רוצה לשתף אתכם

[ella bella1]

רוצה לשתף אתכם

ממש מוזר לי להגיד את זה על עצמי אבל בערך לפני חודש וחצי הוטרדתי מינית. מישהו שאני מכירה טוב ניצל הזדמנות שבה היינו לבד, הצמיד אותי לקיר ועשה לי דברים בניגוד לרצוני (וזה בניסוח עדין) כשחזרתי הביתה השתדלתי שלא לחשוב על זה ולא כלום. עכשיו, בשבוע האחרון כל הזמן אני נזכרת בזה ומצטמררת. קשה לי להשלים עם זה שזה קרה לי. נראה לי שאני לא מאמינה שזה באמת קרה. כל פעם שזה עולה לי במחשבות מתחיל לי כאב בטן חזק וזה גורם לי לתהות- למה פתאום זה עולה למעלה? למה אחרי חודש פתאום אני נזכרת להגיב לזה? ואני גם מתלבטת אם לספר את זה למטפלת שלי וגם איך לספר... שוב אני אומרת- זה ממש מוזר להגיד את זה על עצמי מקווה שזה לא יעיק עליכם יותר מדי, אלה.

 

[hal767]

לא מעיק עלי

מדובר בתקיפה, באלימות שהופנתה אליך, וטבעי שזה ימשיך להטריד. מאחר והוצאת זאת החוצה, כדאי לחשוב מה עושים מעכשיו והלאה, או שאת מסתפקת בזאת ששיתפת אותנו.. מה דעתך?

 

[ella bella1]

אני לא יודעת

נראה לי שאני צריכה להמשיך ולהוציא את זה כי זה מרעיל לי את הגוף... עכשיו אחרי שכתבתי את ההודעה הראשונה ממש התחילו לי צמרמורות בגוף... אני מטופלת בדיקור/ שיאצו ואני חושבת לספר את זה למטפלת שלי אבל אני לא יודעת איך לספר לה. לא סיפרתי את זה לאף אחד (חוץ מאשר לכם) ואני ממש לא יודעת איך מספרים על זה למישהו. זה נשמע לי כל כך מוזר. מה אתה ממליץ?

 

[hal767]

לא מספיק מכיר אותך

אבל נראה לי שאת לא צריכה להשאר עם זה לבד. טיפול שיחתי בשלב ראשון, נראה לי מתאים. מה דעתך? מעבר לזאת, האם את חושבת שיש לדאוג גם להענשת האיש?

 

[ella bella1]

ממש אין לי ראש

להתעמת עם האיש הזה... הספיק לי שראיתי אותו שבוע שעבר וכל הרגשות התחושות הציפו אותי... לא מתכוונת להגיש תביעה. ושיחה- נראה לי שזה יכול לעזור. אבל רק עם המטפלת שלי. לא מרגישה מספיק בנוח עם אף אחד אחר.

 

[hal767]

OK

אכן הנושא רגיש. אז אם כך מה מונע ממך לשוחח איתה?

 

[ella bella1]

החשש

הוא בעיקר מעצמי. זה נורא קשה להוציא מהפה את המילים האלו, לספר על זה... אני פשוט לא יודעת איך להגיד את זה

 

[hal767]

לכן כדאי לפנות למישהו

או שהוא מקצועי בתחום, וידע לסייע לך להגיד את הדברים, או למישהו אחר שמאד קרוב אליך וכמובן, אמין, ואתו, אולי, כן תרגישי נוח לדבר. עד עכשיו התקדמת יפה והוכחת שאת כן יכולה לאמר את הדברים, או ליתר דיוק, לכתוב אותם. אז אנחנו בדרך טובה. מלבד זאת, הרבה פעמים יותר קל לדבר על דברים רגישים עם אדם זר לחלוטין, כמו , למשל, פסיכולוג שהתמחה בנושא זה. ראי, לצורך הדוגמא, איך ניפתחת בשיחה איתי. הדעה שלי מתאימה לך?

 

[ella bella1]

מסכימה איתך אבל נראה לי

שאני עוד לא מוכנה לדבר על זה עם אנשים זרים. אולי כשעוד קצת זמן יעבור... כי נראה לי שרק היום התחלתי לעכל את מה שקרה. לכתוב את זה זה הרבה יותר קל לי מאשר להגיד את זה ממש... למרות שנראה לי שאני כן אספר למטפלת שלי בפגישתנו הבאה... בכל אופן, תודה לך על שנתת לי לפרוק ולו רק טיפ-טיפה ממה שעובר עלי

 

[hal767]

אין על מה להודות

אם קל לך לכתוב את הדברים, זאת גם אפשרות, לפחות בתור התחלה. אני זמין לצורך העיניין, ואם תרגישי צורך להמשיך את השיחה מתי שהו במסרים אישיים, הרגישי נוח לעשות זאת. ,

 

[ella bella1]

תודה

אני אזכור את ההצעה הזו למקרה הצורך... או לעדכונים. אלה.

 

[tookmy]

ראשית קבלי ../images/Emo201.gif

החוויה היא חוויה קשה. לדעתי מן הראוי כן לשתף בה עוד אנשים ולו על מנת שתוכלי לחוות תמיכה ועידוד. מדוע את חוששת לספר למטפלת שלך? האם יש לך חשש שלא תתמוך בך בצורה מלאה? מטפלת טובה תוכל לעזור לך להשתחרר ולהחלים מהטראומה. בנוסף, אני לא יודעת את פרטי המקרה אבל אפשר לפנות למרכז לסיוע לנפגעות על רקע מיני. עד כמה שאני יודעת, אפשר בהתחלה רק לדבר עם המתנדבות בטלפון אפילו בלי לפגוש אותן והן מאד מנוסות לגבי טיפול בנושא. לנסות לקבל תמיכה רק יכול להועיל, ככה נראה לי. אם כי ברור שזה לא פשוט בכלל. מאחלת לך שבכל דרך שתבחרי לטפל, תחלימי ותרגישי טוב עם עצמך. תהליך החלמה הוא לא פשוט אבל אפשרי.

 

[ella bella1]

אני פוחדת לספר

כי אני פוחדת שיתחילו להסתכל עלי בצורה אחרת. שלא יקבלו אותי. ואולי יהיו גם כאלו שיחשבו שאני אשמה כי לא התנגדתי מספיק. אני פוחדת מתגובות של אנשים

 

[tookmy]

אין שום סיבה

שתאשימי את עצמך. את לא אשמה ואני מאד מקווה שאף אחד לא יסתכל עליך ככה. מי שמקצועית ויושבת במרכזים לסיוע יודעת את זה היטב. החשש שלא יקבלו אותך ויאשימו אותך במקום את התוקף הוא חלק מהתהליך שעוברות נפגעות, אבל למי שמבין ברור שזה פשוט משתק, שאי אפשר להתנגד מרוב הלם, כי זה תופס אותך לא מוכנה, במקום הכי רגיש ופגיע שלך. אני מקווה שתתגברי על החשש הזה ושתיעזרי במי שאפשר.

 

[ella bella1]

תודה

אני יודעת שאני לא אשמה אבל אני פוחדת שאחרים יחשבו שאני כן. אולי אני אתקשר למרכז הסיוע... אני צריכה לאזור אומץ בשביל זה. תודה רבה לך על התמיכה,

 

[freearth10]

להסתכל בצורה אחרת???

אני שומעת כאן תחושה של אשמה? את לא אשמה במה שקרה לך!!! זה הוא שצריך להתבייש ולא את! לא פעם ההתנגדויות רק מגבירות את האלימות של הצד השני. עשית כל מה שיכולת באותו הרגע.

מאיה

 

[ella bella1]

נכון.

אני לא צריכה לחוש אשמה אבל מאוד קשה לי שלא לחשוב שאולי יכולתי להתנגד יותר. למרות שזה משתק- באיזשהו שלב ממש ויתרתי ופשוט התנתקתי מהגוף במקום להמשיך להאבק בו. וזה מה שגורם לי לחוש רע עם עצמי.

 

[דוד כפרי]

החברה שלנו מחנכת נשים לא להתנגד.

אפשר לנבור בעבר ולשאול "למה לא עשיתי יותר", אבל זה לא באמת יעזור, וזה - שוב - תוקע אותך שם ואז, במקום שתהיי כאן ועכשיו. הרבי מקוצק כתב: "העבר אין, העתיד עדין, ההווה כהרף-עין - דאגה מנין?" את העבר צריך להניח במקומו, ללמוד ממנו ולא להיתקע בו. לעתיד צריך להתכונן במידה, לא בפאניקה (אם את מרגישה צורך ללמוד להתגונן, בפורום אמנויות לחימה http://forum.tapuz.co.il/martial יידעו לכוון אותך, ומן הסתם יפנו אותך ל"אל הלב" http://www.elhalev.org/hebrew.html , אבל החלטה להתגבר לא תלויה בפיתוח יכולת להתגונן אלא בהבנה שהקורבן אינו האשם). את ההווה צריך לחיות. עכשיו, לא בעבר.

 

[מיכל הלב]

מצטרפת להמלצה

לפנייה למרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית. תוכלי להיעזר גם בפורום נפגעי/ות תקיפה מינית בתפוז, ובאתר "מקום" שהזכרנו השבוע בשרשור המקביל. אלה היקרה, עברת פגיעה חמורה וטראומטית. כדאי להיעזר באנשי מקצוע, וגם בסביבה הקרובה והאוהבת שתתמוך בך. פשוט דברי על זה, יש לך הזכות להרגיש מוגנת ואהובה על ידי מקורבייך. וגם אנחנו כאן

 

[ella bella1]

תודה מיכל

תמיד התגובות שלך כל כך מעודדות. ברור לי שאני צריכה לעשות עם זה משהו ולא להשאיר את זה ככה כי כל פעם שאני חושבת על זה יש לי צמרמורות ורעידות, כאילו שהגוף של מנסה להתנער מזה. השאלה היא האם הטיפול שאני גם ככה עושה הוא מספיק או שכדאי לי לפנות לגורמים נוספים....