עצוב.
עצוב לי. אני שמחה שהיה לי כיף בטיול, סתם לשבת ולדבר איתו. רציתי את זה ממזמן, ובלי שום קשר לאהבה. רציתי את זה בתור ידידים. אבל אני קצת יותר עצובה. עצובה שהם עוזבים. שהוא עוזב. ומי זה בכלל הם? על מי אני מדברת? עצוב לי רק עליו. אני רוצה שרק הוא יישאר. הוא ככ חשוב לי, זה פשוט עצוב. ואני לא מצליחה לכתוב. עצוב לי מדי לכתוב על זה. כתבתי לו משהו בחרוזים לקראת סוף השנה, אבל זהו. עצוב לי מדי לכתוב על זה. עוד שנה ודי. עוד שנה את תחזיקי. עוד קצת. עוד שנה אחת של לימודים, של חברים, ונשמור על קשר. עוד קצת ואנחנו נהיה שוב ביחד. לשנתיים. ואת תנצלי את השנה הזאת, ואת כמה שהיא הולכת להיות משעממת. את כל השיעמום הזה את תשקיעי בלימודים. ואז את תבואי לעוד שנתיים מדהימות. והשנה הזאת תעבור לך מהר, כי תלמדי. היא תעבור לך בטיל. הזמן ייעשה יותר ויותר מהיר... והכל סתם דיבורים באוויר.