זה כל כך פתאטי שאני דואגת לזה כל כך,
אבל לא לראות אותו שבועיים וחצי זה שוק מבחינתי. אחרי שלושה ימים אנחנו נשברים ונדחפים ללו"ז אחד של השני, אז שבועיים וחצי. אבלמצד שני, איימתי עליו שיחזור עם מתנות טובות על עוגמת הנפש שנגרמת לי

. התסמונת הזאת מדאיגה אותי. היא לא עושה שום דבר, אז למה היא קיימת. זה סתם הלחיץ אותי ואת ההורים שלי שחשבו שהכבד שלי על גבול מוות, אבל בנתיים זאת סתם רמת בלירובין גבוהה. בנתיים אבא מחפש מי במשפחה שלו סובל/סבל מתסמונת ג'ילבר. הייתי רוצה שיפסיקו לחפור בזה כבר, אם זה לא עושה כלום ולא משפיע על החיים שלי.