קונה רגישה

[האשה של רנואר]

אני כבר מתכננת את השופינג בחו"ל הקרוב

לונדון באוגוסט...

 

[פרומה בקצוות]

בסופ"ש הבא אני שם

רוצה משהו?

 

[האשה של רנואר]

חחח

אל תעשי לי את זה בכלל

 

[פרומה בקצוות]

 

[שופעת למהדרין]

גמני

ביולי . בעזרת השם.

 

[שרה גיבורת נילי]

כאמור

משרד הבריאות צריך לממן לכל ישראלי לפחות שנתיים בחו"ל.

 

[פרומה בקצוות]

אני בעד

לא ייאמן מה זה עושה לעור הפנים, ולמוזה בכלל

 

[האשה של רנואר]

כה לא מזיז לי

היום עם האינטרנט יש כל כך הרבה אופציות, כל כך הרבה מגוון ומבחר ומחירים, שבאמת לא כזה אכפת לי אם בחנות מסויימת אין את המידה שלי.
מצד שני, אני מודה שכשאני הולכת לקנות בגדים אני מראש הולכת רק לחנויות שבהן אני יודעת שיש דברים במידות יותר גדולות. אני מראש לא אכנס לקסטרו או לרנואר, נגיד.

אגב, כשאני חושבת אחורה אני כן זוכרת תקופות שזה מאוד נגע לי. יש לי איזה זכרון מעורפל של עצמי בוכה בדמעות שליש בחזרה מאיזה סיבוב חיפוש מכנסיים. מעניין באמת מה השתנה.

 

[שרה גיבורת נילי]

האינטרנט

או הבטחון העצמי

 

[האשה של רנואר]

כנראה שילוב של השניים

ללא ספק לגילוי שלי את האינטרנט והקניות בחו"ל יש אפקט משמעותי מאוד.

אבל זה גם מעבר לזה. אני זוכרת שלפני מספר שנים נכנסתי לחנות כלשהי, לא זוכרת איזו אפילו, סתם כי ממש התחשק לי לקנות משהו יפה. מדדתי המון והכל היה קטן, צמוד ולא יפה. אמנם קצת התבאסתי (בעיקר כי ממש התחשק לי להוציא כסף

) אבל זה לחלוטין לא התקרב לרמת ההתבאסות, ההיעלבות והדיכאון שאולי הייתי מרגישה עשור לפני כן. פשוט תחושה של "אני? אני הרי מושלמת. זה *הם* שלא עושים בגדים מספיק טובים בשבילי".

 

[bubq]

גם אני הזלתי דמעות

של תסכול לא פעם כשחזרתי מקניות בארץ, הפעם האחרונה הייתה באמצע מסע לחיפוש מגפיים כשכלום לא עלה על השוקיים שלי (בסוף מצאתי דוקא בטו-גו, אך התפרקו די מהר).
אני לא מהמתביישות במיוחד או מהבוכיות ועדיין- סיבובי קניות בארץ בהחלט מורטים את העצבים ועלולים להיות משפילים ומבאסי תחת והתגובה רגשית בהתאם כי החוויה כל כך בסיסית וטריוויאלית אך עם זאת לחלקנו כל כך מרוקנת -
כאילו, מה כבר ביקשתי ? שתעשו לי טובה ותואילו בטובכם לקחת ממני כסף תמורת פריט שיעלה לי על התחת ??
שתתייחסו אליי כאל אחת האדם, בכבוד בסיסי ובתשומת לב?
אם קרה הנס ומשהו כבר יפה ומחמיא - הו אז המחירים האיימתניים וההזויים כבר יחרבו את שביב התקווה שניצת לרגע בלב.

מצטרפת למה שפרומה בקצוות כתבה, מצאתי את עצמי נהנית מקניות בגדים לראשונה באנגליה, אחרי תסכול גדול בארץ - פתאום שם הכל פשוט היה מונח מולי על המדפים בשפע ובסקאלת מידות רחבה ונדיבה , לרזות ולשמנות כאחד, המוכרות היו מקסימות ומנומסות ופשוט נהניתי לראשונה בחיי למדוד מלא ולשוטט לי בין הקולבים כאחת האדם .
אז זה היכה בי והבנתי שהאשמה היא לא בי או בנו, קיימת שם בחוץ חוויית קנייה נעימה ומכבדת, היא אפשרית ורצויה אך עדיין לא הגיעה לפרובינציה שאנחנו כנראה .
מתחברת גם מאוד למה שרנוארית כתבה- מאז שאפשר לרכוש אונליין (למרות שזה לפעמים טיפונת מסורבל ולא אידיאלי מבחינת התאמה) מבחינתי הלך המונופול של הרשתות הייעודיות המאעפנות והיקרות בארץ-
אין לכם מענה בשירות לקוחות?
הקטנתם מידות?
לא מכבדים אותי כלקוחה?
תוקעים את המידה שלי במחסן? מעסיקים פרחות מגעילות שרק דוחפות ודוחפות?
תשכחו ממני- אתם כבר לא היחידים...

עצוב לי שעדיין הרבה נשים לא מכירות אופציות מלבד הרשתות הייעודיות הרשמיות,
לכן הפורום הזה חשוב כל כך ונותן מענה והמלצות לקנייה חכמה שלא תבייש אותנו. ממליצה להפיץ אופציות לכל עבר - לא מגיע לאף יצרן מזלזל לקבל אותנו כלקוחות נואשות.

 

[Anett]

אין מה להיעלב לדעתי..

אני מראש לא ניכנסת לחנויות שאני יודעת שהמידות מסתיימות שם ב 44.
אילו הייתי מקבלת מתנה ממקום "רזה" כדוגמת פוקס הייתי מוצאת מה לקחת שם לילדים/לבעלי או לעצמי - אביזרים לא הייתי עושה מזה סיפור את האמת.
למשל: לפני שנה בערך הלכתי עם חברה טובה לקניוןם ממילא המפואר בירושלים. והלכנו למנגו. היא ממדה שריד מידה 2 וזה הספיק לה מידה 3 לא היה ואני רציתי אז לא נורא. עשיתי כרטיס מועדון במנדו בשביל התיקים והשרשראות שאני יודעת שאשתמש בהם ואני מבסוטית.

אני חושבת שיש בארץ מבחר לשמנות צריך לחפש וצריך זמן. לי בתקופה הזאת של החיים לצערי אין זמן בכלל וגם לא יותר מידי כסף, למדידות ארוכות, לחיפושים אז אני קונה ב2-3 חנויות שמגיעה אליהן וזהו.
אילו זה היה המצב היום בארץ לפני 15 שנה אני הייתי חוגגת. פעם הרשיתי לעצמי חופשי ששון קדם, אלמביקה מבלי לעשות חשבון. וגם בוטיקים עם דברים מיוחדים היום לצערי יש לי בעייה. אני קונה מעט יחסית ומשתדלת רק לא להתפשר באביזרים כמו תיקים ונעליים וכד'.
לא בוכה אף פעם אם אין מה שאני רוצה במידה, תמיד מוצאת אלטרנטיבה. בניגוד לשופעת למהדרין אני אוהבת מחסנים, שם תמיד יש מציאות ולא מרגישה מושפלת מזה...-)))

 

[fatfat]

ברור שהקנייה שלנו יותר מורכבת

קודם כל אפילו הרשתות למידות הגדולות הקטינו את המידות כך שמידה 6 של היום קטנה משמעותית מזו של לפני מספר שנים.

בנוסף בחו"ל ובעיקר בארה"ב ובקנדה בכל חנות שמוכרת ביגוד למשפחה או בית כל בו ניתן למצוא גם מידות גדולות מאוד ובארץ ניתן להשיג מידות גדולות רק בחנויות מיוחדות. בארץ גם יש הבדל משמעותי ביותר בין המחירים של ביגוד במידות גדולות למידות רגילות. הפער אינו מוצדק גם אם ניקח בחשבון שמידות גדולות צורכות יותר בד. פשוט מנצלים את העובדה שלשמנות אין יותר מדי ברירה. בחו"ל ניתן להשיג במחירים שווים לכל נפש ביגוד בכל המידות.

בעיה נוספת היא הדגמים. הרבה מאלו שמוצעים לשמנות פה בארץ לא מחמיאים להן, הם בעלי גיזרה מבוגרת מדי, צבעים קודרים וכהים וכו'. ניקח למשל את התחתונים, מעבר לכך שרוב החנויות מחזיקות את אלה בגזרות סבתא, גם אלו שבגיזרה נחמדה החלק של התחתון שאמור להיות למטה הרבה יותר רחב, כשבפועל לרוב השמנות הרגליים מתחככות אחת בשנייה כך שתחתון רחב למטה גורם לגירוי. או מכנסיים, בארץ מניחים שכל שמנה היא גם גדולה וגבוהה ולכן המכנסיים לשמנות תמיד מאוד ארוכות. בארה"ב כל מכנס מוצע בשלוש מידות אורך: פטיט שזה לנמוכות, ממוצע ולארג' שזה לגבוהות.

ולבסוף לא פעם המוכרות מפגינות יחס מזלזל לקונות שמנות. עוד בכניסה לחנות יורים "אין לנו במידות שלך...", שמים את המידות הגדולות במחסן כי "הן תופסות הרבה מקום על המדפים". או שמנסים למכור לנו בגד שלא מחמיא לנו.

 

[fatfat]

ואגב בארץ גם רשתות שבחו"ל מוכרות מידות גדולות

דוגמת H&M לארץ מייבאות רק מידות קטנות.

 

[כבשת מחמד]

אני לא בעד הכללות והפרשנות לטעמי אחרת

הקנייה לא מורכבת בעצם
והמידות הן לא רלונטיות, (אךךך לו הייתי 4)

תסכול יכול לבא מהרבה סיבות,ההתמודדות או אי התמודדות נראים לרוב אותו דבר,
אולי התחושה הזו שלך "זמינה" יותר ממצבים אחרים כי .....נניח...את אוהבת בגדים ויותר עסוקה בהם

ולפעמים (בלי הכללות) השמנה היא סימפטום/תוצאה של התמודדות לא נכונה עם משברים /תסכולים מכל סוג
וכאן בא החיבור הלכאורה ישיר שעשית בין השמנה לבין רגישות יתר והכל כמובן לגיטימי

קנייה עניינית , אם מתבצעת קנייה - יכולה להניב את אותן תוצאות
גישה, אישיות, בעיות ברקע... לכל אחד יש חבילה אחרת..

 

[שרה גיבורת נילי]

אולי תספרי על חווית הקניה שלך?

כי לשם כיוונתי, וקצת פחות לניתוח האופי שלי
לקחתי כאן מקרה ספציפי שקורה לי, לא מעט אמנם, אבל חוזר לא פעם בהודעות של חברות אחרות כאן, אני מתעניינת יותר במה כל אחת מרגישה ופחות במירקם המוחי שלי (שהוא מורכב כשלעצמו, אבל לא נושא הדיון).

 

[כבשת מחמד]

אני קונה עניינית

אין דרמות, אני קונה שקטה מפנים ומבחוץ..(כמעט נו..)
יותר נכון שלא יפריעו לי..

בפועל, אני נגשת למדפים או למיתלים באופן עצמאי ולא אוהבת שידולים
או סמול טוק (עם המוכרות)... גם לא מאמינה לשום נוסח דוגמת "זה בול עליך"..
אם מוכרת תמשיך לנדנד אני אראה לה מה זה "בול עליך"

...סתאםם

מאידך, בימים של עליצות יתר (נניח נעלם לי איזה קילו..)..

אני "עלולה" לתפוס ברברת-סחבקיה עם כל מוכר/ת
וגם אם אצא בלי שום שקית מהדלת, כולנו נמשיך לחייך..

אני הולכת לקניות עם "תכנית"
ולרוב קונה 2-3 יחידות (בצבע שונה) מפריט שעונה על הצפי
אם אין מה שאני רוצה-מרוצה - לא קונה.. יש תמיד מה ללבוש בארון
אני לא עושה עניין מבגדים כמו בעבר - זה מתיש..
ולמרות הכל האסתיקה מתקיימת.

המאניה הפרטית שלי היא ארנק שחייב להיות תואם נעל
ובמקרה דנן אני יוצאת למסע סיזיפי בלי וויתורים והנחות
עד שמושג הפריט הדרוש..
גם כאן אין דרמות, האתגר עושה לי רק טוב
בשנים קודמות הייתי מכינה לבד, בגדים ותיקים
זה היה פותר לי הרבה טיולים

לרוב אני יודעת מה שאני רוצה ומייד מחליטה לכאן או לכאן
נסעתי פעם לחו"ל עם חברה וזו בוחנת כל חוט בבגד במשך שעתיים
בזה אני לא עומדת...לכן קניות אני עם עצמי וזהו
בנוסף, לא מרשה לאפ'חד לקנות לי בגדים (הפתעות)

עד כאן..
רות עבור

 

[מרים 882]

אהבתי את מה שכתבת

 

[כבשת מחמד]

תודה

 

[שופעת למהדרין]

אהבתי

אין לי מאניות, תודה לאל

אם אני ממש חייבת לשנע את הכסף שלי לכיוון קניית בגדים, אז אני מבזבזת על הבת שלי, וזה תענוגות אמיתיים, יותר אפילו מקנייה לעצמי.