רחמים עצמיים
רחמים עצמיים בדר"כ נתפסים כדבר שלילי. אני מודה שגם אני, כשאני נתקלת במישהו ששקוע ברחמים עצמיים יש לי איזה ביקורת פנימית כלפיו. לפני כמה ימים, אדם שאני מאוד מעריכה דיבר על כך שהוא חסיד של רחמים עצמיים. בעוד שהחברה רואה בהם משהו שלילי, הוא חושב שבמצב שבו אין מי שירחם, למה זה כל כך רע לרחם על עצמך? ולדבריו יש בזה אפילו פן חיובי בדרך לריפוי. (לאו דווקא פיזי). לא הייתי בטוחה שאני מסכימה איתו, עד אתמול, בסעודת השבת כאשר קראנו את ברכת המזון. כבר שנים שאני משתתפת בסעודות שבת וכבר כמעט יודעת בע"פ את ברכת המזון. אבל כנראה בעקבות אותה שיחה מלפני כמה ימים, שמתי לב בפעם הראשונה שבברכת המזון היהודית המילה "רחמים" מוזכרת די הרבה ובקונוטציה די חיובית. אנחנו מבקשים מה' שירחם עלינו, שיגאל אותנו... ואז חשבתי: אם רחמים עצמיים זה דבר כל כך שלילי ולא טוב, למה זה טוב להתפלל לה' שירחם עלינו? האם זה בעצם לא אותו דבר? לרחם על עצמך ו/או להתפלל לרחמים? ובכלל, לרחם על מישהו אחר זאת דווקא נחשבת תכונה חיובית. אז למה זה טוב לרחם על מישהו אחר ועל עצמך זה לא טוב לרחם? אולי זה הכל רק התניות של החברה. מה דעתכם?
רחמים עצמיים בדר"כ נתפסים כדבר שלילי. אני מודה שגם אני, כשאני נתקלת במישהו ששקוע ברחמים עצמיים יש לי איזה ביקורת פנימית כלפיו. לפני כמה ימים, אדם שאני מאוד מעריכה דיבר על כך שהוא חסיד של רחמים עצמיים. בעוד שהחברה רואה בהם משהו שלילי, הוא חושב שבמצב שבו אין מי שירחם, למה זה כל כך רע לרחם על עצמך? ולדבריו יש בזה אפילו פן חיובי בדרך לריפוי. (לאו דווקא פיזי). לא הייתי בטוחה שאני מסכימה איתו, עד אתמול, בסעודת השבת כאשר קראנו את ברכת המזון. כבר שנים שאני משתתפת בסעודות שבת וכבר כמעט יודעת בע"פ את ברכת המזון. אבל כנראה בעקבות אותה שיחה מלפני כמה ימים, שמתי לב בפעם הראשונה שבברכת המזון היהודית המילה "רחמים" מוזכרת די הרבה ובקונוטציה די חיובית. אנחנו מבקשים מה' שירחם עלינו, שיגאל אותנו... ואז חשבתי: אם רחמים עצמיים זה דבר כל כך שלילי ולא טוב, למה זה טוב להתפלל לה' שירחם עלינו? האם זה בעצם לא אותו דבר? לרחם על עצמך ו/או להתפלל לרחמים? ובכלל, לרחם על מישהו אחר זאת דווקא נחשבת תכונה חיובית. אז למה זה טוב לרחם על מישהו אחר ועל עצמך זה לא טוב לרחם? אולי זה הכל רק התניות של החברה. מה דעתכם?