../images/Emo53.gif../images/Emo41.gifבעיות../images/Emo41.gifשאלות../images/Emo41.gifתהיות../images/Emo41.gifספיקות../images/Emo41.gif
ביום שלישי החלטתי שאני הולכת על זה(שיטת הקשב), לפחות מנסה. היה קשה, יש עוד תינוקת בבית. הרבה פעמים זיהיתי שהוא צריך לעשות, אבל לא יכולתי טכנית לקחת אותו באותו רגע. הרבה פעמים הייתי תשושה, מרוטה, סחוטה, במיטה. הוא שכב לידי. זיהיתי שהוא מסמן לי. אבל לא היה לי כח או חשק לקום, להפשיט, להחזיק, להמתין וכו' (וזה הכי קשה, כי היסורי מצפון מתחילים לבעבע...) כעסתי על עצמי שבכלל התחלתי עם זה! ושאני רק משגעת את התינוק שלי. עד שהוא כבר לומד לעשות בכריעה מעל כיור, פתאום "אין לי זמן/כח" לקחת אותו... הגיע שישישבת שבעלי לא עובד. החלטתי שזה הזמן לעשות נסיון אמיתי. ולהשתדל לקחת אותו לכיור כמה שיותר פעמים. אמנם בין לבין הוא היה עם טיטול, אבל אני גאה לציין שלא פיספסתי אפילו קקי אחד! (טוב, זה לא חכמה, כי לקחתי אותו עשרות פעמים... כל פעם שקם משינה, כל פעם שסיים לאכול, כל פעם שצייץ...) לפעמים הרווחנו גם פיפי על הדרך. אבל אני ממש לא יודעת לזהות את הסימן שלו. (מייאש) עכשיו לבעיות: הוא נורא בוכה לפני שהוא עושה, למה? לפעמים ממש צורח, אני שוטפת אותו, סוגרת את הטיטול ואז הוא עושה, למה? לוקח לנו המון זמן בכל פעם, לא אגזים אם אומר רבע שעה, למה? יכוליות שהסימן אצלו זה בכי?! (כלפעם שבוכה אני לוקחת אותו לכיור ואז הוא עושה, כמעט תמיד זה מצליח.)