רוצה לשפוך...
יש לי קצת בעיות בינאישיות עם כל מיני גורמים. אני יודעת שהבעיה היא אצלי בעיקר, אני רק לא יודעת איך לשנות אותה. לאחרונה אני מאוד מתוסכלת מהחיים שלי. אני מרגישה שכל מה שעשיתי בחיי היה רק ללמוד והזנחתי תחומים אחרים, שפתאום נראים לי חשובים מתמיד (משפחה, חברים, זוגיות). השקעתי את רוב שנותיי האחרונות בלימודים משרה מלאה ועבודה בשאר הזמן הפנוי בשביל לקדם את הקריירה שלי. חברות התרחקו, משפחה נעלבה, בקושי יצאתי לבלות ואיכשהו בין לבין הצלחתי לשקם זוגיות. כיום, אני ממורמרת על כך. מקנאה בכל מיני אנשים הסובבים אותי. רוצה להתחתן ולהקים משפחה משלי, להתקרב למשפחה הקיימת ולהתקרב לחברות - אבל כל זה נראה לי מאוד רחוק. היו כמה אירועים לאחרונה שהשפיעו עליי אני מניחה (חברות שהתחתנו וילדו, חברים שקנו דירה). חבר שלי יודע מה עובר לי בראש, אבל לא נראה לי שהיא מוכן, וזה עוד יותר מתסכל אותי. בנוסף, אני אישית לא מקבלת תמיכה מהמשפחה שלי (לא תמיכה כלכלית ולא נפשית לה אני כה זקוקה) וזה מעציב אותי מאוד, למרות שאני מציינת שקשה לי. זה נראה בעיני העולם "שאני חזקה" "כל יכולה" "מוצלחת" בגלל שדחפתי את עצמי כל השנים להגשים חלום ונראיתי כ"כ עצמאית. אבל פתאום כשאני רוצה להתחיל את החיים האמיתיים (לא שקריירה היא לא הדבר האמיתי, אבל יש לי גם שם עוד דרך ארוכה) - הכל נראה כ"כ שחור. ואין תמיכה גם מהמשפחה של חבר שלי שגם הוא סטודנט. מסתכלים עלינו "כזוג המצליחן" עד שלרגע לא עוצרים וחושבים שאולי גם אנחנו צריכים עזרה? שאנחנו עובדים מאודדדד קשה כדי לקדם את עצמינו (אני אישיתי מתמוטטת מידי פעם, התמוטטויות גופניות ונפשיות מרוב העומס). מרגישה שהחיים לא פיירים, ושאני פראיירית, שמי שלא משקיע ומתנהג כמו "מסכן" מקבל יותר יחס ועזרה מאשר מי שעובד קשה ונאבק כדי "לשרוד". אשמח לשמוע את דעתכם, ולהמשיך לשתף במידה ומישהו יהיה מעוניין בכך... תודה על ההקשבה
יש לי קצת בעיות בינאישיות עם כל מיני גורמים. אני יודעת שהבעיה היא אצלי בעיקר, אני רק לא יודעת איך לשנות אותה. לאחרונה אני מאוד מתוסכלת מהחיים שלי. אני מרגישה שכל מה שעשיתי בחיי היה רק ללמוד והזנחתי תחומים אחרים, שפתאום נראים לי חשובים מתמיד (משפחה, חברים, זוגיות). השקעתי את רוב שנותיי האחרונות בלימודים משרה מלאה ועבודה בשאר הזמן הפנוי בשביל לקדם את הקריירה שלי. חברות התרחקו, משפחה נעלבה, בקושי יצאתי לבלות ואיכשהו בין לבין הצלחתי לשקם זוגיות. כיום, אני ממורמרת על כך. מקנאה בכל מיני אנשים הסובבים אותי. רוצה להתחתן ולהקים משפחה משלי, להתקרב למשפחה הקיימת ולהתקרב לחברות - אבל כל זה נראה לי מאוד רחוק. היו כמה אירועים לאחרונה שהשפיעו עליי אני מניחה (חברות שהתחתנו וילדו, חברים שקנו דירה). חבר שלי יודע מה עובר לי בראש, אבל לא נראה לי שהיא מוכן, וזה עוד יותר מתסכל אותי. בנוסף, אני אישית לא מקבלת תמיכה מהמשפחה שלי (לא תמיכה כלכלית ולא נפשית לה אני כה זקוקה) וזה מעציב אותי מאוד, למרות שאני מציינת שקשה לי. זה נראה בעיני העולם "שאני חזקה" "כל יכולה" "מוצלחת" בגלל שדחפתי את עצמי כל השנים להגשים חלום ונראיתי כ"כ עצמאית. אבל פתאום כשאני רוצה להתחיל את החיים האמיתיים (לא שקריירה היא לא הדבר האמיתי, אבל יש לי גם שם עוד דרך ארוכה) - הכל נראה כ"כ שחור. ואין תמיכה גם מהמשפחה של חבר שלי שגם הוא סטודנט. מסתכלים עלינו "כזוג המצליחן" עד שלרגע לא עוצרים וחושבים שאולי גם אנחנו צריכים עזרה? שאנחנו עובדים מאודדדד קשה כדי לקדם את עצמינו (אני אישיתי מתמוטטת מידי פעם, התמוטטויות גופניות ונפשיות מרוב העומס). מרגישה שהחיים לא פיירים, ושאני פראיירית, שמי שלא משקיע ומתנהג כמו "מסכן" מקבל יותר יחס ועזרה מאשר מי שעובד קשה ונאבק כדי "לשרוד". אשמח לשמוע את דעתכם, ולהמשיך לשתף במידה ומישהו יהיה מעוניין בכך... תודה על ההקשבה