רגע לפני החג, שרשור עצמאות?

Mנטה

New member
רגע לפני החג, שרשור עצמאות?


מה דעתכן לספר על משהו שהפכתן בו יותר עצמאיות השנה?
כמו שרשור הגאוה - זה שרשור שלנו ולא של הילדים. וגם כאן, כל דבר נחשב.
 

Mנטה

New member
ספתח

אני רואה את העצמאות שלי אתגר מתמשך... הנצחונות שלי השנה היו גדולים אבל הלכו קדימה אחורה למעלה ולמטה והיו הרבה תסכולים בדרך.

נגמלתי מפחממות. אני רואה את זה כגמילה וכמו כל גמילה זה מעבר מתלות לעצמאות. זאת היתה גמילה מאוד קשה, שלא היתי מודעת להתמכרות לפני שהתחלתי בגמילה בפועל. הרווחים עצומים (מראה, תחושה, בריאות) ולא קשה לי להמשיך בזה. מאוד מאוד שמחה על הגמילה הזאת!
התחלתי ללכת לים עם הבנות. בשנה שעברה עשיתי את זה עם עוד אנשים וחיפויים. השנה רואה שלגמרי בסדר לעשות את זה לבד ואין שום בעיית התארגנות.
נקיון הבית. בהפוך על הפוך, דוקא ההחלטה שלי לנקות ביחד עם הבנות, גורמת לי לנקות יותר, הבית נקי יותר ועם פחות מאמץ ואני פחות תלויה בזמנים ובהגבלות ע"מ לנקות. לא צריכה לחכות שהן לא תהיינה בבית או שהן ישנות וכו', זה הקטע של העצמאות.

ואיחול לעצמי לשנה הבאה, איחול וייחול:
היתי רוצה לכתוב כאן - הגעתי לעצמאות כלכלית.
 

kramerkaren

New member
אוהו - הייתה שנה מעולה מהבחינה הזו

(בעצם - שנה מעולה באופן כללי
)

מצאתי את מקומי בעבודה. אני נהנית כל יום מחדש, גם כשאני מתוסכלת, גם כשיש לחץ. אני מרגישה שיש לי שם הרבה עצמאות, הרבה מקום להביע את דעתי, הרבה מקום לפעול. ובעיקר שהעבודה הזו אפשרה לי עצמאות מבחינת עצמי, מבחינת ההגדרה שלי את עצמי ושל הסביבה אותי.
למדתי לשחרר. למדתי לצאת, למדתי ליהנות. למדתי שאני לא צריכה להתייעץ, ל"בקש רשות" לצאת מהבית. זה אני, לא הוא. הוא תמיד פירגן. אני הייתי צריכה לעבור את המחסום של "אני *צריכה* להשכיב אותם לישון\אסוף\להיות". זה שנעם מסוגלת לשמרטף פתאום גם מהווה הקלה גדולה ופתאום משחרר אותנו גם לדברים זוגיים.
אני לא מצליחה לחשוב על עוד משהו שמוגדר כ"עצמאות", אבל בהחלט מרגישה שהייתה שנה של התפתחות, שחרור וחופש.
 

tiger mom

New member
העצמאות שלי

התחלתי עבודה חדשה. אתמול הבנתי שאני כמעט חצי שנה פה ואני נהנת. זה לא טריוויאלי כי לא בכל מקום שהייתי זה היה ככה. אני נהנת ולומדת המון (רק השעות מבאסות אותי, אבל בסדר)

הגדולה כבר שנה שניה בבי"ס דמוקרטי. וזה דורש שינוי מחשבתי די גדול. ולמרות שחשבתי שעשיתי אותו כשהחלטנו שהיא הולכת לשם, הבנתי במשך הזמן שיש לי עוד הרבה מה לשנות. שיש דברים שאנחנו מתוכנתים אליהם כל כך חזק שהשינוי בפועל הוא לא פשוט, גם אם בתאוריה זה היה נראה לנו קל.
אז אני מרגישה שאני משחררת יותר. ובהתאמה רואה את הפירות של השחרור. רואה איך היא פורחת, איך היא מאושרת ללכת כל בוקר לבי"ס, איך היא מוצאת את החוזקות שלה ומתמודדת עם הקשיים שלה.

בנוסף, אחרי שמעולם לא התנדבתי לשום ועד כי ארגון מסיבות זה ממש לא הצד שלי, בבי"ס הנוכחי יש כל מיני ועדות. וכל מיני תהליכים. ואני יכולה לבחור את אלו שבהן אני באמת יכולה לתרום. אז לראשונה אני תורמת משהו למסגרת של הילדים.
פעם הייתי מקסימום תורמת מדי פעם את בעלי לדברים שהוא יכול לתרום בהם. היום התרומה היא באמת שלי. זו אני בישיבות שמעלה רעיונות ומקדמת תהליכים.

ותודה!!!
כי גרמת לי לחשוב על זה קצת.
בהתחלה חשבתי שאין לי מה לתרום.
אח"כ הבנתי שדווקא יש לי ואני שמחה במה שיש
 
בעבודה

נשארתי שכירה, אבל אני עצמאית לחלוטין. אני צריכה לקבל החלטות על כל דבר, כל הזמן, וזה דבר שלא עשיתי וגם לא ידעתי לעשות עד לפני שנתיים. הייתי רגילה להתייעץ על כל דבר, ממש על כל שטות - ואז עזבתי את המסלול שהייתי בו וקפצתי למים לגמרי לתפקיד שבו אני עושה את הכל לבד. עכשיו אנשים שאני לא מכירה מתקשרים להתייעץ איתי. אני כל פעם מחדש מופתעת שהם בכלל חושבים שאני מבינה משהו, וכל פעם תוהה מתי הם יקלטו שאני לא יודעת כלום... השיא היה אתמול - מישהו שאני מחזיקה ממנו תותח על ניגש לאיזה מכרז, והוא התקשר לבקש ממני המלצה. מה??? *הוא* צריך המלצה *ממני*?!?!? איך זה יכול להיות! אז טוב אני שוב ושוב מוכיח את עצמי בפורום כמחפשת כל הזדמנות להשוויץ חח... אבל זה באמת היה מאוד משמח. ובעצם רק עכשיו שאני באמת עצמאית אני מבינה עד כמה הייתי תלויה כמו ילד קטן לפני כן.
 

KarinDi

New member
איזה יופי

של שאלה.
האמת שהתגנבתי לפורום הזה במקרה וראיתי שכל כך נחמד ומעניין אז החלטתי להישאר, בלי להציג את עצמי ובלי להגיד שלום...לא כ"כ מנומס מצידי.
אז אני אנצל את השרשור הזה, כי נראה לי מוזר לענות על השאלה הזו בלי שום רקע...אני קרין, אמא של יעלה בת ה-2.3, של הלו הכלבלב המהמם ושל פאיפאי הגברבר שבבטן. אני קלינאית תקשורת במקצועי, בשמירת הריון כבר מעל חצי שנה (ולכן כל הזמן הפנוי לפעילות יתר בפורומים בתפוז ובקבוצות אקראיות בפייסבוק).
אז השנה היו אצלנו המון שינויים שחלקם הפכו אותי ליותר עצמאית וחלקם ההפך-
- עברנו לגור בקיבוץ של בח"ל (בן זוגי היקר), כלומר ליד המשפחה שלו. מצד אחד זה הוריד עצמאות (עד עכשיו גרנו רחוק משתי המשפחות שלנו), מצד שני, מבחינה חברתית הרבה יותר נחמד לנו פה, ואני מרגישה שיש לי פה הרבה מקום להיות יותר מעורבת בקהילה, מה שהיה מאוד חסר לי קודם.
- התחלתי בתחילת השנה הזו עבודה חדשה, בה הגעתי לכאורה עם ידע ונסיון, למרות שהוא קצר בזמן, הוא היה מאוד רלוונטי ומהותי לעבודה הזו, אז מהר מאוד מצאתי שם את מקומי, הובלתי תוכניות שינוי, באו אליי להתייעצויות. לצערי זה היה מאוד קצר, ואחרי 3 חודשים יצאתי לשמירת הריון.
- בעקבות השמירה והזמן הפנוי הרב- הבנתי שאני לא כ"כ רוצה לחזור לעבודה ההיא, ובעצם לא בטוחה לגבי עתידי המקצועי. מצד אחד חוסר וודאות זה קצת ההפך מעצמאות, מצד שני, יש בזה משהו מאוד משחרר. הודיתי בזה בקול רם, התחלתי לחפש אפשרויות אחרות, חלקן אפילו כוללות אופציה של עבודה עצמאית.
- עוד בעקבות השמירה- היו לי כמה חודשים של אפס עצמאות תפקודית. זה הפריע לי בעיקר בהתנהלות מול הבת שלי, אמא שלי הייתה צריכה לבוא לעזרתי בכל פעם שבעלי עבד לילה, כי לא יכולתי להסתדר איתה לבד. בחודשיים האחרונים זה מתחיל להשתפר ואני גאה בעצמי על כל לילה שאנחנו מעבירות לבד, בלי עזרה חיצונית...

בהחלט גרם לי לחשוב הרבה, תודה על השאלה!
 

misisipi ITK

New member
לקום וללכת

אח"כ לחזור אבל לקום וללכת להודיע שאני צריכה זמן לעצמי לא משנה למה וללכת. בלי להודיע 3 ימים מראש , בלי להכין את הכל קודם , בלי לשאול אם הוא יסתדר. לסמוך עליהם שיהיה בסדר בלעדי לשעה שעתיים ולצאת מהבית.
 
להיות עצמאית


אני חושבת שהבחירה שלי ללכת ללמוד תחום חדש שאין לי שום ניסיון בו וזה למרות כל החששות שהיו לי-מהווה סוג של בחירה לעצמאות.

והצעד הגדול שעומד בפנינו- הרילוקיישן....
אין יותר עצמאי מזה בעיני במיוחד שזו תהיה הזדמנות מדהימה לראות איך השתניתי לטובה, התבגרתי,התפכחתי ולמדתי להתמודד עם דברים.
 

סאמר38

New member
העצמאות שלי

התחלתי לנהוג לבד!!אחרי שנים שיש לי רישיון אבל הוא סתם שכב בארנק
הבן זוג התחיל להכריח אותי לנהוג בהתחלה ביחד איתו ועכשיו כבר לבד!!
אומנם זה עדיין נסיעות קצרות אבל אני מסוגלת לקחת את האוטו ואת הבנות ולנסוע להורים שלי בלי להיות תלויה באף אחד!!
 

סו ורד

New member
למדתי לעשות לעצמי גבות

יודעת שזה שיטחי אבל מבחינתי זו עצמאות!

ואם כבר יצאתי שיטחית אז עכשיו נאזן - כל החיים שלי הייתי עצמאית מידי, בכל תחומי החיים, עצמאית בצורה מסכונת לפעמים, מבודדת בהחלט. השנה למדתי להישען על בן זוגי, להרשות לעצמי להיזדקק לו, וגיליתי שהעולם לא מתפרק אם אני לא אסופה בכל רגע נתון, ושיש לי תמיכה מדהימה בבית, אני לא לבד. מקווה שבהמשך אלמד גם להשען על חברות, שזה משהו שאני לא יודעת לעשות בשום צורה וזה מייצר יחסים לא סימטריים.

השנה התחלתי להרוויח מספיק בשביל שאוכל לקיים בית גם בלי בן זוג
לא שאני מתכננת משהו (הוא בחור שווה), אבל קיומי הכלכלי כבר לא תלוי בו.
 
לשורה האחרונה שלך (שורת הרווח
)

וגם לגבות, אם כי אין לי בכלל מושג מה זה "לעשות גבות" אבל מתקבל הרושם שזה משהו כואב
 

kramerkaren

New member
סימון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עכשיו אין לי צל של ספק שאת הזקן המקריח משילב.

גבות.
הגוש השעיר הזה שיש מעל העיניים.
הדבר הזה שאם לא מטופל גורם לי להראות כמו הזקנים מהחבובות.
אפשר עם פינצטה, אפשר עם חוט, אפשר עם שעווה.
זה כואב החוש שלוקי. זה כמו להוריד שיער ברגליים רק הרבה יותר עדין וכואב. אבל אם את הזקן המקריח משילב, אז גם שיער רגליים את לא מורידה....
 

סו ורד

New member
הגבות הן ה-ההישג

לי זה לא כואב אבל יש לי סיבולת כאב גבוהה, עושה עם פינצטה אחרי מקלחת וגם לא מורידה הרבה, רק מעצבת
. התחלתי לסדר גבות לפני 5 שנים (לפני זה הן היו יפות טבעי, הזיקנה הצמיחה לי שערות משונות שם)
 

yaelyb

New member
דווקא לענין הגבות!

כ"כ מקנאה בבנות שעושות לעצמן. אני עשיתי לעצמי פעם אחת ומרוב שחרבתי אותם כשהגעתי לקוסמטיקאית שתתקן את הנזק היא הוציאה צללית ומברשת ואמרה בנונשלנטיות "70 שקל יקירה שיצמח תבואי ואתקן"
.
 
למעלה