קיטורים

המפגש היה די גרוע.

ואני מדברת על מפגש ישראבלוג. נתחיל בזה שהאוטובוסים לגמרי לא הגיעו, ועד שהגיעו - שעה. בסוף פספסנו את הרכבת של 11:55 ובנס גם הילד שהיינו אמורות לנסוע איתו איחר, אז חיכינו לרכבת של 12:55. נסענו, והוא לא הרגיש טוב. הוא ככ לא הרגיש טוב וזה פשוט עשה לי חרא הרגשה. הרגשתי שזה כאילו שאני לא מרגישה טוב. פשוט כל כך דאגתי. אחר כך הגענו והוא הלך הביתה כי הוא עדיין לא הרגיש טוב... זה הרס לי את היום. כל כך דאגתי לו וכל שנייה התלבטתי אם לשלוח עוד סמס, אבל פחדתי להעיר אותו, כי הוא אמר שהוא יילך לישון כשהוא יחזור הביתה. אבל סתם, הסתובבתי בעזריאלי עם ענבל בחוסר חשק מוחלט. היא נורא רצתה שנלך לדיזינגוף סנטר אז הלכנו [אחרי הרבה שכנועים מצידה, שאני חייבת לציין שהועילו], והיה בסדר, לא משהו מיוחד. ואז חזרנו הביתה, הגעתי לפני רבע שעה. היה דיי חרא, באמת חרא. "ואולי קרה לו משהו", ו"למה הוא לא עונה", ו"אולי הוא התעלף"... זה מה שעבר לי בראש כל המפגש. ואני עדיין דואגת. זה לא נורמאלי, אני מרגישה כאילו קרה משהו לי. אני ממש ממש מאוהבת בו, הא?
 

amit641

New member
אני כ"כ שונאת את אמא שלי. ../images/Emo129.gif

באמת שהיא הבנאדם הכי טיפש שאני מכירה.
 

EVE Lights

New member
כל כך כל כך רע לי.

פשוט אני לא יכולה לתאר את זה אני מרגישה כל כך מסכנה וטיפשה ומטומטמת ופתטית והרשימה הזאת יכולה להימשך עד אינסוף נמאס לי
 

nettus

New member
אין לך על מה להיות בפאניקה

צבא זה חוויה שתשאר איתך לכל החיים. אני ממליצה לך להנות מכל רגע, וגם עם קשה, תנסי תמיד לחשוב על הצדדים החיובים באיפה שאת נמצאת
 

AnGeL DoLlY

New member
טוב שלא חצי מהחופש שלי

מעפן בטירוף ואני רק לומדת כל הזמן וכולן מסביבי יוצאות זאתי בלחם יין, ושתי אלה בעזריאלי, ושתיים אחרות היו בים והלכו למוזס, ואחת רואה סרט, ואחת בכלל טסה לצרפת.. ואוףףף רק אני לא מרגישה את החופש שלי בכלל?! גםכן אחרי הבגרות המזדיינת הזאת אני אצטרך לעבוד עד שיהיה לי מספיק כסף לצאת, ובטח גם היומולדת בעוד שבוע לא תהיה משהו ואני סתם אצפה ואתאכזב בסוף. ומה גם שיש הופעה+מפגש להקה ב19/7, אבל באותו יום אני גם צריכה להיות בטבריה כי בחיים לא יוותרו לי על הטיול הזה. איך איך לעזאזל אני עושה את זה. באמת שאין לי כוח לשטויות האלה. יולי כמעט נגמר ולא הספקתי לעשות משהו אחד כיף חוץ מאילת. בחיי שנמאס לי.
 

greeneye

New member
בעעעעע!11

גם האוטו נתקע לי היום באמצע המחסום והוכיח לי אחת ולתמיד ש.. 1. האוטו הזה מחורבן וצריך למכור אותו. 2. שהמין האנושי הוא אגואיסטי ומגעיל המון פעמים, כי מבין עשרות המכוניות שחלפו לידי, נהגת חדשה ומסכנה באוטו תקוע עם אורות מצוקה, אפילו שאת חלקם זיהיתי כאנשים שאני מכירה ורובם ככולם אנשים מהישוב שלי, אף אחד לא עצר להציע עזרה או לשאול מה קרה לאוטו. הם רק הוציאו את הראש מהחלון בפליאה לראות מי באוטו התקוע, תקעו גז ונסעו משם. ו..עד שכבר גררתי את עצמי לחד"כ, נשקלתי שם וגיליתי את הזוועה. עליתי בכמעט 3 קילו. זה אמנם לא נשמע כזה הרבה, אבל גם ככה הייתי די אובר ווייט. אז עכשיו אני 7-8 קילו מעל המשקל שאני אמורה לשקול. וזה ניכר. זה מגעיל.
 
למעלה