קשה לי כבר...
שלום לכולם! אני כל כך מבולבלת, מתוסבכת, אני לא יודעת מה לעשות,ומה להרגיש , אני כל היום מודאגת כל היום במחשבות קשה לי נורא, אני חייבת לכתוב את זה כי אני מתוסכלת נורא. הסיפור שלי כזה אני וחבר שלי ביחד שנה ו5 חודשים, עברנו לגור יחד לפני חודש בערך, בעיר שגדלתי בה,והיא רחוקה כ40 דקות מהעיר שגדל בה. אני וחבר שלי בערך חודשיים וחצי מוצאים את עצמנו רבים,מתווכחים,ומכל מיני סיבות תמיד יש על מה לריב על כל השטויות שיש בעולם לפעמים אני לא בסדר ולפעמים הוא לא בסדר. אני נורא משתדלת שנסתדר ואני מאוד רוצה שנסתדר וקשה לי כי הוא מערים עליי את כל הקשיים בעולם, הוא גם רוצה שנפסיק כבר לריב ונחזור להיות כמו פעם, וכל שבוע בערך יש לנו מריבה שאנחנו ממש שנייה לפני פרידה ואני מחזיקה את הקשר בשיניים שלי אני פשוט לא יכולה לחשוב שניפרד,זה גבר שאני רואה את עצמי מתחתנת איתו,וגם הוא רואה את עצמו מתחתן איתי. אני לא מבינה מה קורה לנו ריב ממש רציני ששנינו נפגענו אחד מהשניה היה על אמא שלו, אמא שלו אישה מאוד קשה, היא חמימה דואגת ואוהבת אבל מאוד קשה לי איתה. אנחנו שומרי שבת לכן אנחנו עושים שבת בבית שלנו עם ההורים שלי ושבת בבית שלו עם ההורים שלו ואנחנו נשארים לישון שם כמובן, ושאנחנו שם אנחנו אוכלים בשישי בערב כולם יושבים עם ההורים שלו לדבר בסלון ואחרי שעתיים בערך כבר נמאס לי ובא לי ללכת לחדר אמא שלו באה אליי ואומרת לי למה את בחדר מה לא טוב לך לשבת איתנו?!למה את לא יושבת איתנו?! תשבי וכו'... היא ממש מנג'סת לי גם בלא דברים כמו היא שואלת ומתחקרת אותי כל כמה זמן אנחנו עושים קניות? אם אני קניתי מוצרי חלב שחבר שלי אוהב לאכול וכל מיני שאלות מציקות,אז אני מודה שעניתי לה לא יפה ואמרתי את רוצה לבוא לעשות לי מבחן בבית?בואי תבדקי....וחבר שלי נורא התעצבן עליי מאוחר יותר התנצלתי כי הרגשתי לא טוב עם זה. אח"כ א רציתי אכול לא הייתי רעבה אז היא באה לי בשאלות אולי את בהריון?!וכל מיני יציאות שאני ממש לא סובלת. ולחבר שלי ממש לא מפריע מבחינתו שאמא שלו תגיד מה בא לה. שלשום היתה לנו מריבה שהוא ממש בא לקחת את הדברים שלו וללכת אני יודעת שיצאתי דבילית והתחננתי אליו שישאר אני לא יכולה לחשוב מה אעשה בלעדיו אני אוהבת אותו אבל הוא התנהג לא יפה ואמר לי "לא משנה מה שאמא שלי תגיד אני יירק דם לפני שאדבר אליה לא יפה ואמר גם שגם אם אמא שלי תדרוך עליי אני יוריד את הראש" אמר כל מיני דברים שהוציאו אותי מדעתי לגמרי ובכל זאת אני נשארתי וביקשתי ממנו שלא ניפרד בגלל זה. וזה לא מספיק שלא כל כך טוב לי במחיצת אמא שלו מה הוא חושב לעשות בעתיד? שנעבור לגור בבית של ההורים שלו שנה-שנתיים ככה נחסוך כסף לקניית בית. בחיים שלי אני לארוצה לגור לא אצלה ולא קרוב אליה.וזאת בעיה ממש רצינית. מה אאעשה?מה לפי שעתכם אני אמורה לעשות?אני מרגישה בצרה צרורה.
שלום לכולם! אני כל כך מבולבלת, מתוסבכת, אני לא יודעת מה לעשות,ומה להרגיש , אני כל היום מודאגת כל היום במחשבות קשה לי נורא, אני חייבת לכתוב את זה כי אני מתוסכלת נורא. הסיפור שלי כזה אני וחבר שלי ביחד שנה ו5 חודשים, עברנו לגור יחד לפני חודש בערך, בעיר שגדלתי בה,והיא רחוקה כ40 דקות מהעיר שגדל בה. אני וחבר שלי בערך חודשיים וחצי מוצאים את עצמנו רבים,מתווכחים,ומכל מיני סיבות תמיד יש על מה לריב על כל השטויות שיש בעולם לפעמים אני לא בסדר ולפעמים הוא לא בסדר. אני נורא משתדלת שנסתדר ואני מאוד רוצה שנסתדר וקשה לי כי הוא מערים עליי את כל הקשיים בעולם, הוא גם רוצה שנפסיק כבר לריב ונחזור להיות כמו פעם, וכל שבוע בערך יש לנו מריבה שאנחנו ממש שנייה לפני פרידה ואני מחזיקה את הקשר בשיניים שלי אני פשוט לא יכולה לחשוב שניפרד,זה גבר שאני רואה את עצמי מתחתנת איתו,וגם הוא רואה את עצמו מתחתן איתי. אני לא מבינה מה קורה לנו ריב ממש רציני ששנינו נפגענו אחד מהשניה היה על אמא שלו, אמא שלו אישה מאוד קשה, היא חמימה דואגת ואוהבת אבל מאוד קשה לי איתה. אנחנו שומרי שבת לכן אנחנו עושים שבת בבית שלנו עם ההורים שלי ושבת בבית שלו עם ההורים שלו ואנחנו נשארים לישון שם כמובן, ושאנחנו שם אנחנו אוכלים בשישי בערב כולם יושבים עם ההורים שלו לדבר בסלון ואחרי שעתיים בערך כבר נמאס לי ובא לי ללכת לחדר אמא שלו באה אליי ואומרת לי למה את בחדר מה לא טוב לך לשבת איתנו?!למה את לא יושבת איתנו?! תשבי וכו'... היא ממש מנג'סת לי גם בלא דברים כמו היא שואלת ומתחקרת אותי כל כמה זמן אנחנו עושים קניות? אם אני קניתי מוצרי חלב שחבר שלי אוהב לאכול וכל מיני שאלות מציקות,אז אני מודה שעניתי לה לא יפה ואמרתי את רוצה לבוא לעשות לי מבחן בבית?בואי תבדקי....וחבר שלי נורא התעצבן עליי מאוחר יותר התנצלתי כי הרגשתי לא טוב עם זה. אח"כ א רציתי אכול לא הייתי רעבה אז היא באה לי בשאלות אולי את בהריון?!וכל מיני יציאות שאני ממש לא סובלת. ולחבר שלי ממש לא מפריע מבחינתו שאמא שלו תגיד מה בא לה. שלשום היתה לנו מריבה שהוא ממש בא לקחת את הדברים שלו וללכת אני יודעת שיצאתי דבילית והתחננתי אליו שישאר אני לא יכולה לחשוב מה אעשה בלעדיו אני אוהבת אותו אבל הוא התנהג לא יפה ואמר לי "לא משנה מה שאמא שלי תגיד אני יירק דם לפני שאדבר אליה לא יפה ואמר גם שגם אם אמא שלי תדרוך עליי אני יוריד את הראש" אמר כל מיני דברים שהוציאו אותי מדעתי לגמרי ובכל זאת אני נשארתי וביקשתי ממנו שלא ניפרד בגלל זה. וזה לא מספיק שלא כל כך טוב לי במחיצת אמא שלו מה הוא חושב לעשות בעתיד? שנעבור לגור בבית של ההורים שלו שנה-שנתיים ככה נחסוך כסף לקניית בית. בחיים שלי אני לארוצה לגור לא אצלה ולא קרוב אליה.וזאת בעיה ממש רצינית. מה אאעשה?מה לפי שעתכם אני אמורה לעשות?אני מרגישה בצרה צרורה.
