קיטורים..

כואבת לי הרגל :| ../images/Emo219.gif

ודבורה עקצה אותי. כי ילדים מהכיתה שלי שוב החליטו לשחרר דבורים בכיתה לפני שהספקתי לברוח משם :|.
 
כן../images/Emo122.gif../images/Emo219.gif

מה את מתפלאת,אלו אלון,עידו,אור ובן בעיקר [זוכרת אותם? :O].
 
יש לנו ביקורת פיקודית מחר.

ותכל'ס אני לא נלחצת מזה או משהו, כי אני חושבת שהגישה שהמפקד שלי נקט לגבי זה נכונה. גם עברתי כבר שתי ביקורות דומות, אחת אפילו יותר משמעותית מזאת. לא מתכוננים לביקורת הזאת במיוחד, הולכים עם מה שיש - ועם זה מנצחים. לא יודעת אם נכשל בה, אבל גם אם לא, נעבור רק בקושי. אני סתם שונאת ביקורות. נקווה לטוב. וחוצמזה אני רוצה להשתחרר כבר! עוד 4 וחצי חודש.. בסופ'ש הייתי בכנרת והיה כזה כיף! בא לי שוב :[ ושיתקשר כבר.. מעניין אותי לשמוע אם הוא באמת כמו שאני מדמיינת..
 

TiKi PooH

New member
...

אני פקעת של תשישות, לחץ, עצבים ושביזות; ועם המחנק בגרון והעצב שרובץ עליי מאתמול זה הופך להיות הרבה פחות נסבל. שלשום נדב, האח הקטן של אסנת (12.5) נפטר מסרטן. אחריי חצי שנה של מלחמה בגידולים שונים הוא מת. ככה, ולקח איתו את האופטימיות ואת האינטואציה שהייתה לכולם ואת כל ההבטחות ש"יהיה בסדר" והוא חזק וזה יעבור. הייתי אתמול בהלוויה. בחיי, הלוויה של ילדים. הם ששה אחים, והבית קברות של כוכב יאיר היה מלא בילדים מכל השכבות גילאים. הם ששה אחים שעמדו שם על יד הגופה הטרייה של אחיהם והספידו אותו לפי התור. אף פעם לא הייתי בהלוויה, אבל ידעתי בדיוק למה לצפות. האנשים, הדמעות, המילים, הארון..הכל לפי התבנית המוכרת- משהו. אבל איך אפשר לשחרר מהגרון את הגוש שנתקע שם כשחברה שלי צועקת על האח המת שלה כמה שהיא אוהבת אותו. אחריי שבכינו הלכנו כולנו לשבעה . ישבנו כמה שעות,חיבקנו כשהתאפשר, ישבנו קצת בחדר החדש שנדב עיצב לעצמו וכל המשפחה עשתה הכל בשביל לעשות בדיוק מה שהוא רצה. שיהיה לו כייף כשהוא חוזר הביתה. אכלנו רוגלעכים של הלוויות וגרעינים והסתכלנו בתמונות. ואחר כך דיברנו קצת על המתכונות והבגרויות שעוד יש לכולנו ועל החיים ועל מה הולך, וקצת התעדכנו וקצת צחקנו ואיך שהגוש הזה ננעץ לכולם בגרון ומתפשט בכל הבטן ואיך שאין באמת מה להגיד. חזרתי הביתה ללילה טרוף וחסר שעות שינה וקמתי ליום.. רגיל, בית ספר. ועכשיו אני מנסה ללמוד מתטיקה והמחשבות שלי לא ממש מתפקסות על המטרה, וזה בכלל מרגיש מחורבן כשכל החברים שם לחבק ולתמוך ואני עושה (או משתדלת לעשות) מתמטיקה למתכונת בשישי. ( מצד שני, לכל החברים שלי דחו את המתכונות בהתאם לנסיבות..) אוף, איזה חוסר אונים. וחוץ מזה אני מגעילה כזו וסתם רבתי עכשיו עם אבא (ממש סתם. גירשתי אותו מהבית כי הוא לא אמור להיות כאן בימי שני. סתם התפרצתי עליו. ממש סתם.) ועם מתמטיקה הולך די על הפנים, ואם לוקחים בחשבון את השאננות שלי מתוקף אמונה אינפנטילית שזה קטן עליי אחריי ה03 ויילך טוב- המצב ממש רע. טוב, אסנת לא יוצאת לי מהראש. מתמטיקה.
 
איכ.

[לא באמת פה] [אולי טריגר] כלכך בא לי להתחיל מחדש. אבל אין לי כוח לזה. לא עכשיו. בחופש הגדול? כן? איף אני כזאת מפגרת. - כלכך הרבה אנשים לא מדברים איתי. מה רע בי? עשיתי משהו? אני יודעת שאני לא מושלמת. אני יודעת. אבל מכאן ועד לא לדבר איתי? עברנו את הגן! תפסיקו! אני מרגישה כלכך רע עם עצמי. אני שונאת את עצמי. תפסיקו לגרום לזה! - עמוס לי, ובאמת שנזרקתי לכיתה י' בלי להיות מוכנה בכלל. וזה השיא של השנה הזאת. השיא. אז השנה הזאת הכריחה אותי לקפוץ למים, בלי לדעת לשחות בכלל. ונחשו מה? אני טובעת. הראש שלי כבר לא מעל המים. [לפחות נועה הבינה.] [שוב, לא באמת פה.]
 
יש לי חום

ואני חולה והאף שלי סתום והגרון שורף וכואב ביחד והראש מתפוצץ והגוף חלש ואין לי כח לזוז. אבל יש לי אנשים מדהימים שמחזיקים אותי אז למי אכפת?
 

Tin Doll

New member
];

אני משמינה ומשמינה ואני לא מסוגלת לעצור את עצמי, אני רואה את הכל במרוחק כזה. הליכות אני כבר לא עושה, מלאכול נכון וטוב אני נמנעת, אני נכנעת לתאבון וליצר הדפוק הזה שבי. היום הלכתי לראות בגדים ואני פוחדת להודות בזה אבל עליתי מידה במכנסיים וכל כך רע לי שבא לי לבכות, בא לי למות. יש לי גוף כל כך מכוער מלא בצלוליטיס ואני לא מאמינה איך החבר שלי חי עם זה. אני רוצה לעשות משהו שיוריד את הכל אבל משום מה אין לי מספיק כח רצון ואני לא מבינה למה, הרי אני באמת באמת רוצה להוריד ולהיות הכי יפה שיש והכי נחשקת וכוסית שיש, אז מה עוצר אותי לעזאזל?!
 

©big smile©

New member
וואי, אני ממש מבינה אותך.

דיאטות זה קשה, באמת, ולפעמים הכח רצון הזה להראות כוסית לא מספיק. צריך כ"כ הרבה כח רצון בשביל זה, וזה מוציא ממך הרבה אנרגיות. אז לפעמים עדיף לאכול יותר ולעלות במידה במכנסיים, לעומת להרגיש כ"כ רע. תתחילי לבנות לעצמך תפריט הגיוני, עם ארוחות מסודרות ביום. תעשי הליכה יום כן יום לא, ואם פספסת אז לא נורא. ואת צריכה גם להבין שלהכנע לתיאבון זה לא משהו עד כדי כך רע, אם את בתהליך של דיאטה זה לפעמים בסדר גמור. אל תאסרי על עצמך לאכול דברים, וכמובן שאל תקיאי או לא תאכלי שום דבר - באמת שהדברים האלה כ"כ לא מועילים, ואת תשנאי את עצמך הרבה יותר. תשיגי את הכח רצון הזה לאט לאט, אבל כמובן שאל תגזימי. ואם את צריכה לדבר על זה [ועל דברים אחרים?] - [email protected]
 

KarenTheGoddess

New member
מישהו צריך ללמד אותי לבשל

אוכל פשוט שאפשר להכין בכמה דקות (אני חסרת תקנה כשמדובר על בישול ;[) שישביע ויהיה בריא כי אין שום דבר לאכול בבית אף פעם!!!
 

MaddyD

New member
אני לא מבינה למה

השברי מאמץ לא עוברים לי הרגלים שלי בוערות מכאב ולא עשיתי ספינינ כבר שבועיים.. אוף זה בגלל ההליכה המהירה היום מהמצ המזדיינים האלה.
 

josie1986

New member
גם לי יש שברי מאמץ מההליכה הזאת

מה שצריך לעשות זה פשוט לאכול הרבה הרבה גבינה (גם קוטג' ו/או לשתות חלב זה בסדר) ולנוח. זה אמור לעבור בצורה הזאת. וכמובן לא ללכת מהר ולהחמיר את זה...
 
למעלה