רחמים עצמיים

[לקשמי]

רחמים עצמיים

רחמים עצמיים בדר"כ נתפסים כדבר שלילי. אני מודה שגם אני, כשאני נתקלת במישהו ששקוע ברחמים עצמיים יש לי איזה ביקורת פנימית כלפיו. לפני כמה ימים, אדם שאני מאוד מעריכה דיבר על כך שהוא חסיד של רחמים עצמיים. בעוד שהחברה רואה בהם משהו שלילי, הוא חושב שבמצב שבו אין מי שירחם, למה זה כל כך רע לרחם על עצמך? ולדבריו יש בזה אפילו פן חיובי בדרך לריפוי. (לאו דווקא פיזי). לא הייתי בטוחה שאני מסכימה איתו, עד אתמול, בסעודת השבת כאשר קראנו את ברכת המזון. כבר שנים שאני משתתפת בסעודות שבת וכבר כמעט יודעת בע"פ את ברכת המזון. אבל כנראה בעקבות אותה שיחה מלפני כמה ימים, שמתי לב בפעם הראשונה שבברכת המזון היהודית המילה "רחמים" מוזכרת די הרבה ובקונוטציה די חיובית. אנחנו מבקשים מה' שירחם עלינו, שיגאל אותנו... ואז חשבתי: אם רחמים עצמיים זה דבר כל כך שלילי ולא טוב, למה זה טוב להתפלל לה' שירחם עלינו? האם זה בעצם לא אותו דבר? לרחם על עצמך ו/או להתפלל לרחמים? ובכלל, לרחם על מישהו אחר זאת דווקא נחשבת תכונה חיובית. אז למה זה טוב לרחם על מישהו אחר ועל עצמך זה לא טוב לרחם? אולי זה הכל רק התניות של החברה. מה דעתכם?

 

[נסיכת הכוכב]

יש הבדל בחיים ובתפילה

בברכת המזון מודים על המזון שאכלנו שהזכות לקבלו באה מהבורא הקובע את גורלנו ובקשת הרחמים בברכת המזון זה להטיב את הגזרות משמים בכדי שנזכה לחיים טובים ולשלום מידי הבורא ורחמים עצמיים גורמים לאדם להיות פסיבי , לא להתאמץ להגיע להישגיים בחיים ולקבע את מצבו וכאשר אדם לא מצוי במצב טוב ,עדיף שיתאמץ לצאת ממנו למצב טוב יותר , אבל הקושי מעורר רחמים עצמיים , ואם הוא יכנע להם , הוא לא ישפר את מצבו הקיומו בעולם הזה .

 

[פרפרי אהבה]

פשש... סחטיין על השאלה ../images/Emo9.gif

האמת שאני לא מעורה בתפילה, אבל אני חושבת שכל דבר שנעשה במידה הוא יכול להיות טוב. אם אתה נכנס למעגל של רחמים עצמיים שאי אפשר לצאת ממנו זה לא בריא לא לך, ולא לסביבה שלך אבל אם זה ברמה של קצת לרחם על עצמך, לראות איפה רע לך ולהיות מודע לכך- זה בסדר לגמרי. השאלה היא המידה...

 

[לקשמי]

מסכימה

להתקע ברגש שלילי כלשהו זה לא דבר טוב. אבל מצד שני לכעוס על עצמך על זה שאתה מרחם על עצמך או להתייחס לזה כאל דבר רע, זה הרסני לא פחות. אני חושבת שדווקא הקבלה של הרגש והשלמה עם זה שהוא קיים יכולה לעזור להשתחרר ממנו. ובאשר לרחמים עצמיים, השאלה היא באמת מה עושים איתם. אם זה גורם לך לעזור לעצמך בדיוק כמו שהיית עוזר לאדם אחר שאתה מרחם עליו זה נהדר. זה מזיק כאשר נתקעים ברגש הזה ונשארים פסיביים.

 

[נסיכת הכוכב]

למעשה רחמים עצמיים מורידים את ההערכה העצמית

וברגע שההערכה העצמית יורדת זה פחות טוב עבור האדם הוא פחות מעיז והקשרים שהוא בונה הם יחסי תלות

 

[פרפרי אהבה]

נכון. אני תמיד פחדתי מכעס ומריבות...

והרבה פעמים מרוב שפחדתי להראות שכועסת ולא להראות כמו תמיד את שירי הנחמדה, האופטימית והחביבה לכולם, החבאתי את זה עמוק בבטן וזה כל הזמן התפרץ בפתאומיות כשכבר לא יכולתי ומאז למדתי להפסיק לשמור בבטן. משהו מציק לי- אני משתפת, אני נוקטת פעולה... וככה זה עם רחמים עצמיים- מותר לרחם על עצמך, כי לא תמיד אנשים מוצאים את הכוחות לחשוב עלייך ולרחם עלייך במידה מסוימת כי לכל אחד הבעיה שלו ואסור לשמור את ההרגשה בבטן, אלא להיות מודעים אליה, לתת לה קיום.

 

[BellA עלמה]

אני אישית די נגד רחמים עצמיים ורחמים בכלל

* אני עובדת עם ילדים ומבוגרים ש.... איך להגיד את זה? די מועטי יכולת או נוער בסיכון \ הפרעות כאלה ואחרים או לקויי למידה . הם די נוטים לרחם על עצמם. " אני לקויי למידה , הניחו לי " אני כך ואני כך. אני מסרבת ליפול לבור הזה ששתו לי אכלו לי ועשו לי אני אומרת קשה? בסדר בוא ביחד נחשוב איך להתמודד עם הקושי בוא נדבר על זה נלמד כלים כדי להתמודד לא נשב בפינה בחיבוק ידיים ונבכה כמה קשה לנו. לגבי עצמי אני די סובלת מכאבים רומאתים . הייתי אל מומחה והוא העלה שכנראה זו בעייה מסויימת אני יכולה בכלי כלות לבכות על מר גורלי , לשכב במיטה ולרחם על עצמי אבל אני מחליטה שזה לא מתאים לי. לקחתי החלטה לשנות צורת חיים (תזונה, פעילות גופנית וכו) ולהמשיך להיות פעילה. בקיצר אני בהחלט לא בעד רחמים לא עצמיים ולא כלפי הזולת

 

[פרפרי אהבה]

ואת לא קיצונית מידי?

אני בעד לנסות להגיע אל האמצע לפחות, אז עוזרים אחד לשני ואם ילד מתקשה, אז עוזרים לו, מעודדים אותו, באים לקראתו אבל לא נותנים לו הכל לפה אלא לעזור. למשל אני מלמדת בשיעור פרטי ילד בן 13 שעלה לפני 3 שנים לארץ והעברית שלו יחסית טובה אבל אבא שלו ביקש שאני אשב איתו על קריאה והבנה בעיקר והוא שונא לקרוא אז פשוט קבענו שבמקום שהוא יראה בזה עונש נקרא אני דף והוא דף וככה זה מקל עליו, הוא לא מרגיש בעונש ועובדים ביחד בשיתוף פעולה.

 

[BellA עלמה]

אני לא חושבת שהדרך שלי

היא לתת הכל בכפית אלה ללמד כלים כדי להתמודד

 

[אופירA]

רחמים עצמיים זה ביטוי

ביטוי שמשמעותו - ויתור על התמודדות. האדם הוא מהות רוחנית, ותפקידו לחזק את השרירים הרוחניים שלו ע"י דרישה מעצמו (במסגרת הכוחות, כמובן. אין שום עניין להתאכזר לעצמו!). הסיבה לכך היא שמטרת האדם בעולם הזה לדעת את האלוקים ע"י שיידמה לו במעשיו. ולפיכך עלייה רוחנית היא תכליתו. ואין עלייה ללא כיבוש היצר והתאוות הגשמיות וחיזוק המעמד הרוחני של התנהגותו. כיוון שהיצר חזק מן האדם, הוא זקוק לרחמי שמים בהתמודדותו עם כוח רוחני שחזק ממנו. כי ללא סיוע משמים, לא יוכל לנצח את היצר הרע. לכן הוא מבקש רחמים ממי שאמר והיה העולם, מאלוקים שאין לו שום מהות של בשר ודם, אלא הוא מנהל העולם והוא בעל הרחמים. ואין פסול רוחני לבקש רחמים מבעל הרחמים, אלא להיפך - בבקשנו ממנו רחמים אנו מודים בכך שהוא בעל הרחמים ומכירים בהיותו בעל הרחמים ולכן יודעים אותו טוב יותר וזו תכלית האדם בעוה"ז. היות שהאדם מבקש להידמות לאלוקים במעשיו, הוא צריך לרחם על ברואי האלוקים, והוא צריך לרחם על אנשים סביבו ולא לדון אותם במידת הדין אלא ללמד עליהם זכות ולעזור להם בקשייהם. רק המחנך, המדריך או ההורה, המופקד על עלייתו הרוחנית של התלמיד, רשאי לדרוש מזולתו עלייה רוחנית. אם האדם אינו מופקד על רוחניותו של הזולת אל לו לעשות את חשבון נפשו הרוחני של זולתו, אלא ההיפך - להועיל לו בגשמיות ולחשוב על טובתו ועל רצונו. בכך הוא מתבטל לרצון הזולת, שזה כבוד האדם, ומבטל את רצונו הייצרי ומתעלה ברוחניות. לכן לא טוב היות האדם לבדו, שאז אין לו כלפי מי להתבטל ועל מי לרחם. אדם חייב בהחלט לרחם על עצמו במשמעות של לא להתאכזר לעצמו. אסור לאדם להתאכזר לגופו או לנשמתו, שכן אין זה רצון האלוקים, ואין מתדמים לאלוקים כאשר מתאכזרים. אבל זה לא משמעות הביטוי "רחמים עצמיים" משמעות הביטוי הזה היא התבוססות באמונות שמונעות ממך להתאמץ ולהתמודד כפי כוחותיך, ומדמות בעיניך שכוחותיך דלים ממה שהם, וזה שקר ולכן היפך הרצון האלוקי, ולכן ביטוי להתנהגות שלילית.