לשרית (סאלי) ולכל השאר...
נכון, דעתי היא אולי קיצונית, אבל אני בהחלט בעד ומעריכה את חופש הביטוי, ועוד אבל, אני באמת חושבת שהגענו למצב חמור במדינה בגזענות בכלל וכלפי ערבים בכלל. כאשר ידיד שלי שאיני מכיה כקיצוני אומר אחרי הפיגוע בשפרעם ש"שלפחות היה הורג פלסטינים" אז זה חמור בעיניי. כאשר לא מזמן אנשים אמרו לי אחרי בקושי שעה של הכרות שחבל שהקטיושה שנפלה בעכו העתיקה לא הרגה כמה ערבים, אז זה חמור בעיני. סאלי, חבל לי שאת חושבת ש-99% מהפלסטינים בתוך ומחוץ ישראל רוצים להרוג אותך. אני יכולה לומר לך שהסתובבתי בחופשיות גמורה באיזור הגדה, במזרח ירושלים ובכפרים בתוך ישראל ואני עדיין בחיים. שנאה מיצרת עוד שנאה. אהבה תביא אהבה. כדאי לפעמים לעצור ולנסות להביט מהעיניים של האחר גם אם הוא נראה לנו אוייב. ואת זה אפשר לעשות רק אם קודם כל מביטים להם בעיניים ומדברים. הריחוק מאוד יעיל בכדי להחזיק בדעה מסויימת, הידיעה וגילוי האמת היא פעמים רבות קשה מאוד. לי לדוגמא היה קשה מאוד לגלות מה אנשים שאני אוהבת ומאוד מעריכה כאנשים טובי לב, בני משפחה שלי, חושבים על מי שאינו יהודי. ידעתי את זה רק אחרי שהקשבתי להם, שאלתי וביררתי. אם מישהו ירצה לפגוש פלסטינים אני אשמח ליצור מפגש. לא כל משפחה שכולה חושבת אותו הדבר, עובדה, יש משפחות שכולות יהודיות שנפגשות עם משפחות פלסטיניות. השאלה היא איך אנחנו בוחרים להסתכל ובמה להאמין. אף אחד לא מתכחש לזה שקיים רוע. אבל צריך להבין שהוא קיים בשני הצדדים. אני לא אסתובב ברמאללה או בשכם לבדי ואדבר עברית. בדיוק כמו שלא אסתובב לבדי בחברון עם שלט "די לכיבוש". בעיני, הלוואי ויום אחד נבין שבחתיכת האדמה הקטנה הזאת של העולם, יש מקום לכולם. מה שבנתיים אין, זה מקום בלב. וחבל. שבוע טוב