באמת לא קראתי עד הסוף.
קיבלתי את הספר במתנה ולא היה לי שמץ של מושג על מה הוא, ואני דווקא מאוד אוהבת לקרוא ספרים, בכל התחומים. לא קורה הרבה שאני לא מצליחה לגמור ספר, והרגשתי שאם התחלתי - כדאי לסיים, וקראתי את רובו, ובכל זאת לא הצלחתי להחזיק עד הסוף. וזאת למרות שכעקרון אני לא מסכימה עם הגישה של לא לקרוא משהו שלא מתאים להשקפת עולמי - מכל דבר אפשר ללמוד משהו, או סתם להרחיב אופקים, גם אם לא משתמשים בו או בחלקו (ואין ספר הורות אחד שיישמתי ואני לא מגדלת ילדים לפי ספרים, בטח לא ספרים בלבד). אבל מה בדיוק לא מדויק? אני חוזרת ואומרת - אין לי שום בעיה עם הורים שמגדלים את ילדיהם לפי עקרון הרצף (או כל עקרון אחר), או לפי חלק מהעקרון, או כל יחס אחר אליו. אני לא חושבת שהם הורים פחות טובים או יותר טובים, רק בעלי גישה שונה משלי וזה לגיטימי לחלוטין. אני גם לא ניסיתי להאשים את הסופרת שהיא כופה את דעותיה. הטענה היחידה שלי אליה היא שהיא כותבת על משהו שהיא לא התנתסה בו בעצמה וגם אילו היה מוצא חן בעיני, אני לא רואה איך הייתי מיישמת אותו בעולם שבו אני חיה ושבו אני רוצה לחיות. מי שזה כן מוצא חן בעיניו ומסתדר עם אורח חייו - אני מאושרת בשבילו ושיהיהל לו לבריאות. כמו כן, ברור לי שאף אחד, לא משנה כמה ינסה, לא יצליח לכפות את דעותיו עליי (אבל אולי כן על אנשים שאין להם דעה משל עצמם או שהם חלשי אופי). אבל זו לא הנקודה. הטענה שלי היא בעיקר כלפי היהירות של אנשים שחושבים שהם יודעים יותר טוב מה הכי נכון, ושאין דרך אחרת, ושמי שלא פועל כמוהם - הוא בהכרח הורה פחות טוב, או בור, או מזיק לילד. כל הורה יודע מה הכי טוב ומתאים למשפחה שלו, ואין לי שום בעיה עם הבחירות של אחרים. אבל ברגע שהבחירה שלו באה תוך שלילת הבחירה שלי - זכותי להתנגד לזה. ולסיכום - לא ברור לי למה את באה אליי בטענות. צימעס ביקשה שנשאל שאלות. שאלתי. לא קטלתי אף אחד, רק הראתי מהן, לעניות דעתי הסובייקטיביות, הנקודות הבעיות. את לא מסכימה איתי? זכותך, תכתבי את דעתך. אבל מה את רוצה ממני?