קופסה שחורה

[דוסטו]

סליחה שהעזתי

אולי רק אני רואה את התוקפנות המשתקפת בתגובות שלך. וביחס למה קודם ומה אח"כ בספרי אביגור-רותם. הם כ"כ שונים ושניהם מצוינים כך שאני לא יודע על מה להמליץ יותר ומה קודם. האם אני צודק, בוג'י ואת ממוצא דרון-אמריקאי? כי אז "מוצרט לא היה יהודי" יכול להתקשר לפרק הזה בהיסטוריה שלך. ו"חמסין" (אם כי אינני יודע את גילך) לפרק הישראלי. מקווה שתהני. יש ממה.

 

[Boojie]

נולדתי בארגנטינה.

עליתי בגיל שנתיים, אבל אני קוראת ומדברת ספרדית (אם כי במבטא מחריד, וקצת צולעת...) אבל זה בסדר, אני מסוגלת לאהוב גם ספרים על תרבויות שבכלל לא קשורות אלי...

 

[דוסטו]

וואו -תגידי את לא אביגור-רותם?

בתחפושת של בוג'י עם פסאודונים של ו.ט. על ספרי מד"ב? כי מהראיונות עם אביגור-רותם למדתי שהיא הגיעה משם בגיל דומה. תשמעי "מוצרט" זה סאגה משפחתית על שתי משפחות בארגנטינה החל מימי ראשית המאה ה-20 -(הברון הירש) ועד שנות ה-50. האחת מאווירים-טובים (יענו פורטניוס) והשניה ממאר-דה-אורו (ליד מקונדו), שנקשרות זו לזו בקשרים משפחתיים ומטה-פיזיים. אולי בכל זאת תהני. צפוף. צבעוני. מאד לאטינו-אמריקאי. לא יודע איך העברית של הורייך -תקני להם אם הם מסוגלים להתמודד עם ספר שפרופ' יגאל שוורץ הכריז עליו ש"הכריח אותו לפתוח מילון עברי-עברי מעת-לעת" בת כמה את ? פחות או יותר? כי אולי, אם את לא אביגור-רותם עצמה, אז היא כתבה את הספרים שלך ובשבילך. "מוצרט" על קשרייך לפמפס ו"חמסין" על חוויותייך בחמסין המהביל בחברת החברה' על צלחת חומוס.

 

[Boojie]

משעשע... ../images/Emo13.gif

רעיון נחמד, אבל אלא אם כן אני סובלת מפיצול אישיות שלא ידוע לי עליו, אני אדם נפרד. ואני, כזכור, כותבת בז'אנר אחר, שבו הסיכויים להגיע לאנשהו (כש"אנשהו" זה תודעת הציבור, נגיד) קלושים ביותר. נשמע מעניין, ואני אבדוק את זה ברגע שאני אמצא איך להשיג את זה (בעבר הייתי שואלת את כל הספרים שלי מהספריה העשירה מאד של אוניברסיטת חיפה, אבל בימינו כבר אף אחד אצלנו לא לומד שם). ואגב, לגבי ההורים שלי - כמו הרבה עולים חדשים, ההורים שלי די הפסיקו לקרוא. אני חושבת שבין השאר זה בגלל שעולים חדשים שעלו בבגרותם, אחרי זמן מסוים בארץ החדשה, מגלים שכבר אין להם שפת אם. לשפה הישנה הם כבר לא רגילים, ושכחו חלקים נבחרים ממנה, ומצד שני בשפה החדשה הם לא שולטים מספיק. אמא שלי, לא הרבה זמן אחרי שעלתה ארצה, עשתה מעשה נועז וקראה את "זיונים זה לא הכל" של דן בן אמוץ, כי הבטיחו לה שאם היא רוצה להכיר את השפה המדוברת, ולא עברית של אולפן, זה הספר לכך. היא אפילו הצליחה לקרוא אותו עד הסוף, למרות שהיא אומרת שהיא לא ממש הבינה הכל.

אבל למרבה הצער, היא לא הצליחה להגיע למצב שקריאה בעברית תהיה טבעית לה.

 

[דוסטו]

מה זה "איך להשיג את זה"?

בתור מי ששולחת ידה בכתיבה, בין אם את אביגור-רותם או לא ( גם ציינת שאת מאזור חיפה ואביגור-רותם הצהירה בראיונות איתה שהיא מגוש שגב שנתן להגדיר אותו כאזור חיפה ????) -אין לך אחוות יוצרים ? תקני את שני הספרים של אביגור-רותם ותוסיפי לחשבון הבנק שלה שתי מנות פלפל ושני בקבוקי צ'כוליות. מה יש? את בטח יודעת טוב ממני מהם השיירים שנשארים לסופר מהספר שלו. איך המו"ל והמפיץ מציחסים אל היוצר כמשהו disposable (קרי : השתמש וזרוק עד שתביא את התוצרת הבאה). וביחס להורייך -זה באמת דור המדבר. רק חבל ומתמיה ש"מוצרט" שכבר תורגם אפילו לסינית וערבית לא תורגם לספרדית עם מאגר קוראים פוטנציאליים הן בארץ והן בדרון-אמריקה (הוא כן תורגם לברזילאית [להבדיל מפורטוגזית -פורטוגלית]). ומה קורא כאן -הולך ומתפתח ביננו ספור אהבה?

 

[behemot]

תקראי את חמסין וציפורים קודם - הכי

מומלץ שלה לדעתי

 

[rannot]

באתי, רשמתי, קראתי.

טוב אז אמתין בסבלנות למנהרה. את אבדון "הזמנתי" מבקבוק ורובינזון... אין מחיר ואני מקווה שזה לא אומר מה שאני חושב שזה אומר. רשמתי את המלצותיך, לא הכרתי את רובם למעט אלו שכבר הזכרת וגם הזקן שאהב סיפורי אהבה שלא כל כך דיבר אליי (ספרון קטון למיטב זכרוני הטלוא). רשמתי לפני גם את אביגיל רותם אשר "חמסין וציפורים..." שלה עוד ממתין על מדפי, דווקא מה שציצתת פה עורר בי את הרצון לדחוף את הספר קצת עמוק יותר לעובי התור... נראה לי שהספר דורש הרבה מאד סבלנות... אבל גם מישהו פה רשם שצריך להמתין 50 עמודים בשביל לתת לזה להתפתח, עצה מצוינת. אני בדרך נותן 150 עמוד עד שאני בוחר להעיף ספר... לפני שקראתי את בקט, זה עמד על 200... : ) אממ אין לי פה את הרשימות שלי אבל יש לי איזה מקסיקני (אני חושב) שרציתי לברר עליו... אני מחוץ לבית עכשיו אני אבדוק אחר כך ואציץ את זה פה. שוב תודה, רן. ובכלל אם אתה אוהב את סבטו ותוכל לספר לי עוד עליו ועל פועלו אז אני אשמח מאד לדעת.

 

[דוסטו]

רן- לספר לך על סאבטו?

על קצה המזלג. יש לו דוקטוראט בפיסיקה גרעינית. הוא יה פןסטדוק אצל מאדם קירי. בשלב מסוים הפרש מהמדע והחל לכתוב. חוץ מהטרילוגיה שציינו שהיא הרבה יותר מספרות יש לו שני ספרים נוספים שאני מכיר אחד נקרא (באנגלית שכך אני קראתי): The Writer in the Catatrophe of Our Time בהוצאת Council Oak. זה ספר מסות שצופה ומפרש את השנויים שמתחוללים בעולם של סוף המאה ה -20 ואשר בעיני סבטו הם קטסטרופליים. זו מעין צוואה רוחנית או אוטוביוגרפיה רוחנית של סבטו. הוא מטיף בספר לא לתת למדע לגרום לדה-הומניזציה של האנושות ועל החשיבות של האומנות והמיתיות לאנושות. האחר הוא דיאלוגים עם בורחס - האב הספרותי והפסיכולוגי של כל סופרי דרום אמריקה ובתוקף תפקידו זה 'סובל' מיחסי שנאה/אהבה/כבוד/התמרדות מיתר הסופרים של היבשת. סבטו גם היה מראשי המבקרים של שלטון הגנרלים בארגנטינה. בזכות הפרסום העולמי שלו המשטר הרצחני הזה לא העז להתקרב אליו מה שהפך את סבטו לשופר המוסר וההגיון הארגנטיני בתקופה אפלה זו. הוא קיבל גם בשנות ה-90 את פרס ירושלים שזה פרס שניתן למי שבאומנותו תרם במשהו לשלום האנושות. פרס מאד נחשב. למיטב ידיעותיי הוא הפסיק לכתוב בשנות ה -90 והתחיל לצייר. לא מפתיע שהמוטיב במרכזי בציוריו הן העיניים. על פי דבריו הוא ממוצא של משפחה איטלקית עם שורשים יהודיים (סבטו =שבת) הוא מעריך גדול של עם ישראל אבל מבקר ללא חשש את הסיטואציה ביננו לבין הפלסטינים עוד לפני שהפכה לרצחנית כמו שהיא היום. נדמה לי שכיום הוא מאד זקן ולא בריא. מצער. אבל זו דרכו של עולם.

 

[rannot]

החכמתי

פיזיקה מודרנית (לא בדיוק גרעינית) אמורה להסריט כל בר דעת. לא יודע מאיפה אבל ידעתי שהוא התחיל לכתוב בגיל מאוחר, שזה בכלל מענין. גם פול אוסטר התחיל מאד מאוחר והאמת שרשימה ארוכה של סופרים מכובדים. שווה לקרוא את ספר המסות? ספר להדיוטים מן המניין? תקף עדיין בדורנו?אנגלית מאיימת? אם תזים הכל, אני אשיג אותו. לגביי הסופר הדרום אמריקאי שאיזו ברזילאית מטורפת מפיפה לחצה עליי לקרוא אותו ומעולם לא ידעתי מה בדיוק שמו (רק בגלל יכולת ההבחנה הגרועה שלי באנגלית בכתב מחובר) אז אולי אתה תוכל לעזור לי - Julio Ramon Ribeyro מכיר? אולי עיוותי קצת את השם.

 

[Boojie]

שאלה מעצבנת במיוחד

כי כרגע סיימתי לילה לבן של מעבר על שינויי העריכה שבוצעו בספר שתרגמתי לפני כמה זמן, כך שהיא מקבלת משמעות שונה מאד בשבילי, "הספר שהשאיר אותי ערה עד שסיימתי"...

אבל ברצינות, היו המון כאלה. באופן כללי תמיד היתה לי חיבה להישאר ערה בלילה, ותמיד היתה לי נטייה להידבק לספרים ולא לרצות להניח אותם, או כלשון המוטו הקבוע שלי מימי ילדותי, כשאמא שלי היתה אומרת לי לכבות כבר את האור וללכת לישון כי מחר לימודים: "רק עוד פרק אחד!"

 

[בל הפיה הטובה]

........

גם אני אוהבת להישאר ערה בלילה ולשכוח את עצמי בספר טוב.. אני רק לא אוהבת כשהבוקר שאחרי מגיע ואז ... חוזרים למציאות עייפים מתמיד : )

 

[neta2]

ערים כל הלילה../images/Emo6.gif ?? לא בבית ספרי

היו ספרים שגמעתי בשקיקה בשבתות בבוקר , אבל להפסיד שעות שינה?? אני? מואה?? לא ממש

אוהבת לישוןןןןן והרבה. אולם, היו לא מעט ספרים שהחזיקו אותי בשבת בבוקר ועד אחה"צ ללא ניע, או עד השעות הקטנות של הלילה ולא בהכרח מסטר פיס והם: 1. יער נורווגי 2. כביסה 3. חמסין וציפורים (מצטרפת לדוסטו) 4. טימבוקטו ושאר ספריו של אוסטר 5. התגנסות יחידים!! אוהבת סקרים

יומנעים וחורפי

 

[neta2]

רוצה לתקן, התכוונתי, לא ממש נשארת

ערה כל הלילה, כי אני אוהבת לישון!! ומצטרפת לדברי ורדה, דווקא רוב הספרים הטובים/הכבדים לקח לי זמן וסחבתי אותם מעבר ליום יומיים. דווקא הקלילים, הם אלו ש"סו קולד" הדירו שינה מעיני!

 

[een ogenblik]

יותר מדי ספרים

בימים באחרונים זה קרה לי עם "דרומית לגבול, מערבית לשמש"/הארוקי מוראקאמי, אבל אני זוכרת אותו רק בגלל שזה קרה ממש לאחרונה. אני קוראת ספרים כל עוד הם מעניינים אותי, ולא משנה באיזו שעה של היום. זה קורה עם ספרים מעולים, שהכתיבה מרתקת והרעיונות אינם מניחים, זה קורה עם ספרים חטיפיים המסקרנים אותי, ונשכחים עם הסיום.

 

[Danial***]

../images/Emo9.gif

סיפור אהבה בלתי נשכח - ניקולס ספארק

לא יכולתי להפסיק, אני יודעת שזו לא יצירת אומנות אבל הספר היה מותח ומרגש...

 

[Danial***]

סליחה, ספארקס

 

[rigoletto111]

"פתק" של חנן פרנק. ספר מדהים!

 

[פיצפיצון]

אמממ ../images/Emo29.gif

מבוזבזת- מאת הורנבאכר מאריה (ממש גרם לי להפרעות אכילה חזקות בהרבה ממה שהיה לי...!)

כתם- מאת סמדר שיר... את האמת? הספר לא משהו... באמת. רואים שסמדר לא יודעת מה זה לעבור אונס... שלא לדבר על פגישה והתמודדות בבית משפט...

ירח מלא- מאת מולינה אנטוניו מוניוס. יפה!

 

[springsmille]

כמעט כל ספר

אם כבר יש לי ספר ביד - קשה לי לעזוב אותו וללכת לישון. מעדיפה לוותר על שעות השינה ולא על הספר. מין התמכרות שכזו. רק אם הספר ממש לא תופס אותי אז אני מוותרת, אבל זה לא קורה לעתים קרובות

 

[צוות רכזים]

אני מתבייש אבל...

אחד הספרים היחידים שהשאיר אותי ער כל הלילה הוא "רומח הדרקון". כל אחד מהסדרה - אחד מהשבועות הכי נהדרים בחיי. הייתי בבי"ס לסירוגין וההורים שלי שראו שאני קורא ובאמת נהנה מזה תמכו בי.