קיטורים.

[טרופית סגלגלה]

יום רע

ממש

אוף שמישהו יטיס את שחר לפה.

 

[The Charmd One]

פוצקי!../images/Emo79.gif

יום רע היום=יום ממש טוב מחר!

תעשי אמבטיה מפנקת לכי לישון וחייכי. באמת שמחר הכל ייראה טוב יותר.

 

[טרופית סגלגלה]

תודה מותק

אני מקווה שהיום יהיה ממש טוב! אוהבתותך

 

[OriginalMe]

../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gifאמאלהאמאלהאמאלה *טריגר?*

אתן לא מבינות הלכתי לתומי בדרך חזרה מעבודה ופתאום איזה אחד עוצר עם האוטו שלו לידי ואומר לי "סליחה איך מגיעים לרחוב בלהלבלהלבה" ואני עונה לו שאין לי מושג אני ממשיכה ללכת והוא אומר לי "חכי רגע, בת כמה את?" אני: "למה?" הוא: "סתם כי שמתי עלייך עין ו... בת כמה את?" אני: "אני לא בשבילך תאמין לי" והמשכתי ללכת הוא: "חכי למה את הולכת אני מדבר אלייך" אני: "עניתי לך" הוא: "נו תגידי לי בת כמה את" אני: "אני לא אגיד לך" הוא: "אני גם אגיד לך בן כמה אני" (כוסבתא שלך לא מעניין אותי בן כמה אתה יא זבל!^!@*) אני: "אני לא אגיד לך בת כמה אני..." הוא: "אבל.. טוב תראי, בן כמה אני נראה לך?" אני: "אני לא יודעת" הוא: "נו" אני: "לא יודעת!" הוא: "בת כמה את?" אני: "15, טוב?" הוא: "ו-4.5 שנים הפרש זה מה שמפריע לך??" אני: "כן" הוא: "למה?" אני: "ככה" הוא: "נו למה?" אני: "כי ככה!" הוא גם אמר לי שהוא במיוחד עשה סיבוב כדי לעצור לידי ושטויות כאלה הוא: "זה לא השכל שאמור לשנות, ולא הגיל?" אני: "בסדר אבל זה לא מתאים לי נו" הוא: "טוב אז לפחות תתני לי את הטלפון שלך" אני: "אני לא רוצה" הוא: "נו תתני לי את הטלפון שלך מה אכפת לך" אני: "לא רוצה אבל" הוא: "אז לפחות תרשמי את שלי" אני: "אני לא ארשום" הוא: "נו תרשמי מה אכפת לך" אני: "אני לא ארשום אבל" הוא: "טוב אז אני אסע" אני: "בבקשה" הוא: "אני באמת אסע" אני: "תיסע" הוא: "את בטוחה שאת לא רוצה?" אני: "כן אני בטוחה" הוא: "לא מתחרטת?" אני: "לא" הוא: "אז אני נוסע" אני: "סע" והוא עשה תנועה כזאת עם הידיים והראש ונסע פדופיל מסריח

וואי זה ממש הפחיד אותי עד שחברה שלי באה אליי וקצת שכחתי מזה.. פאק זה היה מפחיד במקום שיחמיא לי.. אבל איזה פאקינג אידיוט אומרים לו 'לא' אז זה לא!!!@~!@~1 קשה בשכל!&%* בבקשה תגיבי, בבקשה בבקשה, אני צריכה קצת צומי ועידוד

 

[baril]

../images/Emo119.gif../images/Emo125.gif../images/Emo24.gif

וואו, קרה לי פעם מקרה דומה, שמישהו רצה לקחת אותי טרמפ והתחיל לחפור לי. אל תדאגי, תנסי לספר את זה לאימא או משו, ולשכוח מזה. את יכולה גם לקחת את זה כמחמאה, למרות שזה יותר קשה.

אני תמיד כאן

 

[OriginalMe]

תודה מותק ../images/Emo24.gif

 

[Miss Tika]

תרגעי מותק

לצערינו זה קורה כל יום. הסוד הוא שפשוט לא עונים להם, וממשיכים ללכת, ואז זה גם לא נגרר לדיון, הם משתעממים והולכים.

 

[OriginalMe]

פעם ראשונה שקורה לי

לפחות מקרה מהסוג הזה... ולא יודעת, הוא לא נראה מאיים במיוחד ולא היה לי נעים להמשיך ללכת העיקר הוא אומר לי "למה את בגישה כזאתי" איזו גישה לעזאזל, הייתי נחמדה אליו יחסית :/ תודה על התגובה אבל ^_^

 

[TiKi PooH]

פדופיל הוא לא,

(כאילו..אולי כן, אבל לא כי הוא התחיל איתך) סתם מטריד. אל תתייחסי לדברים כאלו, לא שווה את התגובות שלך..

 

[OriginalMe]

מטריד בהחלט

אבל פדופיל.. לא יודעת אמרתי לו שאני בת 15 והוא בכוח /:

 

[nettus]

../images/Emo24.gif

יש בעולם בחורים מטומטמים. לפחות הוא עזב אותך בשקט בסופו של דבר

 

[Sorrow In My Soul]

אני מרגישה שאני משתגעת.

אני באמת באמת מרגישה שאני משתגעת. כל הקטע הזה של להתעלף באמצע שומקום כי חסר לי ברזל בגוף, ולקום מתוך שינה כי יש לי מחלת ירח וזה רציני, ועם הידיד הכי טוב לשעבר שכל הזמן חוזר אל החיים שלי, ואיתו. בעיקר איתו. אני מרגישה שהחיים האלו גדולים עליי, ברצינות. אז עכשיו חופש גדול. וכל מה שאני עושה זה להתבטל בבית, לקום ב-3/4 בצהריים, לעשות כלום וללכת לישון בבוקר. כי ככה בחרתי, ועכשיו אני לא ממש מצליחה לשנות את זה. ואל תציעו לי להישאר ערה לילה שלם כמו שאני יכולה ואז להחזיק מעמד מהבוקר [שבו אני מתחילה להתעייף] עד הלילה אחריו, כי אני לא אצליח. ניסיתי. והכלום הזה שאני עושה בדיוק תורם למצב הרוח שלי, שגם ככה בגובה הדשא. ואין לי כבר למי לספר, באמת. זתומרת בטח שיש לי את חברות שלי וכל זה, אבל הן בדיוק חזרו מהקורס משצי"ם הזה, שגם ככה כשראיתי את הטקס היה בא לי לבכות כי זה כל כך מרגש וגם אני רוצה, ולא יצאתי כי אני סתומה ויכלתי להילחם על זה, ובקיצור לא בא לי להציק להן עם הצרות שלי כשהן באווירה כל כך טובה וכל זה. ולאחרונה התחלתי פשוט להתמוטט באמצע מקומות. ללכת בבית, נגיד למטבח, ובאמצע ליפול. "להתעלף" לחצי דקה. וזה משגע אותי. וזה הכל בגלל הטמטום שלי, שהיו כדורים שהייתי אמורה לקחת ולא לקחתי. למה? מתוך פרנציפ. חשבתי שאני עושה להורים שלי טובה, אבל זה בעצם טובה שאני עושה רק לעצמי. כי עכשיו אני לא בריאה. והיה לי חום היום בלילה, ועכשיו הוא יורד בזכות אקמול. והידיד הכי טוב שלי, שאני כרגע צריכה לסמן אותי כידיד הכי טוב לשעבר, חוזר לחיים שלי ואני לא בטוחה אם אני רוצה. למרות שכן. אני מתגעגעת. אבל לא. כי יש טובים ממנו. ואני משגעת את עצמי, ואני לא מפסיקה לחשוב. כשהוא מתקשר או משהו כזה אני נזכרת בשיחות ה-4-5 שעות שהיו לי איתו פעם, שאף פעם לא נגמרו לנו נושאי השיחה. אבל עכשיו? עכשיו יש לי אחד חדש כזה. והוא טוב יותר. והוא מקשיב יותר, ועוזר יותר, ואני מקשיבה לו יותר. והכי חשוב, אנחנו לא שונאים אחד את החברים של השניה. ותשמעו, אין מה להגיד, נוח לי איתו הרבה יותר. אבל בכל זאת, כשהקודם מתקשר אני מרגישה ש... אוח, לא יודעת. אני מתוסבכת. ולאלוהים בטח לא מספיקות כל הצרות שכתבתי למעלה, אני גם סהרורית. כן כן, ממש סהרורית. חולת ירח. קמה מתוך שינה ומתהלכת לי בבית, עושה פרצופים לאנשים בבית וממלמלת שטויות, וחוזרת לישון. וכשאני קמה אני לא זוכרת את זה. ממש ממש סהרורית. ואין לי מושג למה אפילו. מאז שאני קטנה אמרו לי שאני מדברת מתוך שינה. אבל הולכת? אשכרה הולכת? ממתי? אני מרגישה שהכשרון שלי הוא להיקלע למצבים חסרי סיכוי. להתאהב באנשים חסרי סיכוי. כמו איתו, כמו שאתן מבינות. ואני מרגישה שהחיים שלי מתפרקים. מ-ת-פ-ר-ק-י-ם. אני צריכה לחיות על כדורים, וללכת להיבדק לגבי הסהרוריות, ולשמור את כל המחשבות שלי בראש ובבטן ונמאס לי. אמא אמרה לי אתמול "אנחנו מטעות, מאיה. גם אני הייתי ככה. אנחנו מראות שאנחנו חזקות מבחוץ אבל בעצם בפנים הלב נשבר אחרי מילה אחת קטנה שמישהו זורק. ואנחנו באמת מנסות להיות חזקות, אבל אנחנו לא כאלה. אנחנו פשוט האחרונות שנבקש עזרה." ובאמת שלא אמרתי לה כלום לפני זה. היא פשוט רואה הכל על הבעות הפנים שלי. ופשוט בא לי מישהו לדבר איתו. מישהו דמיוני כזה, שישמע את כל מה שיש לי להוציא ופשוט לא יגיב. פשוט יחבק אותי וזהו. וכבר אין מישהו כזה. ואני מנסה לשחק אותה הבנאדם הכי לא פגיע והכי אדיש בעולם אבל בעצם אני תלויה באנשים אחרים, כ"כ תלויה. היום כשראיתי את החברות הכי טובות שלי אחרי שבועיים שלא, התחלתי באמת לבכות. לבכות. ממש דמעות, והיסטריה. כי אני תלויה בהן. בהן ובו. כי אני פשוט חלשה מדי בשביל לשאת את החיים האלה על הכתפיים שלי לבד, בלי שמישהו יחזיק אותי. ובזמן האחרון זה כבד מדי גם בשביל מי שמחזיק אותי. אז הוא עוזב. ולאט לאט אני נופלת.

 

[baril]

../images/Emo119.gif../images/Emo125.gifוואו, ישלי דמעות בעיניים

אני רק רוצה להגיד לך שאת חזקה מאוד, למרות כל מה שקורה ואני באמת מקווה שהכל יעבור 3> קבלי חיבוק ענק ממני

 

[Sorrow In My Soul]

תודה. באמת.../images/Emo24.gif

 

[The Charmd One]

..../images/Emo79.gif

לדעתי כל ההתעלפויות והמחלת-ירח [אגב אני מבינה שזה מחלה נוראית ולא מתכוונת לזלזל, אבל נשמע כל כך.. קסום חח :] והחולשה הפיזית שלך, פשוט נובעות מהמון מועקה נפשית שצריך לפתור... תקיפי את עצמך באנשים שאת אוהבת, תתרחקי ממי שעושה לך רע. באמת שכבר בשנייה שתעשי את זה את תתפלאי לראות איך החיים שלך פשוט.. ישתפרו. וזה לא כזה קשה כמו שזה נשמע. אם יש אנשים שאת מרגישה שנגנזו והם חשובים לך, פשוט אל תוותרי עלייהם. אל תשימי לב לגאווה ופרניציפים, פשוט תחזירי לחיים שלך את מי שאת רוצה שם, ותשלפי את מי שלא. זה דבר ראשון[: אחר כך, תדאגי לעצמך. בריאותית ופיזית. תאכלי נכון, תלכי לישון בשעות מוקדמות. כן גם עכשיו כשאפשר להתהולל כל יום, תנסי להגביל את עצמך נגיד לכמה לילות לבנים כאלה בשבוע ובאמת תנסי לישון הרבה. השנת REM הכי טובה היא רק בין השעות 12 ל-3 כזה, וזה לא משנה אם את ישנה כל היום ו'חיה' בלילה, זה עדיין לא אותה שינה וזה סתם עושה אותך תשושה. בקשר למחלת-ירח שלך, הלכת למעבדת שינה והכל? תנסי לטפל בזה, בטוח יש דרך, למרות שאני בטוחה שאם תהיי הרבה יותר נינוחה מבחינה נפשית ותכריחי את עצמך לסגל לעצמך אורח חיים נכון ובריא הכל יסתדר. זה גם קשור לתזונה.. אל תשכחי לקחת את הכדורים שאת צריכה, פשוט אל. ובאמת שאני גם חולנית ומלאת מחסורים ותסביכים כאלה בעצמי ואני ממש מבינה אותך, אבל אני הבנתי שפשוט הבן אדם היחיד שנפגע מההזנחות וההתרשלות הזאת הוא אני. יש משפט כזה "עד גיל 40 אתה יכול לזלזל בגוף שלך, אחר כך הוא מתחיל לזלזל בך". ואני יודעת שאמאלה, איך אני מעזה לומר 40 זה ממש רחוק, אבל אני מתכוונת..בכלליות. תחשבי על זה שבאמת איך שאת מתייחסת לגוף שלך אחר כך הוא ייתייחס אלייך. אני הייתי עכשיו חולה תקופה ארוכה וכשהייתי בביה"ח כולי חלשה ומאושפזת ומסתובבת רק על כיסא גלגלים ולא יכולה לעמוד לבד[!] הבנתי כמה הבריאות זה פשוט הדבר המרכזי, וכמה הוא תלוי אך ורק בנו. ברגע שבאמת תאכלי נכון, דברים בריאים וטובים, תשני, ופשוט תטפלי בעצמך, את תראי איך הפריחה הפיזית כבר תשליך על ההרגשה שלך, וזה יהיה מן מעגל-נכון כזה. בקשר למה שאמרת עם ה'מטעות'... כל אחד מאיתנו נשבר לפעמים, כל אחד יכול להתפרק וכ'ו. ויש תקופות קשות יותר, ובאמת שאני ממש מבינה אותך, את ההרגשה של 'תעצרו את החיים אני רוצה לרדת', ולא מנטייה התאבדותית אלא פשוט מהרגשה כזאת של די.. את לא מסוגלת להחזיק את הכל יותר. אבל את כן.

יש בך יותר כוח משאת חושבת. את לא מטעה ולא כלום. תאמיני בעצמך, תנשמי עמוק כזה ותרגישי שאת יכולה להתמודד עם הכל, כי את כן. ודי, החיים לא כאלה נוראים כמו שאת חושבת שהם. יש בהם גם רגעים נפלאים ואירועים נהדרים ודברים מקסימים שאת עוד תחווי ותראי ופשוט, תנסי להנות. תנסי לחשוב שזה מה שיש ועם זה ננצח, ואת באמת יכולה לנצח.

[סליחה אם אני נשמעת מטיפה או משהו כן? באמת שזה רק מכוונה לעזור כי פשוט.. אני כל כך מכירה את המצב התפרקות הזה וכואב לי לראות אותך ככה..]

 

[Sorrow In My Soul]

וואו,

קודם כל המון תודה על הזמן שהקדשת בכלל לכתוב את ההודעה הזו. אני מעריכה את זה. ובאמת, את לא הראשונה שאומרת לי שאולי כל הבעיות הבריאותיות נובעות מחולשה פיזית של הזמן האחרון. אני אקח את זה לתשומת ליבי. אני אשתדל ליישם את כל מה שכתבת וניסית להעביר. תודה

 

[The Charmd One]

באמת שאין בעד מה דיר../images/Emo140.gif../images/Emo79.gif

 

[EVE Lights]

איזה עצבים. ../images/Emo10.gif

לקום ב9:30 סתם כי המזגן שלך החליט שהוא עושה רעשים מוזרים ומתחיל לטפטף עלייך ועל כל המיטה שלך :<<<<<<<<<<<<

 

[מKה אפורה]

אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שקראו לי 'ליאור'

ידעתי שהייתי צריכה להחליף שם משפחה לפני הגיוס

 

[אפרשקסית]

../images/Emo6.gif

למה קורים לך בשם שמפחה? הוא לא כזה להיט

[

]