדה שבעלך עבד ללא תמורה כספית היא משהו שהוא צריך ללבן עם אביו, אם אתם חושבים שמגיע לו כסף בזכות זה, וזה משהו שצריך להגיד בקול רם, אפילו עד כדי סכנה בריב משפחתי. עדיף בעיני ריב משפחתי היום שאולי ישנה משהו, מאשר שנים של טינה מתחת לשטיח ותסכול שלכם על זה שנדפקתם. כך אני מאמינה (ושוב, אני מדברת אחרי שעשיתי בעצמי את השיחות הקשות הללו כשהיה צריך).
איפה בעלך? השיחה הזו צריכה להיות תפקידו. הוא זה שצריך להבהיר שזו ציפיה לשכר על השנים שעבד. הוא זה שצריך להבהיר שכל סכום מעבר לזה זה מבחינתו עזרה אישית לו. את יכולה רק להבטיח שמה שיחשב למעבר את מוכנה לחתום שלא תקחי.
אם אחרי זה אבא שלו ישתמש בתירוץ "הוריה לא נותנים" אז התפקיד של בעלך הוא להגיד לאבא שלו, ישר בעיניים, ורצוי ליד אימו ואחיו, שזה תירוץ כדי לא לתת מה שמגיע לו וכדי לא לעזור מעבר.
וכן, יש הורים שמשתמים בתירוצים, מפלים, דופקים את הילדים שלהם וכו'. לצערי אני מכירה את זה. אם זה המצב שלכם, בעלך, הבן שלו, צריך להפנים עם מי יש לו עסק ולקחת צעד קדימה, כי מילא זה שהוא לא מקבל, אבל גם להיות מנוצל???? אצלי זה לא בא בחשבון. ותצטרכו להתחיל את החיים ככה, מתוך הידיעה שזה מסגרת היכולת שלכם ואלו האנשים הצבועים שאתם חיים איתם. דיבורים כמו חול ואין מה לאכול... יעני כאלו שאוהבים להרגיש שהם נפלאים אבל תכלס הכל הצגה והעמדת פנים.
שונאת אנשים צבועים אבל לא חסר כאלו.
