קריאת מצוקה

[ענתנוי]

קריאת מצוקה

דחוף - מישהו מכיר רופא שמתמחה בגמילה מתרופות פסיכיאטריות? מטפל אלטרנטיבי? ידע מניסיון אישי?

וסיפור אחר ולא פחות קשה: אתמול פגשתי משפחה על סף סחרור. הבן שעבר את "מכבש הנירמול" בהצלחה הגיע לגיל ההתבגרות. הוא ביקש מהסייעת שלו ללמד אותו להיות רע/עבריין/מסומם כדי להיות "כמו כולם" והבין שאין לו סיכוי והוא יישאר תמיד בתפקיד הקורבן. הוא התחיל לאבד עניין במשחק החברתי, התכנס בעצמו והגיע לפסיכיאטר שקבע שהוא סובל "ממחלת דיכאון" והפעיל לחץ כבד מאד על ההורים לאשפז אותו ולתת אישור למכות חשמל.
ישבתי אצלם אתמול בסלון. תקשרתי עם הילדים, דיברתי עם ההורים. הסברתי להם שרק הילד יכול להחליט אם הוא רוצה לחיות את עצמו, וה"דיכאון" נעלם מייד....

הילד הזה יינצל אולי מגורל של "עכבר מעבדה" נוסף לתעשיית התרופות, אבל מה עם כל השאר?

מישהי סיפרה לי אתמול שבאוסטרליה מנסים להעביר חוק שיאפשר לפסיכיאטרים לעקר בני נוער בכפייה, בלי צורך באישור הורים.
בדיוק כמו בשנות העשרים, כשעשרות אלפי בני אדם עוקרו בכפייה ונכלאו במחנות עבודה בארה"ב, שבדיה, יפן ועוד הרבה ארצות "מתורבתות", עד שגרמניה החליטה שזה איטי מדי והחליפה את העיקור בתאי גזים...

מעניין אם יהיה פעם חוק שמאפשר לשפוט פסיכיאטרים כאלו על פשעים נגד האנושות ולשלול את רשיונם....

 

[smorss]

מכות חשמל?

עדיין מטפלים ככה? אני בשוק.
אין לי איך לעזור מקווה שמישהו אחר יוכל לתרום לך יותר.
ועוד דבר אחרון קטן-
אני לא רוצה לפתוח את זה לדיו רק להגיד שלדעתי ענת (לאור שאר ההודעות שלך וההתנסחות שלך בהם) יכלת לבחור מילים קצת יותר עדינות מ- "מכבש נירמול". אבל כנראה שלעולם לא נגיע להסכמה בעניין אז נסכים פשוט לא להסכים.

 

[pratit]

גם אני בשוק נשמע נורא

 

[ענתנוי]

מילים?

זה מה שחשוב? איך מנסחים את זה?

כרגיל - מי אומר, איך ומה - במקום להתייחס לבעיה עצמה...

 

[smorss]

ענת- מילים וסטיגמות

אני לא רוצה להכנס לדיון על זה ולכן אני לא אגיב.
וסתם בשביל הקטע, היה נראה לי מוזר שעדיין משתמשים במכות חשמל אז קראתי על זה קצת ותרפיה בזרמי חשמל או ECT בשמה המקצועי, היא כבר לא מה שהיתה פעם, היא לא כואבת ונעשית בהרדמה מלאה ויש מחקרים שמראים שיפור משמעותי אצל חולים בדיכאון כרוני שתרופות לא עוזרות להם. לא אומרת שאני בעד אבל אולי שווה לא להיות שבויים של הדימויים והסטיגמות שיש לנו על דברים בלי שאנחנו מכירים אותם- כמו שאת לא רוצה שאני אקטלג אותך רק בגלל הטייטל אוטיסטית אז גם הטיפולים האלה לא רוצים שיקטלגו אותם רק בגלל שהשם שלהם דומה לשיטה ישנה שהיתה בעיתית מכל הבחינות.

 

[arana1]

ממש כמו,שימוש דמגוגי ומסוכן בסימטריה עקומה

שכרגיל אצל מה שנחשב עדיין למבט מקצועי משווה בין הקורבן למעניו
לגבי אוטיסטים נירמול הוא מכבש שמועך מהם בדיוק את מה שהכי מפעים ויפה ומפליא בהם למען התנהלות בזוייה רק בגלל שזו היא עדיין הדרך היחידה להשתלב בחברה
לצערנו כל הפסיכיאטרים והפסיכולוגים ואנשי המקצוע הם משת"פים ולכן התמונה שענת הציגה כאן היא כל כך מאפיינת ומזויעה

 

[ענתנוי]

דימויים וסטיגמות?

לגבי טיפולים פסיכיאטרים?
את יודעת מה זה באמת? איזה סבל עוברים האנשים שמאושפזים במקומות האלו, גם בלי התעללות נוספת? איזה אסון זה למשפחות?

אוטיזם זו לא מחלה ולא הפרעה ואין שום צורך לתת לאוטיסטים תרופות פסיכיאטריות שרק מזיקות להם וגורמות לתופעות לוואי קשות.
אוטיסטים סובלים מהפרעות נפשיות שנובעות מיחס של החברה - וגם בזה לא מטפלים עם תרופות אלא בשיטות אנושיות, הומניות, "משקמות" שעוזרות לאדם להתמודד עם הקשיים ולא בשיטות אלימות - ביוכימיות או חשמליות - שגוזלות ממנו את שארית כבודו כאדם וגורמות לו לוותר גם על הדיכאון - כי זו המשמעות של "הצלחה טיפולית במכות חשמל" - האדם הדיכאוני, שמבטא את יאושו הופך לאפטי, לזומבי, "מת מבפנים".

ואוטיסטים סובלים לעיתים קרובות מתופעות פוסט-טראומטיות ולזה אף אחד לא מתייחס כי לפסיכיאטריה אין שום תשובות - ואשפוז במוסד פסיכיאטרי זו טראומה קשה מאד בפני עצמה!!!

ומהתגובות לבקשת העזרה שלי אני מבינה שהמצב הרבה יותר נורא ממה שחשבתי - כי לכל בקשה לעזרה במציאת "פסיכיאטר טוב" שיעשה אבחונים וייתן תרופות יש הרבה תגובות - אבל אם כולם נותנים תרופות ואף אחד לא לוקח אחריות ומתמחה בגמילה מהן - זו רכבת שדוהרת לתהום.....

 

[smorss]

במקרה אני יודעת מה זה מחלקה פסיכאטרית

ואני יודעת מה זה טיפולים פסיאטריים ויותר מזה אני יודעת מה מחלות נפשיות יכולות לעשות לאנשים.
לא אמרתי בשום נק' שהטיפול הוא עבור האוטיזם! לא אמרתי שאוטיזם זו מחלה, אל תכניסי לי מילים לפה!
אמרתי שהטיפול הוא עבור דיכאון שהיא מחלה אמיתית ומסכונת שיש צורך לטפל בה ולפעמים שיחה ו"דרכים הומניות" לא עוזרים וצריך תרופות כדי לעזור לחולה להתגבר על המחלה ולצאת לדרכו.
ודרך אגב פסיכיאטר טוב בחיים לא יתן למטופל תרופות לנצח ואם המטופל ממשיך במעקב אצל אותו פסיכיאטר אז ההוא ידאג גם לגמול אותו מהתרופות כשאלה כבר עשו את עבודתן ולא נחוצות יותר.
שיהיה לך יום נפלא!

 

[tamarus1]

יש פסיכיאטרים מכל הסוגים

ולפעמים צריך טיפול תרופתי כדי להימנע מאשפוז כפוי.....

 

[arana1]

אלא שלא נכון להפריד את הדכאון מהמצב הקיומי

בגלל שהמימסד הרפואי מתקשה להבין את מורכבותו של הקיום הדדי ואת המשמעות של שיתוף ושותפות אמיתית (שמתקיימת במישורים שסמויים לאלימות המנומסת של הטקסים הנחשבים לכישורים חברתיים) הוא נוטה להפריד תוצאות מסיבות ולבודד מהמרקם נקודות בודדות ואז לטפל בהם כמחלה בפני עצמה,
אלא שעצם הגישה הזאת היא המחלה שהורגת את האוטיסטים.

אני לא חושב שאי פעם יעמידו פסיכיאטרים ופסיכולוגים לדין על פשעים נגד האנושות כי תמיד תעמוד להם הטענה של אי שפיות,אי אפשר להאשים אדם על בורות ואטימותו,אבל זה לא אומר שלא חשוב מאוד להתרחק ממנו
אוטיסטים תופשים את הקיום כמרקם חי,הדדי,שבו הכל מדבר עם ואת הכל,אלא שעצם הנסיון לדבר את התפישה הזאת נתקלת בתגובות צבועות כמו בן אדם צריך לקחת אחריות על עצמו ולא להאשים את הסביבה
מצד אחד מטיפים לשיתוף ולהדדיות ומצד שני מדכאים רצח בדיוק את מי שרואים וצריכים לחיות אותה בגלל שטבעם הרי לא מאפשר להגיב לדימוי הצבוע של ההדדיות הנהוגה בחברה

 

[abashel13]

יש מצב שאצל אוטיסטים

דיכאון "קל" ייחשב למחלה ובגלל סוג התקשורת שהם מנהלים הפסיכיאטר שלא מבין כלום בתקשורת עם אוטיסט

יחשוב שזהו דיכאון כבד ויציע תרופות המתאימות לחולים "כבדים"? יש מצב ש"תופעות הלוואי" של התרופות הללו

שונה אצל אוטיסטים? יש מצב שההסתכלות על האוטיסט כמנותק, לא משתף פעולה ולא מבין יחריף את האבחנה

ויאבחן שיעורי סבל שאינם תואמי מצב והאוטיסט הוא קרבן של תצפית ואבחנה לקויה? בגלל שהוא אוטיסט?

מישהו בכלל חקר פעם את היחס בין "אנשים רגישים" ואוטיסטים בכללם ומחלות נפש... ומה אם הזלזול החברתי ברגישות

בתמימות בעדינות? לזה אין השפעה על מצב החולה?

הקיצור מחלות הן לא תופעה שווה ואחידה ויש לשקלל את המחלה יחד עם החולה ובודאי את הטיפול...

לא כל דקירה בחזה היא התקף לב ולא כל הימנעות ממגע עם קושי היא דיכאון... ולא כל פסיכיאטר בהכרח מאבחן מהולל...

ומצד שני אם יש מישהו שבוחר בידיעה לקבל תרופה פסיכאטרית אחרי או לפני שאמצעים אחרים נוסו זוהי בהחלט אפשרות מקובלת

וכמו גם במחוזות אחרים ברפואה יש להודות שתרופות למערכת העצבים והמוח הן עדיין בגדר "רב הנעלם על הגלוי" ויש סיכון גבוה יחסית בנטילת תרופות

כאלה.

 

[arana1]

בקטע של שיתוף פעולה" נחוץ מבט הרבה יותר מעמיק

כזה שלצערנו עוד לא נמצא בסביבה,וללא ספק הדרישה לשיתוף פעולה מסוג מסויים תוך התעלמות מוחלטת משיתוף פעולה מסוג אחר מהווה את אחת הסיבות העיקריות לדכאונות כבדים וחרדות מאוד חריפים אצל אוטיסטים

יש הסביבה החברתית,הטיפולית,המקצועית,הרפואית, והחינוכית עדיין מבטאת חוסר הבנה תהומי מול אחד ההיבטים הכי מרתקים ויפים ומקדמים של הקיום האנושי,שהוא,ההשתנות המתמדת ,גם בזמן וגם במרחב(שאז זה נתפש כשוני או מגוון אנושי) בזיהוי המיידי,בין מה שדורש תגובה מיידית ובין מה שמותר וצריך להשאיר לרפלקסיבי,ל"פנימי".
התפישה של כישורים חברתיים וסולמות התפתחותיים שמי שחורג מהם מוגדר כסובל מלקות או עיכוב התפתחותי בסך הכל מציינת מבט נוקשה,צר,ומכאיב וחוסם ומדכא... דווקא מול תנועת ההתפתחות הכי מהותית ומרתקת שמבתבטאת בין היתר כתזוזה מתמדת של הגבול בין הנצחי והמייד,
הרבה אוטיסטים בנויים לשאוף לאינטראקציה מיידית דווקא עם מה שנתפש כנצחי ומרוחק ועמוק ולכן גם להתעלם ממה שנחשב על ידי הרוב(ולכן גם על ידי בעלי המקצוע שהרי אין להם דעה ומחשבה משל עצמם אלא כל קיומם נשען על תפישה וכפייה של דעת הרוב) כמיידי וחיוני(והרי הילד אומר את זה בפירוש,להשתלב אפשר רק דרך בריונות,אבל ממתי מישהו בכלל טורח להקשיב לאוטיסטים,לא רק שאין להם תואר בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה הם הרי סתם מפגרים ולקויים)

כשהסביבה מונעת כל הזמן בדיוק את החיבור החיוני לאדם וכופה עליו בדיוק את מה שלא חיוני לא אז מטבעו להיכנס לדכאון
תרופות לא יעזר כאן בכלל
הם יעזרו רק לסביבה שכרגיל טועה במה שעוזר לה כמה שעוזר לילד

 

[אמא של המלאכית]

הבעיה היום היא

שהאצבע של הרופאים במתן תרופות פסיכיאטריות היא מאוד קלה על ההדק, רושמים לך מרשם ונפנפו אותך. מספיק לשמוע את התוכנית של ורדה ראזיאל ב- 103 FM באיזה קלות היא שולחת אנשים לנסות תרופות.

יש להמנע כמה שיותר מלקיחת תרופות וכן על אוטיסטים התרופותמשפיעות אחרת מאשר נטי"ם, איך פסיכיאטר שאין לו שמץ של מושג מה באמת עובר על המטופל שלו, ובחיים לא יוכל להיות בנעליו ולהרגיש מה שהוא מרגיש, ( אין מה לעשות נ"ט לעולם לא יכול להיות בנעלי האוטיסט), איך בעצם הם יכולים לקבוע מה מצב של דכאון כרוני או לא או כל מצב נפשי אחר.
לדעתי גם מתן ריטאלין היום נעשה בצורה קלה, כל מי שקצת מפריע בשיעור, כל מי שקצת קשה לו עם החומר, ישר שולחים לאיבחון והופ ריטאלין. גם לבן שלי נ"ט לגמרי, היום בן 18 המליצו לתת ריטאלין, כי הוא היה מפריע בשיעור והיה תזזיתי משהו. המורים, במקום להתמודד איתו פשוט החליטו שהוא צריך ללכת לאיבחון, באיבחון כמובן הומלץ הריטאלין, אבל אני לא נתתי לו שום ריטאלין. דאגתי לקחת אותו לחוגים כמו קראטה, לקחת אותו להוציא מרץ בגינה וכדומה, אז נכון שהייתי עושה לעצמי את החיים מאוד קלים אם הייתי נותנת ריטאלין, אבל הייתי מקבלת ילד זומבי לחלוטין, דבר שלא בא בחשבון. וברוך השם לא טעיתי, הילד סיים לימודים בהצטיינות יתרה, ילד חיובי לכל הדעות, פשוט המורים שיעממו אותו והוא היה מפריע, אז אולי היה כדאי לשלוח אותם לבל קצת רטאלין.

 

[arana1]

בזמנו...

כשעלה כאן שם של פסיכיאטר מסויים שמתפרנס ממש מצויין מהרעלת הסביבה האנושית והועלו כאן הסתייגויות מדרכו והתנהלותו אז עלו כאן כרגיל צעקות ותלונות על איך אנחנו מעיזים להעליב ולדבר סרה באנשים יקרים(מאוד,הבן אדם לוקח מחירים שחבל לכם על הזמן,הרי בדיוק בגלל זה כולם טועים לחשוב שהוא רופא טוב),היום כל המדינה מתחילה להבין את מה שנאמר אז על התנהלותו(כי זה היה בטלביזיה) וגם משרד הבריאות חוקר

האם באמת יש לאנשים את הזמן לחכות שמישהו במימסדים המנוונים יתעורר ?
דוחפים לילדים רכים תרופות שאני כמבוגר לא הייתי מעיז להתקרב אליהם
העיקרון תמיד אותו עיקרון
מה שכתבת
במקום לקחת אחריות עדיף להפיל את האשמה על חסרי הישע
להם הרי אין אף פעם תפקיד ויוקרה ומעמד וכסף

 

[ladybug4NLP]

אמא של מלאכית כתבה:

"איך פסיכיאטר שאין לו שמץ של מושג מה באמת עובר על המטופל שלו, ובחיים לא יוכל להיות בנעליו ולהרגיש מה שהוא מרגיש, ( אין מה לעשות נ"ט לעולם לא יכול להיות בנעלי האוטיסט), איך בעצם הם יכולים לקבוע מה מצב של דכאון כרוני או לא או כל מצב נפשי אחר."

אז זה אומר שרופא לא יכול להיות גניקולוג, אם לא היה לו סרטן או כל מחלה קשה אחרת - הוא לא יכול לטפל, אם לא עבר ניתוח בעצמו קל וחומר?

 

[arana1]

פסיכ' אמור להיות רופא נפש

ולא ניתן לדעת מצב נפשי של אחר בלי הזדהות המבוססת על התנסות או איזה שהוא סוג של ידיעה ממקור ראשון

גם לגבי הדוגמאות שהבאת אפשר להגיד שהמצוי עדיין רחוק מלהיות תואם למצוי כי אין ספק שאונקולוג שחווה בעצמו סרטן יהיה מטפל הרבה יותר טוב ואין ספק שהיחס של חלק גדול מהגניקולוגים לנשים הוא מזעזע ,מביש ומשפיל בכל הרמות
כשיהיה לנו משהו שבאמת קצת יותר דומה לרפואה מאשר המכונאות השטחית הנהוגה כיום אז לקשר בין הנפשי והגופני ינתן משקל הולם
כיום עדיין נהוג לטפל "מבחוץ",דרך תפישות תיאורטיות ,חסרות רגש ומנותקות לגמרי מהפציינט
בית חולים בדיוק כמו בית ספר עדיין מבוסס על הפרדיגמה של בית חרושת ולכן הוא הורג הרבה יותר אנשים מאשר מרפא

במקרה של האוטיסטים הכשל הזה בולט ומסוכן ומטריד במיוחד כי חלק גדול ממה שהופך אותם ללקויים בעיני הכלל וחלק מהסיבה שמביאה אותם למצבי חוסר תיפקוד זה שבניגוד לרוב בחברה אצלם קשרי הגוף והנשמה הרבה יותר חיוניים והדוקים,זו עובדה ברורה וגלוייה שאפשר לראותה ולהרגישה דרך אין סוף ההתנהלויות הקטנות והתגובות והצרכים וההתנהגויות האופייניות לאוטיסטים,אלא שבדיוק בגלל שלפסיכיאטרים אין אפילו רבע מושג באוטיזם הם ילחמיצו אותה בקביעות
ובדיוק בגלל זה הם כל כך מסוכנים לבריאותם של הילדים

 

[ענתנוי]

רפואה אנרגטית

מעניין ששאלה כזו מגיעה דווקא מהכיוון הזה.

אני אנסה לתת תשובה בשפה "אנרגטית" - מי שיכול לראות את "זרימת האנרגיה" בין האדם לסביבתו יכול לזהות גם את ההבדלים בתהליכי הלמידה בין אסי"ם ונטי"ם (למידה = את עצמי, מהחיים).
נטי"ם לומדים את עצמם מהחוץ פנימה - כלומר, הם מבינים את עצמם דרך ההשפעה של הסביבה עליהם, ולכן גם נעזרים באנשים אחרים כמו במראות.
אסי"ם לומדים את עצמם מבפנים החוצה - מתוך היכולת שלהם לשנות או להשפיע על הסביבה, ולכן השפה שלהם היא תמיד מטפורית - כי כל מה שנמצא "מחוץ להם" הוא כמו, בהשוואה לידיעה שלהם.

אני יכולה לראות את זה בשיעורי יוגה, או רייקי, או כל מיני שיטות אחרות שעוסקות במודעות עצמית, רוחניות וכ"ו. ה"אנרגיה" זורמת הפוך....

ולכן, הרבה פעמים מה שנדמה לנטי"ם כדיכאון זה דווקא מצב נורמלי ותקין אצלנו ולהיפך - למשל, היחס למוות. אוטיסט שמתעניין במוות יכול להביע תחושה של ייאוש אבל מצד שני - זו יכולה להיות גם הבעה של עניין גובר בחיים עצמם, כי רק מתוך האין-חיים אפשר להבין את משמעות החיים. מצבים דמויי דיכאון יכולים להיות גם הקדמה לפריצת דרך מחשבתית או יצירתית ולכן גם שלב הכרחי בהתפחות הנפשית של האוטיסט, או בתהליך ההתבגרות שלו.

ובנוסף לזה, מי שמכיר את עצמו ואת החיים ברמת מודעות גבוהה מאד יכול להבין ולהבחין בין פרטי פרטים של "דיכאונות" - כמו מומחה לטעימת יין - והידע הזה בכלל לא קיים אצל פסיכיאטרים שמפחדים מכל סימן של דיכאון.

הבת שלי תיארה בגיל ההתבגרות את הדיכאונות שלה ושל אחרים בעזרת צבעים: מהכחול דרך השחור ועד לשקוף. הדיכאון השקוף הוא המסוכן ביותר - כי האדם נראה שמח, "נורמלי", מחייך ומתפקד כרגיל ורק במצב הזה הוא יכול לממש את הרצון שלו ולהצליח לבצע התאבדות...

פסיכיאטר שלא מבין את כל הדקויות האלו יטפל בדיכאון לכאורה ויגרום לנזק ע"י חסימה של תהליך טבעי או יתעלם מדיכאון שקוף ויתנער מאחריות ויאשים מישהו אחר (בד"כ את ההורים) באסון הבלתי נמנע.

 

[אמא של המלאכית]

יקרתי

גיניקולוג , מטפל במכאובים פיזיים ולא נפשיים, כן פסיכיאטר שלא יודע מה עובר בראש אדם עם אוטיזם בפרוש לא יכול לעזור, אלא אם לטעמך מתן תרופות "שירגיעו את המצב" הוא פיתרון בשבילך אז שיהיה לך לבריאות, אני באופן אישי לא מחפשת לכבות שריפות, אני רוצה לעזור לילדה שלי בלי שבעתיד אצטרך להתמודד עם בעיה שגרמה לה תרופה זו או אחרת, גם ככה יש מספיק צרות להתמודד איתם, אז אחת פחות

 

[אלמו החמוד]

להיות מת מבפנים נשמע לי לא רע

עדיף מהרגשות המוקצנים שאני עובר, העצב הקיצוני, ההיסטריה הקיצונית, הכעס הקיצוני ומעט השמחה הקיצונית.
0 גדול יותר ממספר שלילי, לא?

 

[smorss]

אלמו,

זה מאוד כואב לקרוא את מה שאתה כותב. הלב שלי יוצא אליך והלוואי והייתי יכולה לקחת את הסבל שלך ושתהיה מאושר.
מקווה שאתה לא לבד ושיש מישהו שתומך בך ומודע לתחושות האלה ומנסה להכיל אותם ואותך.
מתפללת שמחר תקום ליום טוב יותר עבורך.