איזה יופי
של שאלה.
האמת שהתגנבתי לפורום הזה במקרה וראיתי שכל כך נחמד ומעניין אז החלטתי להישאר, בלי להציג את עצמי ובלי להגיד שלום...לא כ"כ מנומס מצידי.
אז אני אנצל את השרשור הזה, כי נראה לי מוזר לענות על השאלה הזו בלי שום רקע...אני קרין, אמא של יעלה בת ה-2.3, של הלו הכלבלב המהמם ושל פאיפאי הגברבר שבבטן. אני קלינאית תקשורת במקצועי, בשמירת הריון כבר מעל חצי שנה (ולכן כל הזמן הפנוי לפעילות יתר בפורומים בתפוז ובקבוצות אקראיות בפייסבוק).
אז השנה היו אצלנו המון שינויים שחלקם הפכו אותי ליותר עצמאית וחלקם ההפך-
- עברנו לגור בקיבוץ של בח"ל (בן זוגי היקר), כלומר ליד המשפחה שלו. מצד אחד זה הוריד עצמאות (עד עכשיו גרנו רחוק משתי המשפחות שלנו), מצד שני, מבחינה חברתית הרבה יותר נחמד לנו פה, ואני מרגישה שיש לי פה הרבה מקום להיות יותר מעורבת בקהילה, מה שהיה מאוד חסר לי קודם.
- התחלתי בתחילת השנה הזו עבודה חדשה, בה הגעתי לכאורה עם ידע ונסיון, למרות שהוא קצר בזמן, הוא היה מאוד רלוונטי ומהותי לעבודה הזו, אז מהר מאוד מצאתי שם את מקומי, הובלתי תוכניות שינוי, באו אליי להתייעצויות. לצערי זה היה מאוד קצר, ואחרי 3 חודשים יצאתי לשמירת הריון.
- בעקבות השמירה והזמן הפנוי הרב- הבנתי שאני לא כ"כ רוצה לחזור לעבודה ההיא, ובעצם לא בטוחה לגבי עתידי המקצועי. מצד אחד חוסר וודאות זה קצת ההפך מעצמאות, מצד שני, יש בזה משהו מאוד משחרר. הודיתי בזה בקול רם, התחלתי לחפש אפשרויות אחרות, חלקן אפילו כוללות אופציה של עבודה עצמאית.
- עוד בעקבות השמירה- היו לי כמה חודשים של אפס עצמאות תפקודית. זה הפריע לי בעיקר בהתנהלות מול הבת שלי, אמא שלי הייתה צריכה לבוא לעזרתי בכל פעם שבעלי עבד לילה, כי לא יכולתי להסתדר איתה לבד. בחודשיים האחרונים זה מתחיל להשתפר ואני גאה בעצמי על כל לילה שאנחנו מעבירות לבד, בלי עזרה חיצונית...
בהחלט גרם לי לחשוב הרבה, תודה על השאלה!