קיטורים.

[אפרשקסית]

תתפלאי

כנראה נפלתי במקום הנכון, אבל בזמן הלא נכון...כי הגעתי למצב שבמקום שאקבל שוק מכל מני מקרים [להלן.....] ואתפקס ואתנער, אני רק "ניזונה" מהם ויש לי יותר "מוטיבציה". כי יש לי כלכך הרבה דוגמאות ב"לייב" שיש לי לאן לשאוף.

 

[Mooa-Numi]

אני לא מבינה

שכותבים טריגר זה בעצם לגיטימציה לכתוב דברים לא אחראים? אני באמת לא מצליחה להבין את הקטע.

 

[אוצי שמוצי]

את רצינית?

יש המון סכנות באנורקסיה, אחת מהן זה מוות. חלאס עם הטמטום ו"הלוואי שיכולתי להיות אנורקסית/בולימית" כי אין לכן מושג איזה עסק מלוכלך זה. כל מה שאתן רואות זה את התוצאה החיצונית (אקא רזון), אבל אתן לא מודעות למצב הנפשי שאותו בנאדם נתון בו, ואילו מחשבות אובדניות ומעוותות רצות לו בראש. אתן גם בטח לא יודעות שהוא יכול להתפגר כל שניה מדום לב, או לא מודעות לאוסטאופורוזיס שנובע מכל זה, להפרעות המטורפות בשינה, לנשירת שיער (או קרחות), לסחרחורות, לעייפות.. זה לא מגניב, אלו לא חיים. צאו מזה, ותרזו בצורה בריאה. אין תרופות פלא אכילה בריאה, נכונה וספורט. נמאס כבר שכל הודעה בפורום מכילה את המילה 'טריגר'

 

[אפרשקסית]

ממ

אני חושבת שאת יודעת עד כמה אני מבינה ונתקלת במקרים כאלו...[אפילו על בשרי..לפני הגיוס...אמא שלי יכולה להיות עדה עד כמה שזה קשה לאסוף שיער שנושר בכל הבית] וכן. גם להתעלף לפעמים זה לא כזה להיט. ואי יכולת לעלות 2 קומות במדרגות זה גם לא להיט. קצת דפוק מצידי-אבל... מתמודדים.

 

[כרית סוריאליסטית]

../images/Emo45.gif

פןף.

 

[amit641]

נכון שעכשיו זה נראה קשה ואת ../images/Emo129.gif

מיואשת מעצמך אבל להרעיב את עצמך זה ממש לא הדרך! את כבר ירדת עשר קילו וזה הרבה. אולי הדיאטה שאת עכשיו בה לא מתאימה לך או שאולי את צריכה עוד לדחוף ולהתאמץ כדי להצליח יותר. אולי עכשיו בולמיה זה נראה הדרך הנכונה אבל מתישהו את תצאי ממנה וכשתצאי ממנה הנזק יהיה בלתי הפיך ואת יודעת את זה. כבר רשמו לך פה מה הסכנות של זה ואני בטוחה שאת יודעת את זה בעצמך אז למה להכניס את עצמך לזה? באמת שמשקל זה לא הכל בחיים ואני קוראת כאן הרבה זמן הודעות שלך ואת בחורה מדהימה ממה שאני קוראת אז ממש חבל לך להרוס את עצמך בגלל משקל. את תראי שגם עם דיאטה נכונה את תרדי במשקל ויהיה לך הרבה יותר קל וטוב

 

[©big smile©]

בנות, תודה לכולכן על התגובות, באמת. ../images/Emo23.gif

רק יש לי עוד משהו להגיד - אני מעריכה מאד את כל התגובות והכל, שלא תבינו לא נכון. אבל כל מה שכתבתן מלווה אותי במשך כ"כ הרבה זמן כבר, ככה שאת כל הדברים האלו אני כבר יודעת ומודעת אליהם. אבל מה שכן, לפעמים אני מדחיקה את זה ולכן ממשיכה עם השטויות האלה. וכן, אני יודעת שאלו שטויות ואני יודעת שזה חסר טעם כי אח"כ הכל יעלה בחזרה, ואולי כפול. אבל ההרגשה הזאת של לא לאכול יותר מיום שלם, עושה לי איכשהו קצת טוב על הלב. וכן, זו שריטה וזו אולי גם סוגשל הפרעת אכילה, אבל אני מסוגלת להשלים עם העובדה שזה קיים. זה לא מפריע לי, כי אני יודעת שזה לא יגיע למצבים קיצוניים. אז כן, אני רוצה להראות כמו אנורקסית ואת האומץ של להקיא את מה שאני אוכלת, אבל אם במשך 3 שנים שאני חושבת על זה ומתה לעשות את זה, זה לא קורה - למה שזה יקרה עכשיו? אני מכירה את עצמי מספיק טוב כדי לדעת שאני לא אצליח להתמודד עם המצבים הקיצוניים האלה, ועם המחלות הנוראיות האלה. כי זה נוראי ואני מודעת לזה, ואתמול כשדיברתי עם חברה שלי על זה והיא גילתה לי שהיא בולימית, אני אמרתי לה שתפסיק עם זה, ודיברנו על כמה שזה רע והכל. זה לא שאני לא מודעת להרס העצמי ובעיקר הבריאותי שבעניין, אני פשוט נוטה להדחיק את זה לשם ההרגשה הטובה, גם אם היא רגעית, לפעמים אני צריכה את זה. אני לא מסוגלת להיות בולימית ולקבל את התכונות של אנורקסיה עד הסוף, לא מסוגלת. ככה שזה גם לא יקרה, ממש לא בקרוב. את הדברים האלה אני לא אשיג, גם אם אפסיק לאכול במשך שבועיים. הגוף שלי לא בנוי לזה, ואם כבר עכשיו אחרי 41 שעות בערך בלי לאכול, אני מרגישה על הפנים, זה אומר שאני לא אהיה מסוגלת להמשיך יותר. אני פשוט מיואשת כבר לגמרי, ואני מרגישה רע עם כ"כ הרבה דברים בחיים עכשיו, ואני רוצה דברים שאני לא יכולה לקבל ושלא יהיו לי בחיים. ואני לא יודעת, אני מתבלבלת יותר מדי לגבי המצברוח שלי, וזה מוביל אותי למקומות האלה. בלי שאני רוצה לפעמים, ואני מרגישה שאני פשוט חייבת להמשיך. הייתי צריכה את התגובות האלה כדי קצת להרגע, אז באמת המון תודה. אתן מקסימות

. ועכשיו אני אפילו אקרא את כולן שוב, ואולי אלך לאכול משהו לפני שאצא שוב מהבית.

 

[nettus]

כל הכבוד

תשמרי על עצמך, אני מכירה את התחושה הזאת שרע לך ולא בא לך לאכול, הייתי לא פעם ולא פעמיים במצב הזה, ואני פשוט לא נותנת לעצמי ליפול לזה, וזה טוב שגם את לא נותנת לעצמך ליפול לזה, תחזיקי חזק, ואל תשברי, ושתדעי משהו שאוכל עוזר למצב רוח, עם את לא אוכלת את תהיה עוד יותר בדיכאון. עם את צריכה לדבר את יכולה לשלוח לי מסר ואני ישמח לעזור לך בכל מה שאת רוצה

. תחזיקי חזק את עוד תעברי את זה

 

[ילדונת היחידה]

רק דבר אחד

חוץ מזה שאני שמחה לקרוא מה שכתבת עכשיו... (ועכשיו אדבר קצת כמו אמא) אל תהיי שאננה לדבר הזה, את איפשהו בקטע של "לי זה לא יקרה" וזו טעות כי אפשר להדרדר לזה בכזו מהירות, רק תשימי לב לעצמך... כי סה"כ גם לדבר ככה זו הפרעת אכילה בפני עצמה ואין ספק שיש קצת 'בעיות', לפי צורת הדיבור על הנושא.

 

[ThE uVa]

תגובה לכל השרשור?../images/Emo60.gif

לא יודעת, הנושא הזה נורא חשוב לי ותמיד צורם לי, אפילו בדברים הכי קטנים, אז ככה? דבר ראשון, אילאיל, שיר ואוצי שמוצי [נו מה, אני לא יודעת] אמרו דברי חוכמה בהחלט. ובטח עוד כמה בנות, פשוט אלה פירטו קצת יותר? בכל מקרה. די, ילדות. יש כזה עולם גדול בחוץ וכל כך הרבה דברים להתעסק בהם, משקל זה רק עוד דבר אחד קטנטן בחיים שלנו, וצריך פשוט להבין את זה. ברור שכולנו יכולות להזדהות. עם כמה שזה עצוב. כולנו מכירות את ההרגשה הזאת של "שומדבר לא משנה חוץ מזה", וכולנו הסתכלנו על אנורקסיה/בולמיה לפחות פעם אחת כמוצא לגיטימי. וכמה שזה מעוות. שאנחנו רוצות לשים לעצמנו רגליים ולדפוק את עצמנו בשביל איזה מראה גוף מעוות שאנחנו שואפות אליו. וזה לא משנה גם אם מישהי באמת בעודף משקל. זה שהיא שוקלת דרך כלכך טיפשית לנסות להוריד במשקל.. זה פשוט לא בסדר. לא כולנו נולדנו להיות 90-60-90. ואין בזה שומדבר רע. כמו שיש אנשים עם שיער שחור ואנשים עם שיער חום, או אנשים עם רגליים במידה 38 או מידה 40. וזה הכל. [ומילה אחת על בריאות-זה לא תוצאה ישירה של משקל! יש אנשים רזים וישר מניחים שהם בריאים רק כי הם רזים, ואנשים מלאים ואנחנו מניחים שהם לא בריאים. שטויות. תאכלו בריא. זה הכל. ירקות ופירות ודברים משמינים ובריאים כמו אגוזים ואבוקדו וחומוס, ואז פשוט תהיו בריאות. ותשקלו כמו שאתן צריכות לשקול. וגם תאכלו מדי פעם רק בשביל הכיף. פעם ביום, אם זה מה שבא לכן. גם הנשמה צריכה להיות בריאה, ואי אפשר כל הזמן להיות באובססיה של בריאות. פשוט למצוא את האיזון בין בריאות להנאה מהאוכל.] אבל אנחנו קונות את הקטע של המשקל כמו ילדות טיפשות וטובות. ומפחיד איך אנחנו מאבדות שליטה כלכך מהר. ואנחנו מנסות להחזיר לעצמנו את השליטה על ידי דיאטות כסאח, להראות שאנחנו יכולות לשלוט בעצמנו ולא לאכול, אבל אתן לא מבינות שזה בולשיט? אתן לא מבינות שזה לא לשלוט בשומדבר? זה לעשות בדיוק מה שמוכרים לנו, לאבד את המטרה הראשונית והכי חשובה של היוצרים החיים, שהיא להמשיך ולחיות, בשביל מטרה מעוותת שנוצרה על ידי כל מיני אנשים שבכלל לא מעניין אותם איך אנחנו נראות, מעניין אותם רק להרוויח כסף. וזה עובד. ואני יודעת שזה נשמע נורא קונספירציה וכל החרא הזה, וזה לא העניין בכלל. זה לא קונספירציה, ואני יודעת שבסוף כל אחת מאיתנו עומדת לבד מול המראה, ואז כבר לא אכפת לנו למה אנחנו חושבות את זה ומי גרם לנו לחשוב את זה ואיך אפשר לעשות שאחרים לא יחשבו את זה, אלא אנחנו רק חושבות על הכפל הזה שיש לנו או שאנחנו מדמיינות שיש לנו על הבטן. ואז זה כל מה שיש בעולם. ואז אנחנו מוכנות לתת הכל. רק בשביל לרדת עוד קילו. אנחנו מוכנות לקבל את הרעיון המטומטם שכל ההוויה וכל מה שמרכיב אותנו וכל מה שהוא אנחנו, זה רק מה המידה שלנו במכנסיים. אז די. די להיות קורבנות. אנחנו ילדות גדולות. וכולנו חכמות וכולנו נבונות ולכולנו יש מחשבות אחרות חוץ ממשקל. אז קחו את עצמכן בידיים ותמלאו את עצמכן בעוד משהו חוץ מרחמים עצמיים. הערכה עצמית, למשל. זה מומלץ. צאו לטייל. תתפרו משהו. תכתבו ספר. תראו טלוויזיה. זה לא משנה. רק תשכחו מהדבר הזה עד שהוא יהפוך לרק עוד דבר קטן וחסר משמעות בחיים, משהו שבכלל אין צורך לחשוב עליו, כי אוכלים כשרעבים כמו ששותים כשצמאים, וגם לפעמים כשרוצים, וכשלא מתעסקים בזה כל הזמן ומודאגים מזה, אז הכל פשוט מסתדר. ותאהבו את הפאקינג גוף שלכן. זה כל מה שיש לכן. אז גם כדאי שתשמרו עליו טוב. אנחנו כל הזמן רק מנסות להתכווץ ולהתכווץ. מה קרה. העולם הזה כלכך עצום לעומתנו, והגוף הקטנטן הזה [גם אם את שוקלת 100 קילו], הוא כל המקום שאת תופסת בעולם. אז תעריכי אותו. ואם יש לך צמיג נוסף בבטן-אדרבא, יש לך עוד כמה סנטימטרים של מקום בעולם! תהני מהם. ותשמרי על המקום שלך במקום לנסות להעלם כל הזמן. בא לך לאכול בריא? נהדר. את יודעת מה לעשות. חורשים על זה כלכך הרבה וכולנו יודעות מה באמת צריך לאכול. וכולנו יודעות מתי אנחנו רעבות. אבל שוב, גם לאכול מדי פעם בשביל הכיף זה לא רע. בא לך להכנס לכושר? אחלה. תרשמי לחדר כושר אם זה מה שעושה לך טוב. אבל המשקל צריך להיות רק דבר שנלווה לאורח חיים בריא. לא המטרה. לא האישיו. רק עוד השלכה מבין הרבות שיש לדרך שבה אנחנו אוכלים וכמות הספורט שאנחנו עושים. זה לא מה שצריך להיות לנו בראש כשאנחנו אוכלות ארוחת ערב או כשאנחנו רצות על ההליכון בחדר כושר. לא בשביל זה אנחנו חיות ולא בשביל זה אנחנו פועלות. אז קדימה, תחזירו את השליטה בחיים שלכן לידיים שלכן, ותנסו לחשוב מה באמת חשוב לכן בחיים, ולכו עם זה. כל השאר זה רק השלכות של הדברים החשובים, ותקלטו שגוף זה רק עטיפה ותנו לעצמכן מספיק קרדיט בשביל להאמין שהבפנוכו שלכן הוא באמת דבר מלא ומרכזי הרבה יותר. [מצטערת שזה יצא מבולבל כזה, פשוט יש לי אינספור מחשבות בנושא, והכל מתערבב לי בראש וקופץ לי ובורח לי וחוזר ויצא לי בלאגן. אבל אם רק מישהי אחת קראה את זה, הבינה, וזה הזיז לה משהו, אז אני את שלי עשיתי.]

 

[©big smile©]

תודה, יובל. ../images/Emo25.gif

 

[mishmishonet]

אייייייייימן סיסטר.

(תתחתני איתי?)

 

[ThE uVa]

את יודעת שברור.../images/Emo60.gif

[ותודה

]

 

[The Charmd One]

|משתחווה|../images/Emo79.gif

 

[אפרשקסית]

זה כלכך הרבה מעבר לזה

הרבה דברים לא אמורים להיות לנו בראש, ולהרבה דברים אנחנו לא אמורים לייחס חשיבות.. ואמור זה שם של דג.

 

[the silence girl1]

ענברי...

אל תכנסי לעולם הזה.. את לא באמת רוצה להיות שם. תשמרי על עצמך. אל תעשי שטויות.

 

[Roxanne06]

אני שבורה לגמרי...

כל כמה דקות הדמעות האלה שוב פורצות... אני מרגישה שכמה שאני אף פעם לא מאבדת תקווה, הפעם זה כל כך חסר סיכוי שזה פאטתי... אבל זה פשוט לא צריך להיגמר ככה, לא בצורה כזאת... ובמיוחד שזה לא בשליטת שנינו בכלל... איזה פספוס בגלל דבר כל כך מטומטם... אוווף

 

[Shusho]

זה סתם היה כזה מבאס היום

כי בשמונה בבוקר הוא שולח סמס ומבקש שאבוא אליו בשבע... כאילו, מהבוקר היתה הציפיה של "לראות אותו". מחמש התחלתי להתקלח ולהתכונן כדי שאצליח לתפוס את האוטובוס של שש ורבע ולא אאחר לו כמו תמיד, אשכרה הגעתי שלוש דקות לפני שבע (בד"כ זה יוצא שאני מאחרת לו בשעה שלמה), ופשוט.. השתעממתי שם. הוא היה עייף, לא היה על מה לדבר איתו, והוא אשכרה לא רצה סקס (לא במפורש, אבל דחה אותי פחות או יותר). כאילו, זה גם מעליב וגם מוזר לי מדי, לא יודעת מה עובר עליו ואני מניחה שאם זה ימשך בסופש אני אשאל אותו וגם אמא שלו פשוט לא אוהבת אותי. והוא אומר לי כזה "תפסיקי לחשוב שכולם שונאים אותך", ומה, אתה עיוור? היא ממש, אבל ממש לא אוהבת אותי. והייתי במספיק קשרים כדי לדעת מתי ההורים אוהבים אותי ומתי לא. היא לא. וזה פאקינג מבאס, כי אחרי 16 חודשים את מצפה שמשהו ישתנה קצת. מצד שני בכלל לא התחתנתי איתו ככה שזה לא אמור להיות עד כדי כך משמעותי. אבל מה אם יהיה משהו קצת יותר רציני איתו מאוחר יותר? ובכלל, אני עדיין מתנחלת לה בבית לפחות פעם בשבוע. לא נעים להכנס לבן אדם שלא מחבב אותך לבית. מצד שלישי אני לא מסוגלת לעבור לידה בלי להרגיש אשמה, ולא מצליחה לפתח איתה שום שיחה.

 

[OriginalMe]

טוב אז

קודם כל אני מקווה שהוא בסדר וכאלה דבר שני, אם לא נעים לך בבית שלהם אז את תמיד יכולה להזמין אותו אלייך P: ואם את באמת מרגישה אשמה ליד האמא (שאין לי מושג על מה כבר יש לך להרגיש אשמה...) אז אולי תתפסי אותה לשיחה או משהו כזה בהצלחה, ומצטערת שאני לא מועילה מידי, אני פשוט לא הכי מתמצאת בעניינים שכאלו

 

[PennyLaneM]

יוווו זה ממש מעצבן

שהאמא שונאת! ככה היה לי עם האקס..... אני כדי שאמא של יוגב לא תשנא אותי,אז איך שאני באה והיא שואלת מה נשמע אני מתחילה לחפור "הכל בסדר,אין לי כוח יותר לצבא הזה.." ואז היא מתעניינת וככה מתפתחת שיחה... (קצת קשה לצאת אחרכך ממנה,אבל העיקר הכוונה...)