רע לי מאוד.
אבל באמת באמת מאוד. יש לי איזה קטע שטותי של הרס עצמי כזה בזמן האחרון, שלא לגמרי ברור לי איך הצלחתי להכניס את עצמי אליו, וחוסר הידיעה איך אצא ממנו מתחיל ממש להפחיד... אני מפחדת מעצמי. נקודה. אני לא מספרת את זה מתוך חיפוש אחר תשומת לב, ואני לגמרי מבינה איך אפשר לחשוב שזה שטויות ושאני סתם מגזימה ומבקשת רחמים- אבל האמת היא שאני פשוט באמת מפחדת... איכשהו..סוף של הכל נראה לי נורא קרוב ומוחשי. במיוחד כשאני שיכורה [לא כרגע, אגב, לא שתיתי כלום], נניח. כאילו אם אני לרגע לא אעמוד על המשמר, המיסטר הייד הזה שכ"כ מטריד אותי לאחרונה יופיע שוב ויסיים הכל... וזה נורא קרוב. וזה נורא נורא נורא מפחיד.