תגובה לכל השרשור?../images/Emo60.gif
לא יודעת, הנושא הזה נורא חשוב לי ותמיד צורם לי, אפילו בדברים הכי קטנים, אז ככה? דבר ראשון, אילאיל, שיר ואוצי שמוצי [נו מה, אני לא יודעת] אמרו דברי חוכמה בהחלט. ובטח עוד כמה בנות, פשוט אלה פירטו קצת יותר? בכל מקרה. די, ילדות. יש כזה עולם גדול בחוץ וכל כך הרבה דברים להתעסק בהם, משקל זה רק עוד דבר אחד קטנטן בחיים שלנו, וצריך פשוט להבין את זה. ברור שכולנו יכולות להזדהות. עם כמה שזה עצוב. כולנו מכירות את ההרגשה הזאת של "שומדבר לא משנה חוץ מזה", וכולנו הסתכלנו על אנורקסיה/בולמיה לפחות פעם אחת כמוצא לגיטימי. וכמה שזה מעוות. שאנחנו רוצות לשים לעצמנו רגליים ולדפוק את עצמנו בשביל איזה מראה גוף מעוות שאנחנו שואפות אליו. וזה לא משנה גם אם מישהי באמת בעודף משקל. זה שהיא שוקלת דרך כלכך טיפשית לנסות להוריד במשקל.. זה פשוט לא בסדר. לא כולנו נולדנו להיות 90-60-90. ואין בזה שומדבר רע. כמו שיש אנשים עם שיער שחור ואנשים עם שיער חום, או אנשים עם רגליים במידה 38 או מידה 40. וזה הכל. [ומילה אחת על בריאות-זה לא תוצאה ישירה של משקל! יש אנשים רזים וישר מניחים שהם בריאים רק כי הם רזים, ואנשים מלאים ואנחנו מניחים שהם לא בריאים. שטויות. תאכלו בריא. זה הכל. ירקות ופירות ודברים משמינים ובריאים כמו אגוזים ואבוקדו וחומוס, ואז פשוט תהיו בריאות. ותשקלו כמו שאתן צריכות לשקול. וגם תאכלו מדי פעם רק בשביל הכיף. פעם ביום, אם זה מה שבא לכן. גם הנשמה צריכה להיות בריאה, ואי אפשר כל הזמן להיות באובססיה של בריאות. פשוט למצוא את האיזון בין בריאות להנאה מהאוכל.] אבל אנחנו קונות את הקטע של המשקל כמו ילדות טיפשות וטובות. ומפחיד איך אנחנו מאבדות שליטה כלכך מהר. ואנחנו מנסות להחזיר לעצמנו את השליטה על ידי דיאטות כסאח, להראות שאנחנו יכולות לשלוט בעצמנו ולא לאכול, אבל אתן לא מבינות שזה בולשיט? אתן לא מבינות שזה לא לשלוט בשומדבר? זה לעשות בדיוק מה שמוכרים לנו, לאבד את המטרה הראשונית והכי חשובה של היוצרים החיים, שהיא להמשיך ולחיות, בשביל מטרה מעוותת שנוצרה על ידי כל מיני אנשים שבכלל לא מעניין אותם איך אנחנו נראות, מעניין אותם רק להרוויח כסף. וזה עובד. ואני יודעת שזה נשמע נורא קונספירציה וכל החרא הזה, וזה לא העניין בכלל. זה לא קונספירציה, ואני יודעת שבסוף כל אחת מאיתנו עומדת לבד מול המראה, ואז כבר לא אכפת לנו למה אנחנו חושבות את זה ומי גרם לנו לחשוב את זה ואיך אפשר לעשות שאחרים לא יחשבו את זה, אלא אנחנו רק חושבות על הכפל הזה שיש לנו או שאנחנו מדמיינות שיש לנו על הבטן. ואז זה כל מה שיש בעולם. ואז אנחנו מוכנות לתת הכל. רק בשביל לרדת עוד קילו. אנחנו מוכנות לקבל את הרעיון המטומטם שכל ההוויה וכל מה שמרכיב אותנו וכל מה שהוא אנחנו, זה רק מה המידה שלנו במכנסיים. אז די. די להיות קורבנות. אנחנו ילדות גדולות. וכולנו חכמות וכולנו נבונות ולכולנו יש מחשבות אחרות חוץ ממשקל. אז קחו את עצמכן בידיים ותמלאו את עצמכן בעוד משהו חוץ מרחמים עצמיים. הערכה עצמית, למשל. זה מומלץ. צאו לטייל. תתפרו משהו. תכתבו ספר. תראו טלוויזיה. זה לא משנה. רק תשכחו מהדבר הזה עד שהוא יהפוך לרק עוד דבר קטן וחסר משמעות בחיים, משהו שבכלל אין צורך לחשוב עליו, כי אוכלים כשרעבים כמו ששותים כשצמאים, וגם לפעמים כשרוצים, וכשלא מתעסקים בזה כל הזמן ומודאגים מזה, אז הכל פשוט מסתדר. ותאהבו את הפאקינג גוף שלכן. זה כל מה שיש לכן. אז גם כדאי שתשמרו עליו טוב. אנחנו כל הזמן רק מנסות להתכווץ ולהתכווץ. מה קרה. העולם הזה כלכך עצום לעומתנו, והגוף הקטנטן הזה [גם אם את שוקלת 100 קילו], הוא כל המקום שאת תופסת בעולם. אז תעריכי אותו. ואם יש לך צמיג נוסף בבטן-אדרבא, יש לך עוד כמה סנטימטרים של מקום בעולם! תהני מהם. ותשמרי על המקום שלך במקום לנסות להעלם כל הזמן. בא לך לאכול בריא? נהדר. את יודעת מה לעשות. חורשים על זה כלכך הרבה וכולנו יודעות מה באמת צריך לאכול. וכולנו יודעות מתי אנחנו רעבות. אבל שוב, גם לאכול מדי פעם בשביל הכיף זה לא רע. בא לך להכנס לכושר? אחלה. תרשמי לחדר כושר אם זה מה שעושה לך טוב. אבל המשקל צריך להיות רק דבר שנלווה לאורח חיים בריא. לא המטרה. לא האישיו. רק עוד השלכה מבין הרבות שיש לדרך שבה אנחנו אוכלים וכמות הספורט שאנחנו עושים. זה לא מה שצריך להיות לנו בראש כשאנחנו אוכלות ארוחת ערב או כשאנחנו רצות על ההליכון בחדר כושר. לא בשביל זה אנחנו חיות ולא בשביל זה אנחנו פועלות. אז קדימה, תחזירו את השליטה בחיים שלכן לידיים שלכן, ותנסו לחשוב מה באמת חשוב לכן בחיים, ולכו עם זה. כל השאר זה רק השלכות של הדברים החשובים, ותקלטו שגוף זה רק עטיפה ותנו לעצמכן מספיק קרדיט בשביל להאמין שהבפנוכו שלכן הוא באמת דבר מלא ומרכזי הרבה יותר. [מצטערת שזה יצא מבולבל כזה, פשוט יש לי אינספור מחשבות בנושא, והכל מתערבב לי בראש וקופץ לי ובורח לי וחוזר ויצא לי בלאגן. אבל אם רק מישהי אחת קראה את זה, הבינה, וזה הזיז לה משהו, אז אני את שלי עשיתי.]