תראה זה עובר ממש מהררר:]]" "אה כן.. אני סוגר עוד שבת" כאילו, אה כן דרך אגב!!!!! תודה שנזכרת להודיע לי את זה אחרי שאנחנו מנהלים שיחה כבר איזה רבע שעה. ממש התעצבנתי על המטומטם הזה ואורנית נמאס לי מהקשר הזה נמאס לי שאני הולכת למסיבות וכולם מתחרמנים עם כולם ואני חושבת על החבר המסכן שלי שקופא מקור עכשיו בעזה שלא ראיתי שבוע ואני הולכת לא לראות עוד שבועיים ונמאס לי שהמטרה של החיים שלי זה לחכות לו. כאילו החיים שלי ממשיכים, לי יש עוד דברים לעשות, צופים בצפר חברות עבודה ושטויות, אבל תכלס החיים שלי מתנהלים בין יציאה ליציאה שלו ונמאס לי מהחרמנות הקשה הזאת!! כן עם כל הכבוד גם זה משגע אותי ובכלל נמאס לי השבוע מישהי מהעבודה גילתה שיש לי חבר "יא איזה יופי! כמה זמן אתם ביחד?" "ממ שנה וחודשיים" [רק שבתוכם נניח היו 3 רגילות, כמה גימלים, פעמיים שהוא סגר 21, וכמה פעמים שהוא יצא 11-3. שאר הזמן הוא היה בצבא
] "איזה יופי אני שמחה בשבילך
. איפה הוא גר?" "בעזה." "מה." "סתם לא הוא.. גר פה בת"א. פשוט רוב הזמן הוא בעזה.D:"
יאאא איזה מושלמת נכון זה קורס אדיר? עוד שנייה נגמר.. וואו איך הקורס שלי בונה על מפגש קורס בטקס סיום שלכן! חחח וניסיתי להתקשר אתמול והפלאפון שלך לא בסדר
אבל מה אני אגיד לך, כן זה מבאס והכל, אבל אני בטוחה שאת אוהבת אותו והוא חשוב לך, וכנ"ל אצלו.. לא מפרקים דבר כזה בגלל צבא למרות שיש יציאות מסריחות עוד כמה זמן נשאר לו, אגב?
בכיתי והיה לי רע, בכיתי ורציתי לכתוב, לפרוק את מה שכואב, להגיד את מה שלא טוב. רק בשביל שיהיה נקי יותר בפנים רק בשביל לטהר את הנשמה פתחתי word והמילים לא יצאו החוצה, המסך הלבן בהה בי בחזרה, ועד שהנחתי את האצבעות על המקלדת, הויכוח נגמר והכל חזר לקדמותו. שטף הדמעות נפסק, הלחיים האדמדמות חזרו לצבען הרגיל, ולי עדיין היה פעור חור בתוך הלב. אולי בפעם הבאה זה יהיה קצת אחרת, אולי בפעם הבאה הויכוח ייגמר ואני עדיין ארגיש צודקת, אבל לא. אני לא מתלוננת.
שהוא מתקשר אליי כל השבוע בצבא ומנטרל אותי לגמרי בסופ"שים? דווקא כשהכי מתאים לי לצאת איתו חרא קטן סתם ידיד שמעצבן אותי. נו הארד פילינגס, קיטור נטו וכנראה שלא נצא היום לקומדי/: וכסאומו יש לי חינם רק להיום להופעה הספציפית הזאת, וחברות שלי נהיו יבשות. אפילו הדג והקפה במסעדה היו מגעילים. בעע