מיהו יוצא בשאלה
כן, אני יודע הכותרת יומרנית קצת.... יוצא בשאלה זה אחד שחדל להאמין , שלא מקפיד להניח על הראש קופסאות עור , ולהתנוענע 3 פעמים ביום אל מול השמש והירח , שאינו בודק במסעדה אם היא כשרה אלא אם היא טובה , ואיך הסטייק שם , ולא ממה הוא עשוי , ולא מתבטל יום בשבוע על בסיס קבוע ... עפר לפיו של זה שניסח את ההגדרה הפוגענית הזו. אני מאמין גם מאמין. במשה רבינו ביהושע בכנסת הגדולה, תנאים אמוראים וראשונים. מניח בכל יום את קופסאות העור, מתנועע אל מול עצמי בתפילה, לפעמים מתפלל גם בלי להתנועע. ולפעמים אפילו בלי שיהיה זמן תפילה או מניין. מברך את אלוהים על המזון לפני ואחרי, לעולם לא אוכל סטייק במסעדה שאינה כשרה, גם אם הסטייק עצמו בהכשר הרב רובין. (אכן, אם תהיה המסעדה בכשרות המניחה את דעתי, בהחלט חשוב לי ממה עשוי הסטייק) מההגדרה המגעילה של שבת "בטלה של יום בשבוע - על בסיס קבוע" אני אתעלם, (שאין מכניסין מי רגלים בעזרה מפני הכבוד) ולמרות זאת אני יוצא בשאלה. ככל הנראה. יוצא בדיוק כמו ההוא, וההיא, וההם. כי יציאה בשאלה אינה נמדדת בכמות המצוות שאדם מקיים או לא מקיים, גם לא בטיב הבד שממנו עשויה הגופיה האדומה שהוא לובש או לא לובש. יציאה בשאלה היא, רבותי, בראש ובראשונה עניין תרבותי. למרות ההכחשות הנמרצות של כל מתראיין תחת כל כלי תקשורת, ולמרות ההצגה הכמעט משכנעת שעושים טריי היוצאים חדשות לבקרים, הרי שרוב היוצאים התמודדו בדרכם החוצה באינספור בעיות של קהילה, חברה, משפחה, סטיגמות, דיעות קדומות, ובעיקר חופש להיות מי שהם. חוסר יכולת להכנע לדריסה קהילתית - אבל מעט מאד מאבק באלוהים עצמו. יוצא בשאלה הוא אדם שהחליט לעזוב את הדרך שהתוו לו, או לפחות את החלקים בה שמררו את חייו, והתחייב לחיפוש של הדרך שמרגישה לו נכון. שנותנת לו את עצמו, יהיה המחיר שלה אשר יהיה. לפעמים הוא מתמלא כעס ובועט, לפעמים בועט במה שצריך ולפעמים לא. לפעמים בדרך הוא יעבור בסניף של הל"ל, ולפעמים הוא יגיע לטישים, הוא ישמור או יחדול, הוא יגדף או יברך, ירגיש קשור לרב או ישנא את תורת משה - כל עוד הוא מחויב לחיפוש הזה של עצמו, של מה שממלא אותו, כל עוד הוא עסוק בלהתמלא, בלתקן מעוות, בלנשום אוויר-עצמו, בלמשש את שרירי הנפש החדשים שצמחו לו במכון הכושר החדש של החיים שלו, כל עוד הוא עסוק בלצוף מעל מי המדמנה שהיה שרוי בהם - הוא ראוי לתואר המכובד "יוצא בשאלה" אחרת? הוא סתם שבאבניק... נכון, לרוב יוצא בשאלה ידרוך בדרכו החוצה על כל קדוש וכל יקר. הוא יבחר במוסד לימוד מתאים לרוחו, ייתאהב בשותפה לספסל, ייצא איתה בשבת - יום הבטלה הלאומי - לים, וייתן לכדור להתגלגל לאן שיתגלגל. לפעמים אפילו קצת רחוק מדי מהמטרה המקורית, לפעמים קצת מאוחר מדי מכדי לתקן, לפעמים ההרגלים יעשו את שלהם, לפעמים הבדידות, לפעמים היאוש, לפעמים למצוא את עצמו זה אומר לבלוס כמויות של בשר ארנבת, אבל זה הכל סמפטום, פועל יוצא, ספיח, תפל. זה הכל תוצאה ולא עיקר. יציאה בשאלה אינה הגדרה לאדם שמחלל, יציאה בשאלה היא הגדרה לאדם שמקדש - את רוחו ונפשו הוא. יוצא בשאלה הוא מישהו שברח מהבוז האוטומטי שרוחשם "שם" לכל מה שאינו טובע בסייגים, הגדרות וסטיגמות. ובתור שכזה הוא מאד רגיש שלא לעשות כך לאחרים. יוצא בשאלה הוא אחד שסבל מדיכוי של כל מה שעושה טוב לנפשו הרכה, ובתור שכזה הוא יימנע בכל צורה מלזלזל בקשר נפשי של אחר עם פסיכולוג, הילר, רב ואדמו"ר, או לדכא אדם שמרגיש מלא סיפוק בשמירת מצוות. יוצא בשאלה נאבק לפעמים שנים כדי למצוא שלווה ורוגע בצורה שמיוחדת רק לו, והוא יתרחק מאדם המרגיש צורך לכפות על העולם את דרכי ההתפרקות והמנוחה שלו. אדם המחליט כי תפילה היא "מתנועע אל השמש" ומגדיר את הקסם שבשבת כ"תירוץ לבטלה שבועית", אינו בהכרח יוצא בשאלה. לפעמים הוא סתם פרחח... אפשר לשמור ואפשר לחלל, אפשר לספוד ואפשר לרקוד, אפשר לכנוס ואפשר לפזר, אפשר להחליט שבודהה הוא האלוהים ואפשר להתייעץ עם האדמו"ר מויז'ניץ. כל עוד הכיוון הוא חיפוש, כל עוד מדובר בדאגה עצמית והערכה - הכל מותר. גם זו יציאה בשאלה. יוצא בשאלה הוא אדם שחי עד גיל מסוים בחברה שעסוקה תדיר ב"לפסול" ואחרי מאבק מר ועיקש עבר לחברה שעסוקה בלאהוב ולבחור. כל השאר- מה אכל ומה שתה, מה קיים ומה דחה - הם פרטים. פרטים קטנים וטפלים.