בחיים לא הרגשתי כזה רע כמו היום
זה נוראי,פשוט נוראי להרגיש הכי חרא בעולם ולדעת שהחבר לא לצידך,כי הוא מרגיש שכל הבעיות שלי כבדות עליו,אז הוא מעדיף להתרחק ולהיות עם חברים ולנפנף אותי. זה הכי חרא בעולם שצריך לבכות למישהו,והטלפון בהיכון להתקשר לחבר..אבל אסור. כדי לא להעמיס עליו. ורע...כלכך רע... ובומיום שישי בלילה אני מבקשת שיבוא,והוא מנפנף ואומר מחר... כי הוא צריך מרחק,כי הוא מתחיל לאבד את עצמו בגלל הבעיות שלי... והכל כלכך חרא...והבנאדם היחיד שסמכתי עליו פשוט הפנה לי הגב... אין הרגשה יותר מגעילה מזאת. חבר שלי,זה שאמר לי ביום חמישי שהוא לא יכול לחיות בלעדיי פשוט הפנה לי את הגב. להתמודד לבד,כי חיבוק הוא לא יכול להביא,כי זה גדול עליו. הכי מצחיק שבחמישי בזמן שאני בוכה,הוא נרדם אז בכיתי לידיד הכי טוב בטלפון בזמן שהוא פשוט ישן ס"מ ממני... how lame is that??? ואני חשבתי שאהבה זה גם תמיכה :\ למה אף אחד לא מבין שטיבו של קשר זה לא ברגעים היפים,אלא ברגעים הקשים? ... אוך. וכמו מפגרת השפלתי את עצמי בטל'...מה נסגר איתי @#% אני לא כזאת!!!!!!!! סעמק..........