קריאת מצוקה

[tamarus1]

כואב לשמוע דבר כזה מגיל צעיר כל כך

 

[אלמו החמוד]

זה כואב לי יותר משזה כואב לך

 

[ענתנוי]

לחצות את הגשר

יש דברים שאנחנו חייבים לעבור בעצמנו, ואף אחד לא יכול לקחת את זה מאיתנו או להקל עלינו.
אני יכולה לשתף אותך במה שעברתי, אבל זה לא יעזור לאף אחד. צרת רבים היא נחמת טיפשים...

אני יכולה לתת לך משהו שלמדתי ואולי זה יעזור למעבר קצת יותר קל:
גיל ההתבגרות זה כמו מסע מטורף של ראפטינג במים סוערים. אסור לך להסתכל אחורה לעבר או לנסות לנחש מה יקרה בעתיד. תתמקד בהווה בלבד. תיתן לנפש המרחפת לצוף למעלה - לא לצדדים - כדי שתוכל לראות מראש את המכשולים ולנווט בצורה נבונה יותר. זה יעזור לך גם להבין קצת יותר מה קורה לך ואיך לצאת מהמסע הזה מחוזק, עם עצמי מגובש, בלי שאריות של נירמול שיכולות ללוות אותך כל החיים ולהפוך את הבגרות למסע ייסורים.

ואם משהו יוצא לגמרי מאיזון - יש הרבה דרכים להחזיר אותך ל"אמצע" ולמנוע נזקים מיותרים.

 

[אלמו החמוד]

אני לא מוצא דרכים לאזן את עצמי

אן להמשיך עם המטפורה שלך, אני מרגיש שאני כבול לגמרי, ויכול רק לשכב על הרפסודה ולהישרט ולהיפצע.

 

[dina199]

בן אדם שהגיע לדיכאון קליני אמיתי

מבחינתו עבר 'מכבש' כלשהו (גם כשזה לא קשור לספקטרום).לא מגיעים לדיכאון קליני סתם
ואם גורם ה'מכבש' קיים וממשיך לגרום לדיכאון , שום תרופה לא תעזור.
תרופות עוזרות כשיש דיכאון ,אבל הגורם של הדיאון כבר סולק..

 

[נועה לביא]

ממש לא מסכימה

התרופות עוזרות בדיוק באותה התמודדות יומיומית עם המכבש. תרופות לא מרפאות מדכאון, הן רק נותנות מעט כוח להתמודד עם החיים למרות הדכאון, וכך מסייעות בשבירת המעגל של אני בדכאון ולכן אני לא מתפקד ולכן אני בדכאון.

 

[ענתנוי]

פתרון זמני

תרופות שניתנות ל"שבירת מעגל" חייבות להיות פתרון זמני, עם זמן קצוב להפסקה של התרופה, וגם אז זה יכול לעזור רק אם בזמן ההפסקה מהסבל מתחולל שינוי במצב, כי אם הסיבה לדיכאון עדיין קיימת אין שום סיבה שהדיכאון עצמו ייעלם.

מכות חשמל לאוטיסטים - יצירת התקפים אפילפטיים מלאכותיים - זה אסון, כי אוטיסטים ממילא סובלים מהתקפים כאלו בגלל הצפה וזה לא עוזר להם להתמודד עם החיים....

ולעניין הכליאה במוסד - זו לא תרופה לשום מחלה אלא פתרון לבעיה חברתית, ובמקרים רבים זו סתם שיטה של הענשה, מעין גירסה מודרנית ואכזרית במיוחד של חרם חברתי.

 

[נועה לביא]

נזע חשמלי ניתן לעתים רחוקות כטיפול

בקוטב דכאוני, לא כטיפול באוטיזם...

 

[arana1]

ממש לא

התרופה מנציחה את המעגל השלילי כי היא מדכאת בדיוק את התפישה העצמית שגורמת לאדם לזהות את הפגיעה הסביבתית בו
האדם נראה כמתמודד טוב יותר כי הוא משתלב בלי בעיות
את המחירים הוא ישלם אחר כך
בריבית רצחנית
וכך גם סביבתו

ההתייחסות לדכאון במנותק מהתנאים שיצרו אותו תורמת יותר מכל להנצחת המעגל

 

[dina199]

אם יש אופציה להיפטר מה'מכבש'

קודם כל מתפטרים ממנו. אם אין אופציה כזאת זה כבר סיפור אחר.
לדעתי האישית אופציה להיפטר מ'ממכבש' קיימת תמיד , רק שלא תמיד כל הקשורים לעניין מעוניינים בזה.

 

[tamarus1]

אנחנו לא יודעים עדיין למה אנשים נכנסים לדכאון

מעבר לדכאון קל שנובע ממצוקות של החיים....
או מדכאון לאחר לידה שמשלב בין שינויים הורמונליים ובעיית תרבותית חברתית הנובעת מהפער בין מיתוס ההורות למציאות....
העובדה היא שיש אנשים שעוברים אותם אירועים וחלקם נכנסים לדכאון וחלקם לא, כמו שלא כל האמהות נכנסות לדכאון לאחר לידה.
מה שבטוח שאני לא הייתי לוקח אחריות על הפסקת טיפול תרופתי באדם דכאוני.... וכבר היום מקרים של הפסקת טיפול כזה שנגמרו בהתאבדות או ברצח....

 

[arana1]

נראה כאילו נדמה לך שאת יודעת

לפחות לפי מה שנכתב בתגובתך נראה כאילו סגרת עניין אלא שגם לפי תגובות בשרשור הזה וגם לפי הידוע מתגובות של אוטיסטים מכל העולם ומכל המינים והגילים אז דברים שגורמים לאנשים נורמטיבים דכאון קל(להלן החיים,השיגרה,היום יום) מדכאים למוות אוטיסטים

יש כאן הזדמנות לבדוק ולשנות את עצם ההנחות והתפישות שעומדות ביסוד הקיום השגרתי כביכול אבל כצפוי אפשר לסמוך על מי שמתיימרים לכהן כסמכויות ואל מי שמתחזים למוסמכים ומרוויחים על כך סכומים עצומים שימעלו גם כאן בחובתם,וזכותם,וזכותנו.

בוודאי שאין טעם להפסיק תרופה בלי לרדת לשורש הסיבות והנסיבות שגורמים לדכאון
הבעייה היא שכרגיל התרופה משמשת לבריחה מהתמודדות
ומי שבורח כאן זה לא הפציינט אלא הרופאים

 

[tamarus1]

יש אוטיסטים עם דכאון ויש שלא

מה שנכון הוא שהמצב האוטיסטי עלול להתפרש לא פעם כדיכאון אצל אנשים שלא מבינים את הצורך האוטיסטי להסתגר ולא לקיים קשרים חברתיים או לקיים אותם באופן מינימלי.
או שלפעמים גם אחרי תקופה שנראית כ"תקינה" מבחינת פעילות חברתית פתאום יש צורך לנתק מגע...
וכמו שמאתרת, אוטיסטים שונים חווים את האוטיזם שלהם באופן שונה.

 

[arana1]

בשביל א"ס זה לא הסתגרות ולא קיום חברתי מינמלי

אלא קיום חברתי מלא ופתוח שלכן הוא נחווה כסגור ומצומצם בעיני הסביבה השטחית והמשטיחה (והמשחיתה)
חוסר ההבנה והתמיכה וחוסר היכולת לתפוש את המצב והקיום הזה כהווייתו בין על ידי הסביבה המקצועית האנונימית והרחוקה ובין על ידי הסביבה המשפחתית המוכרת והקרובה מביא לעובדה הידועה שלפחות עד היום הדכאון נפוץ אצל א"ס הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מאשר אצל הממוצע באוכלוסיה

גם התנועה שתיארת מבטאת בסך הכל נסיון להשתלב ולמצוא חברה שכושל שוב ושוב ומכשיל את הפרט פשוט בגלל שאינו תואם לזהות ולצרכיו האמיתיים
אוטיסטים מאוד זקוקים לחברה בדיוק כמו כולם(הייתי אומר אפילו הרבה יותר רק שהמשמעות של יותר במובן הזה יכולה להטעות כאן אנשים)
החוסר בקבוצת הזדהות שתאפשר התפתחות תקינה של זהות יכולה להוציא מהדעת ולדכא את האנשים הכי טובים והכי חזקים

לצערנו כמו שעולה גם מתגובתך אנשים כושלים שוב ושוב להבין את האמת הפשוטה הזאת
הטעמים לכשלון זה הם ברורים ואולי אפילו בלתי נמנעים (נ"ט באמת לא מסוגלים להבין אוטיסטים) אלא שזה לא אומר שצריך להפסיק לדבר על זה או להזכיר את זה

 

[tamarus1]

ואוטיסטים שונים חווים את האוטיזם באופן שונה

 

[arana1]

בהקשר הזה האמירה הזאת היא דמגוגית

כי כל האנשים הם גם מאוד שונים וגם מאוד דומים
הקטע זה לזהות איפה ולמה יש קווים דומים ואיפה ואיך הדמיון הזה מאפשר התפתחות של שונות ויחוד
תגובות כמו שלך תמיד עושות את השימוש הכי רע והכי לא מושכל ומקדם ביחס המורכב והמרתק בין שונות ודמיון
בגלל שכשמדובר בדיכוי האוכלוסייה הזאת כמפגרים ולקויים אז לאף אחד אין בעייה עם מציאת קווים דומים שהרי משמשים להקבצתנו תחת סל אחד של שירותים המבוססים על ומצדיקים התייחסויות מרדדות ומדכאות
אבל ברגע שעולה הטיעון של דמיון בהיבט של צורך בשחרור מסטיגמות והתייחסות עניינית ופרטנית לתנאי הסביבה אז פתאום נזכרים שכולם שונים ומיוחדים
זה בדיוק הפנים המזיקות וההרסניות של צביעות

לי זה תמיד מזכיר את הצביעות של הטייקונים שכשהם מצליחים בזכות יכולתם הפסיכופאטית לדרוך על אחרים אז הם מדברים על קפיטליזם ויוזמה חופשית אבל כשהם נופלים בגלל שהם בסך הכל רמאים קטנים וחסרי כשרון אז הם מתחילים ליבב סוציאליסטית כאילו נולדו בקיבוץ
ואת המחיר בכל מקרה משלמים תמיד מי שמנסים להתקיים ולקיים חיים אנושיים פשוטים ומוסריים ויצירתיים

בדיוק אותו הדבר ביחס לאוטיסטים
שתמיד משלמים את מחיר הצביעות המזעזעת של סביבתם
ואין לזה שום קשר למידת שונותם ויחודם
אלא אם מתייחסים לעובדה שאחד הדברים הכי מזעזעים בסביבה,גם זו שנחשבת בטעות למקצועית,זה חוסר מוחלט של יכולת לקבל ולהבין שונות ויחוד מהותי

 

[tamarus1]

הרבה פחות מאמירות דמגוגיות אחרות בשרשור הזה

כי גם היא מתבססת על נסיון חיים של אוטיסטים....
הגיע הזמן להכיר בעובדה שיש אוטיסטים שפשוט לא מרגישים נוח בחברה, ולא משנה מה היא עושה, וזה לא חייב לקרות בכל פעם....

 

[arana1]

הרי זה בדיוק מה שאני כותב

ההבדל שאני יודע ולכן גם כותב זה ממש לא "פשוט"
שלתחושת אי הנחת וחוסר יכולת ההשתלבות של האוטיסטים בחברה יש שורשים הרבה הרבה יותר עמוקים משנראה
ולטובת כל הצדדים כדאי לברר אותם

לדעתי גם עצם הנסיון המתמיד להתחמק מדיון כזה, כל פעם בתירוצים יותר שטחיים,או בתואנות בכייניות של השמצות ודיבורים לא יפים(או חוסר בניקוד תקין) מגלם חלק גדול מהבעייה

"יש אוטיסטים שפשוט לא מרגישים נח בחברה"
את מרשה לי להדביק את המשפט הזה כחתימה
כי זה נראה לי כמו האנדרסטייטמנט של המאה
שלא לדבר על זלזול מפחיד באטימותו או דוגמה מעולה לדבקות חסרת מחשבה בתבניות הכי דפוקות ודופקות

 

[tamarus1]

זה שאתה יודע לא אומר שזה מה שהאחרים חושבים

ויודעים .
ואני חושבת שאני לא האטומה כאן.

 

[arana1]

בטוח שכן כי תגובתך לחלוטין אינה קשורה לתגובתי