סיסטמה אינה שיטה ספורטיבית...
ובתור שכזו אין בה קרבות חופשיים. אני מניח שכשאתה כותב קרב חופשי, אתה מתכוון לקרב בסגנון של MMA, פנקראס, וואל-טודו וכו'. במקרים כאלו גם הקרב למרות שהוא "חופשי" הוא מתנהל במסגרת של חוקים וכללים ספורטיביים שיש להן שתי מטרות: 1) למנוע ככל האפשר פגיעות קריטיות מהמשתתפים. 2) לגרום הנאה לצופים בקרב. 3) להראות עליונות של אחד היריבים. באופן אישי, אני לא נגד קרבות חופשיים במסגרת הוכחת יכולת אישית ובדיקת מציאות בתנאי לחץ של
המתאמן עצמו. זו גם התפיסה ששמעתי בסמינר עם
ולדימיר וסילייב. אבל אני אישית מתנגד להכנסת קרבות חופשיים במסגרת שיטה או א"ל פראקטית כמו סיסטמה, מהנימוקים הבאים: 1) א"ל צריכה בראש ובראשונה לדאוג לבריאות המתאמנים, ברגע שמתחילים לבצע קרבות, אפילו מבוקרים, היכולת להמנע מפציעה מצטמצמת מאוד. המשמעות של פציעה במקרה הטוב, היא בדרך כלל הפסקת אימונים לתקופה ומכאן שנעצרת ההתקדמות האישית של המתאמן. 2) א"ל קשורה קשר הדוק לבניית הרגלים ותגובות, ברגע שמתחלים להוסיף כללים לקרב, לדוגמה: "לא תנקר עיני יריבך" או "לא תחבוט באשכיו". ההרגלים במצבי לחץ משתנים ופתאום אדם מאומן יכול למצא את עצמו עושה שטויות במצבי לחץ - כמו למשל הדוגמאות שעלו בפורום, לגבי ירידה לקרקע במצבים של ריבוי יריבים או החמצת הזדמנויות שפשוט אינן רלוונטיות בזירה. 3) תרגול א"ל צריך ללמד א"ל, כאשר מתבצע קרב חופשי, הערך הלימודי מבחינת הלוחם הוא מה מידת ההפנמה של השיטות והעקרונות שלמד בתנאי לחץ, זהו מעין מבחן אבל היכולת ללמוד ממנו לגבי השיטה היא קטנה...במיוחד כשהיריב גדול
4) אחד מהדגשים בסיסטמה הוא עבודה מול ריבוי יריבים. קשה עד בלתי אפשרי לנהל קרב חופשי כזה בלי צוותים צמודים של זק"א. 5) כאשר השיטה מתחילה לכלול קרבות חופשיים, השיטה משתנה ומתחילים להתפתח דיאלקטים שמכוונים למטרות קרביות, למטרות שיטור ולמטרות ספורטיביות, זה מגדיל את המורכבות של השיטה וכשהמורכבות של השיטה גדלה, האפקטיביות שלה יורדת. 6) המטרה בסיסטמה היא לנהל את העימות במינימום נזק לך וליריבים, כל שאיפה להוכחת עליונות אינה מועילה, מכיוון שבמצבי אמת, תתכן העדפה לניתוק מגע ללא נזק, ולא להכרעה כששני היריבים מדממים זה על זה HIV לרוב. בסיסטמה מתבצעים תרגולים שהם חופשיים, אבל העבודה מאוד מבוקרת, משתדלים להיות איטיים כדי ללמוד את התנועה ויש מעט מאוד פציעות למרות שאנחנו עובדים על משטחים לא סלחניים וללא מיגון. למעשה רוב הפציעות שלי עד כה היו "
מקטות יחידניות"
ולא מאימון משותף (כמו לחבוט לעצמי בעין עם מקל, לתפוס כדור כוח עם הסנטר ושטויות נוספות). הפעם היחידה שפוקקתי צלע היתה באימון עם אמריקאי שהגיע אלינו עם רקע של אגרוף תאילנדי וגם זה בגלל בעיית תקשורת. לסיכום, אני בהחלט בעד קרבות חופשיים אבל לא במסגרת השיטה אלא כמבחן אישי לעצמך, ולכן גם אני חושב שהגישה הקלאסית של איתגור מאסטרים בקונגפו אינה מאתגרת באמת את השיטה אלא את "המומחה" בה בלבד.