קריאת מצוקה

במקרים של מאני-דפרסיה (בקוטב השני) לפעמים

אני לא יודעת מה אתה מדמיין ב"מכות חשמל" (טוב,אני כן יודעת ולכן ברור למה השוק...), בפועל מדובר ביצירה באופן מלאכותי מאין תואם של התקף אפילפטי. הזעזוע הזה של המערכת עוזר לדו קוטבי לצאת מאותו הקוטב (ודכאון של דו קוטבי זה ממש לא מה שאנו מכירים כדכאון שעבורו הפסיכיאטרים רושמים פרוזאק).
 

smorss

New member
חקרתי , קראתי ועכשיו אני כבר יותר מבינה

מה גם שכל העניין נעשה בהרדמה ככה שאין סבל אז כן אני כבר לא בשוק.
תודה על ההסבר בכל מקרה.
 

arana1

New member
אלא שהתקף אפילפטי הוא "טבעי"

ומזה כל ערכו לאדם המוצף והדכאוני
הגוף עצמו יודע להבחין מתי הרגע הנכון לעשות ריסט
מדובר במידע מאוד מורכב שמבטא הרבה מאוד פרמטרים והרבה מאוד חיישנים וכמו בכל דבר בחיים לתזמון ולעוצמה יש משקל מכריע

אני יודע שכשאני מגיע למצב בלתי נסבל אני חוטף התקף ומאתחל
לא הייתי רוצה שאיזה בבון יחבר לי חוטים ויאתחל אותי באופן שרירותי
לטווחים קצרים זה יכול לעבוד
לארוכים הנזק יכול להיות בלתי הפיך
 

AutismTimesTwo

New member
תגובה

למרבה הצער, לא ניתן למנוע את כל המקרים. לא בהקשר של פסיכיאטריה ולא בהקשר גם של תרופות רגילות שלא תמיד נחוצות. מאוד לא קל לקרוא על זה.
לגבי אוסטרליה - יש לינק לעניין הזה ? זה נשמע לי הזוי לחלוטין וסוג של בלוף. הרי שום טיפול רפואי לא ניתן לבצע בילד בלי רשות הורים,
אז עיקור ? נשמע לי פשוט בלוף.
 

galitkm

New member
מאוד יכול להיות שיהיה חוק

שמאפשר לשפוט פסיכיאטרים על פשעים כאלה נגד האנושות מתישהו, כי יותר ויותר אנשים ומשפחות בעולם נפגעים מטיפולים פסיכיאטרים ויודעים כיום על פסיכיאטריה מה שבעבר ידעו רק אחוז קטן של אנשים.
 

tamarus1

New member
מסוכן מאוד לעשות דבר כזה

כבר ארעו לא מעט אסונות בגלל אנשים שהפסיקו טיפול רפואי על דעת עצמם או בגלל לחץ הסביבה.
רק שמי שתומך בכך תמיד יאשים את התרופות.....
 

ענתנוי

New member
מגעים

השבוע התחילה סידרה חדשה ב"יס" שמתמקדת באוטיסט ולא באוטיזם - TOUCH - על ילד שלא מדבר אבל "רואה את המטריקס" ומבטא את הידע שלו במספרים. מעבר לסיפור מתח מעניין, יש בסידרה הזו התמודדות מאד לא פשוטה של האבא שמאמין שהילד מבטא משהו חשוב, לעומת המוסדות שרואים רק את ההתנהגות, וההתמודדות של האבא עם בעיית התרגום ופענוח הצופן המתמטי שמסתיר ממנו את בנו.

אתמול נפגשתי עם החבר שלי והוא ניסה להסביר לי, בסבלנות אינסופית, את הקשר בין זרמים חשמליים במוח לנוירוטרסמיטרים ואיך מנטרלים השפעה של תרופות פסיכיאטריות. הוא מבטא את הידע המעשי שלו, שבעזרתו הוא מצליח לנטרל את השפעת התרופות עליו, ולאחרונה מצליח לעזור גם לאחרים בהוסטל לנטרל את השפעת התרופות (כי אין להם שיתוף פעולה של המוסדות) ולהחזיר להם את השליטה במוח ובחיים שלהם.
הוא משתמש במטפורות מתחום המטבח, ולמי שמקשיב רק למילים ולא למשמעויות נדמה שהוא סתם מפגר שמג'ברש שטויות: הוא מדבר בלי הפסקה על בקבוקים וקערות, פקקים ומסננות מיץ תפוחים ושקדי מרק ועוד ועוד...

אני חושבת בזרמים ומקצבים ותדרים, אז אחרי שעתיים הצלחתי "לראות" את מה שהוא הסביר ותרגמתי את זה לשפה שלי: אני "שרה תמונות". מי שמסתכל רק על ההתנהגות שלנו חושב ששנינו משוגעים...

השבוע פגשתי גם בחור שלא מדבר (אוטיסט בתפקוד נמוך, בהתאם להגדרות המקובלות) ו"שרתי" לו תמונות. הוא מבין מקצבים ותדרים ומקשיב לאנשים ע"י מישוש בדופק. הוא הגיב לשפה שלי כמו רובינזון קרוזו שרואה מפרש באופק.

הבת שלי עזרה לי הבוקר לתרגם את זה למילים, ואולי ביחד - עם תקשורת "נורמלית" ו"לא נורמלית" נצליח לתרגם את הידיעה העמוקה שלנו בגוף, שנובעת משנים של התבוננות פנימית, לשיטה או משהו מעשי שיחליף את הבורות ששולטת כיום בתחום הזה.
 
ענת את יכולה

להרחיב קצת על שרה תמונות. שמתי לב שכאשר אני מדברת עם הקטנה בשירים ובמוזיקה היא מבינה מה אני רוצה, זה גם מתלווה מצידה במגע ידיים, תוך כדי שאני מדברת איתה היא נוגעת לי באזור העניים, והפנים ולעיתים באזור הלב, האם יש קשר למגע ולהבנתה. אשמח אם תסבירי לעומק את המושג "שרה תמונות"
 

ענתנוי

New member
לשיר תמונות

זה לבטא בקול ידיעה של תנועה.
החוש העיקרי אצל נטי"ם הוא העיניים וזה כל כך מושרש בשפה שלנו עד שזה נראה מובן מאליו לאנשים שמוחשי זה ויזואלי.
אצל אוטיסטים יש שילוב בין חושים, ויש ערוץ קליטה או ביטוי ייחודי לכל אחד, כי יש אינספור שילובים אפשריים.

למידע שמגיע מתנועה, צליל ומגע יש מכנה משותף - מציאות דינמית, רציפה, שה"ישים" שבה הם תדרים ומקצבים ולא צורות וגדלים.
כשאת מדברת איתה במוזיקה את מדברת בשפה דומה, אבל זה שונה מ"לשיר תמונות", כי מדובר בדרך כלל במבנה מאורגן, תלוי שפה, של הצלילים - ביטויים של מחשבה מאורגנת בהתאם לתפיסת המציאות ה"נורמלית" ולא שפה של תנועה.
ה"שירה" שלי היא תדרים שמרעידים את כל הגוף ואם אני מאפשרת למיתרי הקול להדהד עם הגוף ולבטא את התדר זה נשמע מוזר, כמעט חייתי. הדבר היחיד שאני מכירה שדומה לצלילים האלו הוא "שירה שאמאנית".
 

arana1

New member
תדרים ומקצבים כעומדים בשורש הצורות והגדלים

נדמה לי שדווקא אצל הרבה אוטיסטים הוויזואלי הוא מאוד מוחשי,
הראייה יותר דומה לתחושת מרקם מאשר לתחושה של תמונה המופרדת מהמציאות הפיזית כתיאור שלה
ומה שאת מתארת כחוש עיקרי נובע לא מהמקום המרכזי של חוש הראייה אלא מחוסר היכולת לזהות את קשרי הגומלין החיוניים בין התדר והמקצב לגודל ולצורה
שמי שחש את הקשר הזה בלווא הכי יתן פחות משקל ומשמעות למצגי שווא ותשומת ליבו פחות תהופנט מאיכויות היררכיות(נ"ט,כהכללה,מאוד מתרשמים מגדול והרבה ובאמת טועים בין הצורני והמהותי(נדמה לי שקוראים לזה נרקסיזם))
בגלל זה הרוב תמיד קובע ואם אתה מיעוט זה סימן שאתה מטומטם ואם אתה לא סמכות אז אסור לך לדבר ואם אתה אחר מהממוצע אז אתה לקוי....
כל החרא הזה נובע מזיהוי של צורות שמנותק ממקורם כתנודות ומקצבים שקושרים אותם לזמנים ולתהליכים הרבה יותר דינמיים ועמוקים

השפה ה"נורמלית" היא ריקה,
היא לא אומרת כלום,
מטרתה העיקרית זה לקדם את מה שנחשב בטעות לעצמי למקום שנחשב בטעות ליותר טוב
אוטיסטים שומעים את החירשות הזאת בדיוק בגלל שהם שומעים את שירת הצורות
 

abashel13

New member
אני הייתי אומר

שהעניין המרכזי הוא בהתנגשות בין תפיסות של חושניות אינטגרטיבית כמבטאת אחדות וטבעיות

ובין תפיסות מנטליות שמחפשות אחידות ומלאכותיות...

כאשר באים לתכנן החלפת שולחן לסלון תפיסות מנטליות מלאכותיות יכולות להיות מאוד יעילות

ואפשר להסתפק בהן אם כי לא מוכרחים אך כאשר מדברים על מצבי נפש של בן אדם התפיסות הללו יכול ויעשו ממנו שולחן...

ומאחר ובבני אדם עסקינן גזירה שווה בין התייחסות לאדם והתייחסות לשולחן מוציאה את התפיסות המנטליות המתקדמות ביותר

כאווילות זמנית שכדאי לבלות בה כמה שפחות.
 

arana1

New member
אלא שאפילו ביחס לשולחן אינגרטיביות טובה יותר

והרי זה מה שכל כך מצער(בין היתר) שלמרות שמה שאתה כותב הוא לגמרי נכון ולפחות בהקשר של העיוורון כלפי האפשרות האינטגרטיבית יותר מה שמאפשר אותו זה באמת שכל עוד מדובר ובסחר ומקח ומימכר של חפצים והחפצת אנשים זה עובד במידה שנחשבת משום מה לסבירה הרי שגם ואפילו בהקשר של עיצוב ומיקום ובניית שולחן לסלון חושניות אינטגרטיבית תהיה הרבה יותר יעילה ומספקת וזולה ונעימה לכל הצדדים,
ולכן הנוקשות הזאת מביאה את הסעיף לפעמים,
צדקנות פשטנית המתחסדת דרך צרות תפישתה שמכערת את העולם והקיום לחינם.

זה נכון,זה יכול לעבוד לחפצים ולכן זה עדיין לא מפריע לרוב האנשים,אבל אפילו החפצים יראו הרבה יותר טוב אם מישהו יהיה מסוגל באמת להתייחס לחיים,התפישה שמציבה מוסר וערכים כסותרים לפונקציונליות ותועלת
תפישה שהפורום הזה מצלצל ממנה כל הזמן
היא מיושנת ונפסדת ואין בה אמת בכלל
 

ענתנוי

New member
קול ואור

יש כאלו שאצלם האור הופך לקול ויש כאלו שאצלם זה להיפך.
שמתי לב שאצלנו זה הפוך - אני "רואה" הכל אבל מה שאני רואה הוא לא מוחשי ואני "שרה" את התמונות.

אתה בעיקר שומע, אבל מצייר את הצלילים (נדמה לי, לפי מה שהבנתי ממה שכתבת...)
 

arana1

New member
הכיוון בין סיבה ותוצאה אינו מהותי במקרה זה

פשוט הסברתי שבמקרה של אוטיסטים רבים וסתם אנשים מעט יותר רגישים התמונה לא נתפשת כנפרדת מתנודות אחרות אלא כשמשלימה ונובעת ומחוללת אותם

כשתמונה יכולה לחולל צליל וצליל יכול לחולל תמונה מתקבלת תפישה הרבה יותר גמישה ורחבה ודינמית של הדדיות
כזאת שנמצאת מעבר לתפישה שמגבילה קשרי סיבה ותוצאה לקוו אחד נוקשה ,חד משמעי וחד כיווני

הסימטריה כאן אינה חשובה כי מבטאת מקרים פרטיים ויחודים לזמן וחלל מסויים
אני לפעמים קודם כל רואה ואחרי זה שומע ולפעמים קודם כל שומע ורק אחרי זה רואה ולפעמים חווה את הכל בו זמנית
זו הסיבה שאוטיסטים יכולים להיות מאוד מוצפים מגודש הפרטים במציאות שבה כל פרט ואדם מאופיין על ידי יחסי סיבה ותוצאה היחודים לזהותו איך שהיא מתבטאת ברגע ובמקום המסויים
זה הקטע של פתיחות לאין סוף ערוצים שגם גורמת להרבה אוטיסטים להתקשות בהפנמה של ליניאריות פשטנית של קשרי סיבה ותוצאה

ההנחה שלך מבטאת תפישה נוקשה שלכן גם יוצרת סימטריה אטומה ולא מאפשרת
האמת היא הרבה יותר דינמית ולכן בשביל האוטיסט האני יכול להיות אתה והרחוק קרוב והלמעלה למטה
 

ענתנוי

New member
בין מילה למשמעות

אתה חוזר כל הזמן על אותה טעות - המילים שלי לא מבטאות את ההנחה שלי, כי למשמעות השלמה אין מילים שיכולות לבטא אותה.
כל אבחנה וכל ההשוואה היא דינמית, משתנה, יחסית למצב מסוים בזמן מסוים. הסיבה להפרדה הזו קשורה תמיד להקשר ולא לעיקרון או לכלל מסוים.

וההקשר הוא תמיד מעשי - בלי אבחנות כאלו המילים שלנו נשארות תלויות באוויר ולא מאפשרות לשנות את המציאות או לעזור לאחרים.

זה כמו ה"יין" וה"יאנג" הסיניים, או שמאל וימין - זה "דיבור" יחסי ולא מוחלט.
 

arana1

New member
למשמעות השלמה יש מילה שיכולה לבטאה

אולי איננו יודעים אותה אבל אני משום מה משוכנע שחלק משלמות המציאות זה שיש לה מילים הניתנות לביטוי וגם למעשים


לא נכון לדעתי להציב מונח אחד כשולל את השני בגלל שחלק מהשלמות זה שדבר אחד מאפשר את האחר
הדינמי מאפשר ותלוי הדדית בקבוע שגם ממנו הוא נגזר
המשתנה מתקיים תמיד רק ביחס להנחת הקבוע
ההפרדה ביחס לחיבור
היחסי תלוי ומאפשר את המוחלט
הכלל ל\את הפרט
האחד תלוי ומאפשר את השני
הקטע הוא למצוא את היחס הנכון בין הדברים ולא לתאר אותם כסותרים אחד את השני

יכול להיות שזו הסיבה שאוטיסטים נחשבים למילוליים מדי בעיני הפסיכוחרטולוגים שבקיום רב ערוצי ורב מימדי לחיפוש אחר ביטוי שלם ומציאותי יש מקום מרכזי כגורם מאזן ומווסת(וכרגיל עצם הנסיון של אוטיסטים לווסת את עצמם נתפש
כתסמין של הלקות ולכן מועמד להכחדה שאז הטיפול מתיימר לתת את התשובה המקובעת שרק פוצעת ומכחידה בדיוק את הסיכוי היחיד של האוטיסט להתפתחות למשמעות יציבה)

ההקשר המעשי הוא מתי להגיד מה ולמי וגם כאן הסלקטיביות האוטיסטית נתפשת כלקות או הסתגרות או נסיגה ולכן לא זוכה לתמיכה שמעצימה אותה למשמעות
 
אני רוצה לעבור עיקור!

אני לא רוצה להתבגר מינית ולאבד את הקול הנפלא שלי, תמורת כלום.
 
למעלה