קיטורים

Shusho

New member
אין לי כח לעשות ספורט (ט'?)

ואני באמת חייבת אם בא לי ללבוש משהו לנשף סיום ולא סמרטוטים כי שום דבר לא יעלה עלי
 

©big smile©

New member
אני לא מאמינה לה

"היא אמרה שהיא כועסת עליך ולא רוצה לדבר איתך" "לא גילית בה עניין שלושה חודשים, אז היא לא רוצה לדבר איתך" איך היא בכלל יכולה. מטומטמת, אני כ"כ רוצה לשנוא אותה.
 

Jiglly

New member
עבדו עליי

אמרו לי שהתקופה הזאת צריכה להיות הכי כיפית והכי יפה אבל! לא נראהלי שהיה לי כל כך חרא כמו שעכשיו, מאז שאני זוכרת את עצמי אולי אני מגזימה אבל ככה זה מרגיש הכל נאחס מגעיל ואין לי זין לכלום ואני מתגעגעת
 

Oo The Gush Oo

New member
../images/Emo24.gif

זה באמת אמור להיות
אולי תנסי לשנות גישה?
 

the mush

New member
למי יש כוח לזה?!

זה בכלל לא כזה חשוב לי. כי באמת שלימודים על הזין שלי. זה עובר כל גבול בטעם הטוב לקום ב6 בבוקר בשביל לתפוס מיליון רכבות ומיליון מוניות ולהוציא המוןןןן כסף בשביל להגיע למורה פרטית. אין סבלנות לזה, אין לי כוח לזה, אני כל כך לא רואה טעם בזה! [והעיקר אין לנו כסף בשביל לקנות לי גופייה או שתיים לקיץ, אבל להוציא בסביבות ה100 שקל לכל כיוון יש לנו.]
 

Mooa-Numi

New member
הסלמה בשדרות

6 קסמים בשעתיים וחצי. לא יודעת איך דובר על זה במרכז, אבל בשבילי היום באמצע המדבר זה נשמע כלכך מרוחק.. עד שקיבלתי הודעה מבן גרעין שלי שהיו כבר שני צבע אדום והוא בסדר וכרמל גם ובינתיים לא קרה שום דבר. אפילו ההודעה הזאת קצת נשכחה עד שחזרתי לחווה ואני רואה אותו כלכך כבוי באיזה ספה.. קצת אחרי זה הוא מספר ועוד כמה מתאספים: איך פתאום אחרי כמה חודשים של שקט פתאום צבע אדום תופס אותו. והוא אוסף ילדה שמשחקת לידו בגן ציבורי והם רצים לאחד הבתים. "רגע, והכרתם את מי שגר שם? ונתנו לכם להכנס? זה נורמטיבי שם?" והוא כל פעם, בלי להתעייף מסביר מחדש שככה זה שם. נכנס לחדר מדרגות, דלת פתוחה, בא לשאול הבנאדם עוד מחווה לו פרצוף של 'מה קרה לך' ומכניס אותו פנימה. הם נכנסים לחדר המוגן, הוא שותה מים, נופל קסאם אולי, המצב נרגע,הם מדברים קצת, והוא הולך לדרכו. לא עוברות 10 דקות (או אולי זה היה 30 שניות?) שהוא ברחוב ושוב צבע אדום. שוב ריצה לבית לא מוכר, שוב אנשים שמארחים אותו בכזו הבנה שמורגלת למצב, שוב נפילות, שוב מים, מדברים, טלפונים, נרגעים, וממשיכים. הוא כבר מספיק להגיע לקומונה של גרעין בוגר שיש בעיר, הם עוד מתלבטים אם לקחת אוטובוס לב"ש או לא, ואולי עדיף לו לישון בשדרות. הם מתווכחים קצת, פתאום שתי דקות לאוטובוס, המעלית תפוסה, הוא יורד במדרגות, מדברת עם בן גרעין אחר שלי בטלפון על המצב. באמצע המדרגות צבע אדום. הוא רץ למעלה. 30 שניות אחרכך, בדירה, יש נפילה קרובה. כלכך קרובהעד שהקירות של הבניין מזדעזעים. כנראה הקסאם פגע ממש קרוב לבניין, אולי אפילו בגג שלו. אני מחווירה. "אם רק היית-" ועוצרת את עצמי. לא רוצה להכניס לך את הפחדים שלי לראש. בלי שטויות. וכמה פעמים אני חושב- אם הייתי יורד במעלית. אם הייתי יוצא מוקדם יותר. אם הייתי הולך יותר מהר ומגיע החוצה. "אני פשוט מפחד שזה ידפוק אותי שוב מבפנים. אין לי כוח לסיוטים, למחשבות, לפחדים שעוד עולים". שקט בסלון, מלמעלה שומעים קצת ריבים מטופשים אפילו קצת בצחוק כמו שיש תמיד, ופתאום כל הסערה שהיתה אתמול, הטרגדיה הנוראית הזאת נשמעת לי כלכך פחות חשובה. שעה אחרכך בערך שאני מארגנתאת התיק לסמינר אני תופסת אותו בחוץ שוכב על הספה, שומע שירים עצובים בפלאפון ושקט נורא. אני רוצה לשאול שאלה ואולי גם שואלת אבל זה מטופש. אני מלטפת אותו, ושמה את האצבעות שלי על הרקות שלו, ומתישהו גם מתיישבת לידו והוא שם את הראש על הברכיים שלי, שוכב תנוחה עוברית. טלפון מחבר משלחת שבשער הנגב, הוא מזדקף. עונה לטלפון. הקול בטוח בעצמו אבל חלש, סחוט. הוא מסמן לי שזה בסדר, ואני הולכת. אחרכך מסתובבת בבית נסערת, עם הרגשת אי סדר ומועקה שרובצות בגרון ובבית החזה. עצבנית, מפחדת, דואגת, עצובה וחרדה. כבר קצת שכחתי ששדרות היא גם קסאמים, באמת שהמצב שכך קצת בחודשים האחרונים, ובעיקר עולה בגרעין תחת נושא 'אלימות' (ע"ע: כרמל בטעות פתחה את השפה ושמחה, כי היא יכולה להגיד לחניכים שלה שמישהו הרביץ לה, וזה מאוד רע, אז שיפסיקו לזרוק אבנים אחד על השני) ופתאום זה. נזכרת בהסלמה הקודמת כששחר שלנו נתקל בשחר אדום באמצע הרחוב בלילה עם ילד ז'ניק. הם רצו לאחד הבתים ועמדו בצד המזרחי, שרחוק מהקסאם. הוא נפל בשכונה, די קרוב,אני חושבת שזו הפעם הראשונה ששוקי חווה את זה ככה. אחרי שהכל נרגע והוא מלווה את הז'ניק לביתו, ומנסה לדבר איתו, ולשאול, ולהבין ולראות שהכל בסדר, ובעצמו כלכך נסער ומנסה להבין ולראות שהכל בסדר בעצמו, והילד קולט את זה ואומר לו "לא רגיל לזה, הא? לא נורא. אני כבר התרגלתי" אבל שניה אחרכך תופס את עצמו ומסתכל לו בעיניים ואומר לו "אבל אתה- אתה אל תתרגל" ילד בן 13! התרגל, קיבל את העובדה שהחיים שלו הם הפקר. הם פשוט פחות חשובים. אני קוראת תגובות בynet ומזדעזעת. "תפסיקו להתבכיין" "בושה. המדינה שלנו מגדלת קבצני נדבות" "בכיינים. לכו תעשו משהו במקום לבכות.לאף אחד במדינת תלאביב לא אכפת לכם" "צריך מנהיג חזק שיעשה פה סדר" "תשארו שם! אתם בחרתם לחיות שם תאכלו את החרא שלכם!" "ת-פ-ג-י-נ-ו במקום להתמסכן!!!! חבורת עלובים!! 40 אלף תושבים תחסמו כבישים,תעלו לירושליים תעשו קצת רעש אפילו על הסטודנטים שמעו יותר ממכם. לא רוצים להפגין? שבו בבית ותתחבאו מכל "שחר אדום" לנו בנתיים כיף במזגן :) תושב מרכז (15.05.07) " ואין לי מילים..פשוט אין לי מילים...
 

Shusho

New member
קראתי את הכל בבוקר, אבל גם עכשיו עדיין

אין לי מה להגיד לך, רק שקראתי.
 

the mush

New member
../images/Emo24.gif

מזעזע לקרוא את זה. כואב ומכעיס. מכל הלב, רק אם ידעתי מה יעזור, הייתי עושה.
 
זה כזה טו דו ליסט מעיק

שכולל להיות בן אדם וזה הקטע שהכי פחות הולך לי בו והדדליין יצא מהתחת, אני כבר בת 15, אני אמורה להיות בןאדם כבר
 

Lost Lullaby

New member
כואב לי הראש

התפכו לי כל השעות בגלל המשמרות לילה הלא כיפיות האלו לא מגישה לילה יותר
 

e l u l a

New member
הכל מסביב כזה מושלם../images/Emo153.gif

וכל הזמן קורים לי דברים טובים וכיפיים, אבל חבל שאני תקועה במשהו שגורם לי להיות בבאסה ולא נותן לי להשתחרר ולהנות כמו שצריך להיות. כאילו אני פשוט יושבת ומחכה וזה פשוט להיות תלויה באוויר עד שמשהו יקרה.:/.
 

Pooh9

New member
אוף איתה.

איך היא כל פעם מחדש מצליחה להוריד לי את המצברוח. אני רוצה אותו אוקיי? ואני יודעת שאת מכירה אותו קצת יותר טוב ממני אבל תאמיני לי שבזמן האחרון כבר לא מי נתן לך את הזכות, בזמן שאני מדברת עליו, להגיד לי "הוא לא רוצה אותך" מאיפה את יודעת את זה?? יש כלכך הרבה דברים שאת לא יודעת ופשוט בא לי לצרוח אותם בפרצוף שלך אבל אני לא אעשה את זה. אני פשוט אצחק על חוסר הידע שלך.
 

amit641

New member
אני לא אמורה להרגיש רע ../images/Emo129.gif

אבל אני בכל זאת מרגישה. בכלל לא ידעתי שמה שעשיתי היה לא בסדר כי הוא היה בסדר. היא פשוט מטומטמת והוציאה אותי כאילו עשיתי משהו לא בסדר. ואז שמעתי אותן אומרות עליי דברים וזה לא מה שמבאס אותי כי אני לא חברה שלהן ואני יודעת שהן אומרות, גם אני אומרת. אבל כאילו בזה שהן אמרו את הדברים האלה אני מרגישה רע ואני לא אמורה כי אנחנו בסוג של ריב אז הן אמרו לפני והן גם אומרות ואני יודעת את זה. אולי פתאום ממש לשמוע את זה עשה לי רע. אולי זה בכלל כי אני לא רוצה שהוא יחשוב עליי ככה. דווקא לחשוב עליו עושה לי טוב אבל בסך-הכל אני לא מרגישה משהו. הדבר היחידי שמעביר לי את ההרגשה הזאת זה שינה אבל אני לא אהיה כאן כל היום אז אין מצב שאני אישן, אז כנראה ההרגשה הזאת תישאר עד הערב. יכול להיות שבצהריים יסיחו את דעתי מזה אבל בעצם הן יהיו שם אז סביר להניח שלא. וואי אני הכי מתוסבכת בעולם. אני צריכה לישון.
 

RainbowL

New member
נמאס לי כבר

נמאס לי מההורים האלה חושבים שהם מכירים אותי כל היום למה למה למה, אולי במקום לשפוט רק אותי כל היום ולעמוד שניכם ולשאול שאלות, אולי תבחנו את עצמכם קודם כל? אולי תבדקו למה אני יכולה להיות יום שלם בים, בלי שיחת טלפון אחת מהם, ואז לחזור הביתה ושהם יכעסו למה לא אמרתי להם. אולי שיבדקו למה אין להם מושג מה קורה לי בתעודה, אבל הם רק יודעים לכעוס למה יש לי ציונים גרועים, בלי לדעת אפילו מה הציונים. והם רק יודעים לכעוס שאני לא משקיעה, אבל אין להם מושג בעצם מה אני עושה כל יום שש שעות בחדר לבד. ולמה אני הולכת לישון מאוחר ולמה לא שמתי על יום המשפחה השבוע ולמה לא בא לי לבוא איתם לאירועים משפחתיים ולמה ישיבות צוות יותר חשובות לי מאורחים שבאים אלינו ולמה יותר כיף לי עם חברות מאשר עם המשפחה. כי זה רק ארבעתנו עכשיו, ואני לא מסוגלת יותר בלי אח שלי שבחו"ל ובלי אחותי שנסעה ללמוד בבאר שבע וזה רק ארבעתנו. ונמאס לי מההורים האלה, ומאחותי הקטנה שאני צריכה להיות אליה כל היום נחמדה. אחרת היא זורקת משפטים דפוקים של ילדה בכיתה ה' בלי לקלוט מה היא אומרת ואז אני צריכה להמשיך לעזור לה בשיעורים, לבחור לה בגדים... את בגיל הזה, זה כל מה שהם יכולים לומר. כן אולי אני עצבנית יותר, ואולי מתמלאים לי החיים, ואולי אני מתעסקת במראה שלי, ואולי ואולי ואולי אבל אתם צריכים להיות שם בשבילי, אתם מתרצים לעצמכם שאני בגיל ההתבגרות, לא לי. ואיך שפעם היינו משפחה כזאת מלוכדת... אוף בא לי לעוף מכאן כבר.
 
א.

כבר מיליון שנה שלא כתבתי כאן, ובטח רובכן לא זוכרות אותי בכל מקרה, העיצוב החדש של כתיבת התגובות ממש מגניב, והשרשור קיטורים בראש הדף ממש בא לי בטוב אני הולכת לכתוב כאן, ואני מכינה את עצמי מראש שזה הולך להיות מגוחך. פשוט תקופה לא משהו בפתח אני יכולה להריח את זה. ואני לא בטוחה כמה אני אוכל להתמודד איתה אחרי כל הזמן הזה שבאמת היה לי טוב. ויכול להיות שאני סתם מגזימה, ומנפחת דברים - אחרי הכל, ככל שנהיה לך יותר טוב, ככה אתה נהיה יותר בכיין. אפשר לחשוב, כולה היה לי יום ממש גרוע. ביג דיל. היה לי מבחן, ואני חושבת שאם אני אקבל בו 40 אני אצטרך להודות לאלוהים. ניחשתי את כל התשובות, והאמת שאין לי אף אחד להאשים לא למדתי, לא ניסיתי ללמוד, והקארמה פשוט התפוצצה לי בפרצוף. שמעתי שלאקס שלי יש מישהי. לא יודעת כמה זה רציני, אבל עדיין, יש לו מישהי. לקח לי זמן להחליט איך אני מרגישה לגבי זה, זה עדיין לא ברור.. מה שכן ברור, שזה בתחום השלילי. וסתם, יש איזה מישהי שאני ממש מרגישה מאויימת ממנה. גם אם היא חכמה כמו נעל. אני פשוט נורא מאוימת ממנה ואני לא יכולה להסביר את זה ועכשיו בנוסף לכל אני מרגישה כאילו היא "חדרה לטריטוריה" שלי. וסעמק אני לא רוצה את זה ואני רק רוצה אותה רחוק ממני. ואני מרגישה כמו ילדה קטנה. עכשיו, שמישהי בבקשה תיתן לי כאפה לפרצוף, תגיד לי שאני מפגרת ותעורר אותי.
 

shiruri

New member
יום דיכאון

היום הייתי אדישה, לא התקרבתי לחברות ונמנעתי מלדבר. סתם עוברת עליי תקופה קשה, והכל בגלל הלימודים האלה שמתישים אותי... אני צריכה לענות לחברה באי מייל (התקשורת היחידה שלנו), ואין לי כוח אפילו לקרוא מה היא כתבה..אני כל כך אנוכית... מקווה שמחר יהיה יותר טוב.
 

GaloshiT

New member
נכון התאונה שהייתה אתמול? שנהרגו בה 2?

אז אחד מהם זה של דוד של חברה שלי :[ והיא נשמעת על הפנים וגם אמא שלי... אולהים ישמור!
 
למעלה