רציתי להתייחס לקטע שכתבת
"המרכיב הניואייגיסטי נובע בעיקר מהאישיות של בן. הוא בן אדם מאוד חם ואופטימי ומתעסק, בדרכו, בחומרים שמשתייכים לקטגוריות "ניואייג". יש משהו ורדרד בארשת הניואייג, מן אופטימיות קוסמית שכזו, או אולי הדחקה של הצדדים הריאליסטיים האכזריים יותר בחיים" רציתי לומר שהצורה שבה אני תופסת את זה היא שונה מאד ושאני לא מזדהה כלל עם הפיסקה הזו. כאשר התחלתי ללמוד אצל בן (התחלתי ב"אמנות היכולת", או בשמה דאז "האבקות הצללים") היתה לי רתיעה מאד גדולה מכל ענייני ה"עידן החדש". "אנשי העידן החדש" (כפי שקטלגתי אותם בזמנו) נראו לי מעופפים, לא מחוברים למציאות, מלאים בולשיט וכו´... אילו הייתי חשה לרגע שזה המצב, אני מבטיחה לך שכל מה שהיה נשאר ממני במסגרת הזו, זה האבק שהיה מורם כתוצאה ממנוסתי משם
הרושם הראשוני שקבלתי, ושמאושש על-ידי הניסיון שלי בכל שנות הלימוד שלי אצל בן, הוא שהדברים מחוברים הרבה יותר למציאות מאשר אותם אנשים הנהנים לכנות עצמם (ואני הייתי ביניהם) "ראליסטיים", "רציונליים" וכינויים נוספים - ושאין שום "מעופפות" או ניתוק מהמציאות. אני כלל לא חווה הדחקה של "החלקים האכזריים יותר בחיים", אלא התמודדות אתם במובן העמוק ביותר של המילה (מבלי להעמיד פנים שהכל ורוד ועם להביא למודעות דברים שרובנו מדחיקים ביומיום... כמו למשל המוות שלנו). אני יודעת שאני נעזרתי ואני נעזרת בלימודים כדי לשנות את עצמי ואת חיי. ה"שדים", מטבעם, עולים מדי פעם... אבל אני לא מניחה להם להפריע לי להמשיך הלאה (בין אם במסגרת הלימודים הזו ובין אם לאו). זהו