רגשיי נחיתות
מעולם לא היה לי קשר עם גברים . אני מאוד בררנית מצד אחד.
כלומר מצד אחד בא לי שיחזרו אחריי וירדפו אחריי ומצד שני גם כשמישהו כבר מתחיל אני מרגישה לא נעים, מסתייגת כזה ממנו. מרגישה שהוא לא רציני שמחפש רק הרפקאות או עם רגשי נחיתות שאני לא שווה , ובגלל שאני לא לומדת אז הוא לא ירצה בי ובטח שלא יתאהב בי.
קראתי קצת בספר כלשהו ושם רשום שאנו מפחדים משינויים כי העמידה במקום מהווה ביטחון,
נוחות ואילו הנסיון לפרוץ גבולות מעמידה אותנו במצבים לא נעימים שנעשה הכל כדי להימנע מהם גם אם זה יהרוס את חיינו.
זה בדיוק הסיפור אצלי.
לי מעולם לא היה משהו רציני עם גברים. יש לי את השיגרה הקבועה בעבודה שאני טוחנת , שבמקום מסויים ממלא חלל ריק שיש בתוכי.
אין לי גם ממש חברות. יש לי נוחות והרגל להיות לבד וזוגיות זה מצד אחד משאלה קבועה ומצד שני רתיה.
לא מזמן מישהו ניבא לי שבאמצע החודש אמצא אהבה , ושאני לא צריכה לפחד כשתגיעה..
זה מישהו שכל מי שהיה סביבי אמר להם משהו על חייהם בין אם זה בריאות, מערכות יחסים וכו
דברים אמיתיים ביותר .
אז היום בחור נחמד מאוד והראשון מזה הרבה זמן שהתחיל איתי.
זה לקוח בעבודה שלי שלא מרוצה מכך שבגילי אני עדיין עובדת בתחנת דלק. בכל פעם שמגיע לתדלק הוא שואל מתי אעזוב ואתחיל ללמוד. הוא בחור נחמד ולא סוטה .
היום הוא שאל אותי מתי נוכל להיפגש לכוס קפה או ללכת בים ביחד.
הרגשתי לחץ ואי נעימות גדול.
מצד אחד הבחור הטעם שלי, נראה לי מלומד מנומס שכזה חלמתי תמיד . מצד שני אני רגילה ללבד.
אני רגילה לבית-עבודה . עבודה-בית
נראה לילהכניס לתוך העבודה התובענית הזאת זה חסר סיכוי. כי אני ממש טוחנת לאחרונה והרבה פעמים מקפיצים אותי לעבודה. רוב המשמרות שלי הם ערב ואני עובדת כל שבת כך שמעבר לעבודה אין לי חיים
אז מרוב הלחץ מה גם הלחץ מחוסר הנסיון המיני שלא בא לי אינטמיות , שאני מפחדת להיפגע ורגשתי נחיתות שאני לא מספיק יפה. דחו אותי מלא יוצרת אצלי אנטי בחורים.
התחמקתי מהבחור כשניסה לתאם פגישה בלי שביקש טלפון או פייסבוק.
אני מקווה שאם הוא הבחור שעליו דיבר "המגד העתידות" הוא ינסה לחזר אחריי שוב עד שאכנע ואשתחרר מהמחסום הפנימי.
סיפרתי לאמא על הבחור שאני רואה בו פוטנציאל וכל מה שהיא הרגישה זה היה לחץ לחתונה.
שאני מתקרבת לגיל 30 ואני רק באמצע שנות 20 ושעוד שנה שנתיים בחורים אפילו לא יתחילו איתי כי הם מעדיפים צעירות.
שהסיבה שאני מנמעת מלהיפגש זה עצלנות , להפנות זמן לדברים נוספים מהשיגרה ויש בזה משהו. לדעתי אצלי זה יותר החרדה מאינטימיות ורגשי נחיתות.
היא הטיפה לי שבגיל שלי אני אמורה לנצל הזדמנות שסחור מתחיל איתי ולצאת לדייטים שאני כבר לא בת 15.
השאלה איך אני משתחררת מהחרדה? איך אצא עם מישהו ויגלה שאין לי נסיון עם בחורים? איך אצא עם בחור שלימודים זה בשבילו משהו שחשוב לעשות בניגוד אלי? אני לא שאפתנית גדולה.
גם אם יגלה שאני חסרת חיים שחוץ מעבודה אין לי תעסוקה ישתעמם מהר ויתנתק את הקשר..
מעולם לא היה לי קשר עם גברים . אני מאוד בררנית מצד אחד.
כלומר מצד אחד בא לי שיחזרו אחריי וירדפו אחריי ומצד שני גם כשמישהו כבר מתחיל אני מרגישה לא נעים, מסתייגת כזה ממנו. מרגישה שהוא לא רציני שמחפש רק הרפקאות או עם רגשי נחיתות שאני לא שווה , ובגלל שאני לא לומדת אז הוא לא ירצה בי ובטח שלא יתאהב בי.
קראתי קצת בספר כלשהו ושם רשום שאנו מפחדים משינויים כי העמידה במקום מהווה ביטחון,
נוחות ואילו הנסיון לפרוץ גבולות מעמידה אותנו במצבים לא נעימים שנעשה הכל כדי להימנע מהם גם אם זה יהרוס את חיינו.
זה בדיוק הסיפור אצלי.
לי מעולם לא היה משהו רציני עם גברים. יש לי את השיגרה הקבועה בעבודה שאני טוחנת , שבמקום מסויים ממלא חלל ריק שיש בתוכי.
אין לי גם ממש חברות. יש לי נוחות והרגל להיות לבד וזוגיות זה מצד אחד משאלה קבועה ומצד שני רתיה.
לא מזמן מישהו ניבא לי שבאמצע החודש אמצא אהבה , ושאני לא צריכה לפחד כשתגיעה..
זה מישהו שכל מי שהיה סביבי אמר להם משהו על חייהם בין אם זה בריאות, מערכות יחסים וכו
דברים אמיתיים ביותר .
אז היום בחור נחמד מאוד והראשון מזה הרבה זמן שהתחיל איתי.
זה לקוח בעבודה שלי שלא מרוצה מכך שבגילי אני עדיין עובדת בתחנת דלק. בכל פעם שמגיע לתדלק הוא שואל מתי אעזוב ואתחיל ללמוד. הוא בחור נחמד ולא סוטה .
היום הוא שאל אותי מתי נוכל להיפגש לכוס קפה או ללכת בים ביחד.
הרגשתי לחץ ואי נעימות גדול.
מצד אחד הבחור הטעם שלי, נראה לי מלומד מנומס שכזה חלמתי תמיד . מצד שני אני רגילה ללבד.
אני רגילה לבית-עבודה . עבודה-בית
נראה לילהכניס לתוך העבודה התובענית הזאת זה חסר סיכוי. כי אני ממש טוחנת לאחרונה והרבה פעמים מקפיצים אותי לעבודה. רוב המשמרות שלי הם ערב ואני עובדת כל שבת כך שמעבר לעבודה אין לי חיים
אז מרוב הלחץ מה גם הלחץ מחוסר הנסיון המיני שלא בא לי אינטמיות , שאני מפחדת להיפגע ורגשתי נחיתות שאני לא מספיק יפה. דחו אותי מלא יוצרת אצלי אנטי בחורים.
התחמקתי מהבחור כשניסה לתאם פגישה בלי שביקש טלפון או פייסבוק.
אני מקווה שאם הוא הבחור שעליו דיבר "המגד העתידות" הוא ינסה לחזר אחריי שוב עד שאכנע ואשתחרר מהמחסום הפנימי.
סיפרתי לאמא על הבחור שאני רואה בו פוטנציאל וכל מה שהיא הרגישה זה היה לחץ לחתונה.
שאני מתקרבת לגיל 30 ואני רק באמצע שנות 20 ושעוד שנה שנתיים בחורים אפילו לא יתחילו איתי כי הם מעדיפים צעירות.
שהסיבה שאני מנמעת מלהיפגש זה עצלנות , להפנות זמן לדברים נוספים מהשיגרה ויש בזה משהו. לדעתי אצלי זה יותר החרדה מאינטימיות ורגשי נחיתות.
היא הטיפה לי שבגיל שלי אני אמורה לנצל הזדמנות שסחור מתחיל איתי ולצאת לדייטים שאני כבר לא בת 15.
השאלה איך אני משתחררת מהחרדה? איך אצא עם מישהו ויגלה שאין לי נסיון עם בחורים? איך אצא עם בחור שלימודים זה בשבילו משהו שחשוב לעשות בניגוד אלי? אני לא שאפתנית גדולה.
גם אם יגלה שאני חסרת חיים שחוץ מעבודה אין לי תעסוקה ישתעמם מהר ויתנתק את הקשר..