קרה לכם?

כנראה גם הפעם לא נסכים

למזלי, שמעתי את תאור המקרה בהרצאה שנתנו הטייס והבקר. הבקר מבקש ממך נתונים ורואה את מיקומך והגובה על הראדר. הוא מאומן הייטב במתן סיוע למצב ורטיגו, מבין את המכשירים הרבה יותר טוב ממה שנדמה לך, ועצם הבקשה שלו ממך לשדר נתונים, וזה שהוא אומר "תמשיך בכוון זה" פותרת 90% מהבעיה. ככלות הכל, רוב המטוסים ימשיכו לטוס ישרה ואופקית אם יעזבו אותם לנפשם. זאת דרך אגב סיבה טובה להיות מקוזז - תמיד! דוד: "ובלי מכשור לטיסת מכשירים לא הייתי מוכן בכלל לחשוב על להציב את רגלי על מפתנו של מטוס, שיש חשש הקל שבקלים, שייכנס לטיסה ללא תנאי ראות. " טוב נו...אני מניח שברוב מטוסי האקרו בעולם לא תטוס אף פעם... וכנ"ל לגבי רוב האז"מים - לדריפטר שלי יש רק מד גובה, מצפן, מהירות סלד וטמפרטורת נוזל קירור. זה די טיפוסי (יש עוד מדי טמפ´ ולפעמים מד נסיקה ובול, אבל לא יותר מזה). גם בפיטס זה המצב. לאיזה מטוס שעולה לאויר יש "חשש קל שבקלים" שיכנס לענן? לכולם, בכל מז"א, בכל גובה!!! וזה כולל ענן בגובה 500 רגל מעל קו חוף באמצע הקיץ, בטיסה רגילה באז"מ. בישראל. וכן, זה קורה. "וזה שהוא יצא מזה" זה דווקא הרבה מאד בגלל שכל, אלא שבמקרה זה הנושא הקריטי הוא קורס הבקרה שמעביר חי"א, שהוא הרבה יותר ארוך ומורכב מקורס טיס ממוצע...
 
אני הרבה יותר קשוב ממה שנדמה לך

וקורא בעיון את מה שאתה כותב. אני גם מסכים פעמים רבות עם דבריך. לעיתים גם לא. אינני רואה טעם להעיר או להגיב כשאני מסכים ("יופי מיקי!" "כל הכבוד מיקי" "מיקי, אתה גדול!") אשמח לקבל הסבר יותר מדויק לגבי היכולת של הבקר לזהות שינוי בגובה של המטוס. באיזו מידת רגישות הנתונים מוצגים לפניו (האם הוא מזהה מיידית שיעור הנמכה או נסיקה?) האם יש לו בכלל סיכוי לסייע למטוס, שטס בגובה נמוך יחסית ונכנס לורטיגו? הרי זה עלול להיות עניין של שניות עד שיפגע באדמה. כמה הערות: זה ששומרים כיוון עדיין אינו מבטיח, שהמטוס אינו טס הפוך, מאבד גובה או מזדקר. אני מסכים, שאם המטוס מקוזז ועוזבים אותו "לנפשו" הוא, בדרך כלל, יטוס ישרה ואופקית. הבעיה היא, האם הטייס מבין שהמטוס לא טס ישרה ואופקית ע"מ שיעזוב את ההגאים ויתן למטוס להתיישר (הקונפליקט בין תחושת הטייס לבין המצב האמיתי של המטוס). באשר לכניסה לעננים, ברור לחלוטין לכל אחד, שישנם עננים בגבהים של הנתיבים של טיסות ראייה, אבל אני חושב, שבהחלט ניתן להמנע מלהכנס לתוכם (שלא לדבר על כך, שזה פשוט אסור לפי כללי הטיסה וחייבים לשמור על מרחקים אופקיים ואנכיים מעננים). קרה לי פעם, בטיסה מחיפה להרצליה, שהיה ענן קטן, שהחלטתי לא לעקוף אותו, כי ראיתי שהוא ממש קטן (ניתן היה בקלות לעקפו אבל זה היה במסגרת "פינת השטות הקטנה"). נכנסתי אליו ומייד חוויתי מהי טיסה ללא תנאי ראיה. ברגע שלא ראיתי כלום החוצה (הכל היה לבן), הורדתי את הראש למכשירים. זה היה בערך 3 שניות מאז שנכנסתי לענן. הסתכלתי על האופק המלאכותי והוא כבר נטה על צידו למרות שהייתי בטוח, שאני טס ישר. יישרתי את המטוס על פיו (הנה סיבה טובה מדוע טייסי VFR צריכים לדעת להשתמש במכשירים) ואחרי עוד כמה שניות יצאתי מן הענן. אם אתה טס עם הפיטס במהירויות גבוהות וחודר למשך מספר שניות דרך ענן, ברור לי שאין בכך סיכון. אבל לא הייתי מנסה לטוס במשך זמן משמעותי יותר בתנאים של חוסר ראיה בלי מיכשור מתאים. דבר אחרון: לא תמיד נמצאים בקשר עם בקר. פעמים רבות טסים במרחב של CTR, ששם אתה בקשר עם פקח, שאין לו כלל הכשרה של בקר. ואז אתה באמת לבדך. לילה טוב, דוד
 

יורםפ

New member
טיסת מכשירים באז"מ

קראתי את שאר התשובות שקיבלת. צר לי לומר שהן די פשטניות ולא מקצועיות. ותסלחו לי אם לא אפרט כאן את הכשרתי וניסיוני בנושא טיסת מכשירים. אנסה להסביר: 1. יש בתשובה "אפשר" הטעיה. בטח שאפשר.. כמעט הכל. השאלה היא האם כדאי לנסות, מה מחיר הטעות, מה הסיכוי לצאת מזה? התשובה כבר נאמרה בפורום הזה: חכם לא נכנס למקום שפיקח (אולי) יצליח לצאת. 2. ההודעה לבקר היא לא על מנת שיפעיל את כישוריו ויוצא אותך מאובדן התמצאות (ב-300 רגל!!!) א. הוא לא יודע איפה אתה ב. בד"כ הוא אינו יודע לטוס מכשירים. ההודעה יכולה להיות לכל מען-דיבעי! מטרת פסיכולוגית! ההודעה סוגרת את המאבק שלך בתחושות וברצון להזיז את הסטיק על פי התחושות להשלמה עם טיסה רק לפי המכשירים שיש לך. 3. הבחור שנכנס בגובה נמוך לאבדן התמצאות ע"י אשקלון - חיי במזל גדול! להביא אותו כדוגמא שאפשר לצאת זה אבסורד! 4. הזכרתי טיסה על פי מכשירים חלקי בתקלת אופק או אם אין לך בול אבל אתה מצויד במד פניה ונטיה - ההטסה לא פשוטה למי שהתנסה, ועוד יותר קשה לצאת ממצבים מוזרים באובדן התמצאות. 5. לדעתי בתצורת מכשירים חלקית בגובה מתחת ל-1000 רגל כשתנאי ההתחלה הם ורטיגו 999 טיסים יגיעו לאדמה 1 ינצל בנס. (וכולם עם הגדר מכשירים!) ואל תגידו שלא הזהרתי אתכם.................מהטלויזיה לא?
 

יורםפ

New member
לא התכוונתי אליך אלה למומחים ש..

נתנו תשובות לנושא ורטיגו. יכולתי להתעלם מההערה שלך, אלה שיש בה טון לא נעים משהו. אם את חושבת שאני מדבר שטויות את מוזמנת לשאול, לסתור, לחוות דעה , לספר על מקרה שקרה לך.וגם לכתוב שאני סתם מקשקש, מה שבה לך. אני מבטיח לא להגיב להבא על סוג התיחסות דומה.
 
שאלה נוספת

האם אי אפשר להשתמש במצפן כאינדיקטור למצב הכנפיים? אם הוא מסתובב ומגדיל את הקריאה שלו, אנחנו בפניה ימינה, אם הקריאה במצפן יורדת, אנחנו בפניה שמאלה, אם המצפן לא משתנה, אנחנו בכנפיים מאוזנות.
 

יורםפ

New member
המצפן המסכן בבטן יש לן שמן?

אהוד, ברוב המטוסים שלנו יש מצפן חרום! אתה חושב שתוכל לדעת שאתה בהטיה אם הוא מסתובב לו, ולעצור את זה עם גלגול? שמת לב כמה זמן בטיסה עדינה לוקח לו עד שנרגע, וגם אז אנשים פונים הפוך! בקיצור, תראה, לנטוש אי אפשר אז בינתיים אפשר לנסות לעשות קסמים עם המצפן הגובה וגם VVI , מה כבר יכול להיות........... לסיכום - לדעתי אופק מלאכותי בכל מטוס הוא חשוב! וזה לא מספיק צריך לדעת להשתמש בו. אפילו אופק שפועל על SUCTION טוב, עולה 600-700 $ ויכול להציל חיים. בשום פנים ואופן אל תסיק מכך שאני ממליץ על טיסות בתנאי מכשירים באז"מ.
 
מכשירי בטיחות גם באז"מ

כאשר הגיעו שלושת הסאוונות הראשונות, אופק מלאכותי היה בתשלום "אקסטרה" של נדמה לי 1500 דולר. זה אופק עם משאבת ווקום - תקני. ללא כל היסוס החלטנו על הוצאה זו כי היה ברור שצריך את המכשיר רק פעם אחת כדי "להחזיר" את כל הכסף. וכך באמת קרה במקרה של הטייס הזה. רק חבל שהוא לא היה מאומן בטיסת מכשירים, כי זה היה מונע את כל הדרמה ובוודאי את "הסריטה" שהוא קיבל במוח מאז. להכנס לענן - עלול לקראת לכל טייס גם אם הוא זהיר ואינו מעוניין להכנס במודע. ואני מוכן לספר על חוויה שקרתה לי. לפני כשנה חזרתי מאילת ובאזור שדה בוקר התחילו ערפילים שבמבט ראשון לא נראו "מסוכנים". ולפני שאמרתי "ג´ק רובינסון" הייתי בתוך הלבן לגמרי. מאחר ותירגלתי הרבה מאוד טיסות מכשירים (אין לי הגדר מכשירים) ללא היסוס עברתי לטיסת מכשירים כאשר ביקשתי מהבקר לטפס ל- 3500 רגל כך שהייתי בביטחון מעל לכל ההרים בסביבה. בעזרת הגיפיאס ידעתי כל שניה היכן אני וכאשר הגעתי מעל רמת חובב ביקשתי מהבקר להנמיך ובאלפיים רגל יצאתי לנוף המוכר. בכוונה - לעולם לא הייתי נכנס לענן - אבל חברים,מספיק פעם אחת כאשר אתה לא מוכן וללא המיכשור המתאים ואתה בצרה רצינית. לכן כאשר אני טס בסאוונה עם גיפיאס זה מבחינתי מכשיר בטיחות יחד עם האופק מלאכותי. בעיני אלא מכשירי כחובה בכל כלי טייס. טיסות בטוחות אורי
 

יפתח13

New member
אבל לפי מה שהבנתי...

אי אפשר לדעת באז"מ שאתה בורטיגו כי אין משהו שינגוד את הרגשתך... אתה חושב שאתה טס ישר ובעצם אתה צולל אבל אין לך שום דבר שיגיד לך שאתה צולל (אופק מלאכותי לדוגמה..). לא?
 

עמית ג

New member
בטח שיש

כמעט בכל אז"מ יש מכשור בסיסי פלוס. כן אפשר להעזר חלקית או לגמרי במכשירים.
 
לא ממש

ברוב האז"מים אין אופק, וכמעט בכולם אין מד סטיה/נטיה. באף אחד אין שושנת כוון (טוב, אולי באחד או שנם) כמובן, יש מצפן ומד גובה, וזה צריך להספיק - אם אתה נכנס לענן רגוע ולא מבצע שינויים קיצוניים במטוס, ותרגלת את זה (זה ממש קשה!) בעבר. הדיון כאן הפך למבולבל מאד. יש כניסה לענן עם תחושות פחד - ומעבר לשימוש במכשירים והמשך בישרה ואופקית (או 180 מעלות החוצה). את זה ניתן לבצע גם עם מכשירים חלקיים אם אתה יודע מה אתה עושה. ואיך אומרים - יש לי חבר ... יש מצב ורטיגו חלקי (ראו תאור של פלד), שניתן להכנס אליו בעיקר בטיסת לילה (המראה משדה דב לים - קרה לי), ו/או מזג אויר גבולי. הפתרון - מעבר מיידי למכשירים. במקרה זה מכשירים חלקיים יכולים לעזור, אם אתה ממש יודע איך לבצע זאת. למזלנו, זה לא קורה הרבה האז"מ. בכל מקרה אתה "רק" חש בהטייה קלה ואם אתה מאמין למכשירים ו/או הבקר אתה יכול לצאת מזה. יש מצב ורטיגו מלא (תמונת עולם הפוכה) שהסיכוי לצאת ממנו לא טוב, גם עם מכשירים מלאים והבנה טובה. גם את זה פלד תאר. למזלנו לא מגיעים לזה בקלות, בטח לא באז"מ שטס ביום בישרה ואופקית. אישית, אני חשוף לבעיה בשני מובנים: 1. פיטס כמו כל ססנה נוטה מפעם לפעם להכנס לענן בטעות, בפרט אם טסים באנך לכוון הענן ומתברר שהענן שהיה ב 4000 עכשיו ב 3000... קרה לי מספר פעמים עם ובלי מדריך, וראיתי אנשים עושים זאת תוך כדי תחרות ארובטיקה ... ההכרה עם הסביבה והידיעה ש"כבר יוצאים" עושה את זה קל. מצד שני, אין במטוס שום מכשירים (רק מצפן ומד גובה). 2. קל מאד לאבד התמצאות, בפרט בבלק-אוט. למזלי, אחרי הרבה תרגולים אני מרגיש די בטוח שאוכל לצאת מרוב המצבים הללו, בפרט כל עוד מזג האויר טוב. אני נמנע מטיסה ארובטית במזג אויר גבולי ולקראת חשיכה. התרגול: עצום עיניים ותן למדריך לגלגל את המטוס ולעבור לאנך, להכנס לספין ולומר לי - תפתח עיניים ותצא מזה... מפחיד למדי.
 
בקורס מכשירים

מתאמנים הרבה בטיסה ב"לוח מוגבל". למשל: מכסים את האופק המלאכותי ואת מצפן הג´יירו (כי בדרך כלל שניהם עובדים על ואקום ואם המערכת מתקלקלת אז שניהם מפסיקים לפעול) ואז צריכים להסתמך רק על מד הפניה והנטיה ועל מד שיעור נסיקה, ע"מ לדעת האם אתה "מגלגל" (נוטה הצידה) או "מעלרד" (אף גבוה או נמוך מהאופק). תרגול נוסף שעושים, כמו שמיקי תאר, הוא "יציאה ממצבים מוזרים". אתה עוצם עיניים, המדריך מכניס את המטוס למצב בלתי שגרתי (למשל אף למעלה באופן חריף וכנף שמוטה) ואז אתה פוקח עיניים וצריך להחזיר את המטוס לטיסה ישרה ואופקית כשאתה מסתמך אך ורק על מה שאתה רואה במכשירי המטוס (כולל גם במצב של "לוח חלקי" שתואר לעייל), כאשר החלונות מכוסים ואינך יכול להביט דרכם או בלילה מעל הים. דוד
 

יפתח13

New member
אני זוכר שטסתי בססנה

אני הטסתי. כל הזמן היינו בגובה של 1500 ו2000 רגל. ומדי פעם בגובה של 2000 רגל נכנסנו לעננים. אני לא זוכר (או שאני לא ידעתי אבל היה) נוהל מיוחד כשנכנסנו לענן. אני זוכר שאני הסתכלתי על מה שאני חושב שקוראים לו מד נטייה ועל האופק הוירטואלי על מנת להישאר באותו נתיב. מישהוא יכול להסביר לי על תהליך חדירת עננים?
 
חדירת עננים - הסבר ליפתח

יפתח, קודם כל מוזר לי קצת התיאור שלך על טיסה בגובה 1,500-2,000 רגל, שבה מידי פעם נכנסתם לעננים. אלה אינם גבהים של נתיבי טיסות מכשירים ובטיסות ראיה אסור להכנס לתוך עננים. "חדירת עננים" זהו תהליך, שאותו מבצע מטוס, הטס מעל או בתוך עננים ומעוניין לנחות בתנאי טיסת ראיה בשדה תעופה כלשהו, שאין בו מיכשור לנחיתת-מכשירים (ILS). מטרת התהליך - להנמיך בבטחה את המטוס אל מתחת לעננים. הבעיה היא תמיד, שכאשר מנמיכים בתוך ענן, אין יודעים באיזה גובה מעל פני-השטח נמצא בסיסו. ואז, אם מנסים להנמיך סתם כך, עלולים פשוט להנמיך עד הקרקע מבלי לצאת כלל מתוך הענן. לכן, ע"מ לחדור עננים, טסים בתנאי טיסת מכשירים בנתיב מוגדר מראש, שניתן לשמור עליו במדויק באמצעות מכשירי-הניווט של המטוס, ותוך כדי כך מנמיכים. הנתיב המוגדר הזה נקי ממכשולים (כל עוד שומרים על הגובה המוגדר ולא יורדים מתחתיו). תהליך חדירת העננים מסתיים באחד משני מקרים: - אם המטוס יצא מתוך הענן והטייס יכול להמשיך לטוס בנתיב אל המסלול בשדה התעופה לפי תנאי טיסת ראיה, או: - אם המטוס הגיע לנקודה מסוימת והנמיך עד לגובה מוגדר מראש (ובשום פנים לא מתחתיו), ועדיין לא יצא מתוך הענן. במקרה כזה הטייס "הולך סביב", כלומר, אוסף גובה ואז או חוזר ומנסה את התהליך פעם נוספת, בתקווה שהענן זז בינתיים, או שטס ומנסה לנחות בשדה אחר. מקווה שהבנת. דוד
 
VERTIGUARD

זוהי מערכת שהינה חלק ממערכת בקרת הטיסה במטוסי קרב מסוימים שתפקידה להביא את המטוס למצב של אפקית וישרה בפקודת הטייס, שהבחין בכניסה למצב של ורטיגו, ע"י הפעלת מפסק מתאים. המערכת עוקפת את כל הפקודות האחרות ומקבלת עדיפות עליונה בכניסות למחשבי בקרת הטיסה. פתוח נוסף, בעניין משיק לזה, עוסק במוניטורינג של מוח הטייס למען בצע הערכה על כניסה למצב של אבוד הכרה בטיסה. המטרה היא לאבחן אבוד הכרה ולהפעיל אמצעים להחלצות המטוס (משיכה לגבה, הגעה לגבה בטוח, ישור כנפיים והזעקות למיניהן). הבעיה העיקרית היא כמובן האבחון ועל זה עובדים כבר מספר שנים כמה גופי מו"פ וכן סטארט אפים בעולם. מערכת שהיתה בפיתוח ע"י חברה בישוב שורשים ליד כרמיאל, היתה מבוססת על מין כובע עם אלקטרודות ואלגוריתמים שמבוססים על מחקרים רפואיים. הפיתוח לא הושלם למיטב ידיעתי.
 

יפתח13

New member
דוד......

תודה על ההסבר... הבהרה: מדי פעם נכנסנו לענן למשך כמה שניות ויצאנו ממנו, לא היה יום מעונן במיוחד. עכשיו קראתי באתר שפירסמו פה לא מזמן של איזה מדריך וכתוב שם, משהו שעננים מכסים יותר ממחצית השמיים אז צריך לטוס בצורה שונה...לא הבנתי את זה כלכך..בכל מיקרה זה היה רגע קצר שניכנסנו לענן ולא בתהליך הנמכה לנחיתה.... שאלתי את אבא שלי על תהליך חדירת עננים, הוא אמר לי שרק בטיסות מבנה היה להם נוהל כזה... להלן: טיסת מבנה יהלום. נכנסים לענן מספר אחד ממשיך לטוס ישר, מספר 2 לוקח 10 מעלות ימינה, מספר 3 לוקח 10 מעלות שמאלה ומספר 4 לוקח 20 מעלות שמאלה. עוד אופציה היא: מסמפר 1 ממשיך לטוס ישר, מספר שתיים הולך מאחוריו וננעל עליו מהמכ"ם ואז נשאר במרחק קבוע ממנו, מספר 3 עושה אותו דבר למספר 2, ומספר 4 עושה אותו דבר למספר 3....
 
מחצית השמיים

לפי הכללים, אסור לטוס לפי כללי טיסת ראיה מעל עננים, שמכסים יותר ממחצית השמיים. איך בדיוק יודעים? מנסים להעריך. זה אינו מדע מדויק.
 
למעלה