קהות חושים

אז

אם אתה לא באמת יודע מה מתאים לך אתה יכול ללכת לאבחון תעסוקתי שיתנו לך כיוון. מעבר לזה תקרא ספרים כמו האדם מחפש משמעות של פרנקל, אתה יכול לקרוא גם ספרים של קאמי, אריך פרום, מרטין בובר, סארטר. אבל אל תתקרב לניטשה כי הוא יכניס אותך לדיכאון ומיזנתרופיה ניהיליסטית. בדוק
 
הוא מחפש מעבר עקיבא

יש אנשים שמספיק להם יין טוב, אישה יפה, מוזיקה נעימה וזהו-מבסוטים. יש כאלה שמחפשים את האמת. מחפשים לעשות שינוי. מחפשים לממש את הפוטנציאל שלהם.
 
אני לא חושב שאבחון תעסוקתי יעזור

יש אנשים שמסיימים תארים שלמים באוניברסיטה ובסוף מחליטים שמה שהם למדו לא בשבילם, אז לא ניראה לי שאבחון תעסוקתי של פגישה אחת יעזור לי להבין מה אני צריך לעשות.

אני יודע שיש לי זיקה לתחומי הדרכה, אבל לא רואה את עצמי מדריך תיכוניסטים לבגרות במתמטיקה לעוד הרבה זמן.

יש הרבה מאד דברים שאני מתחבר אליהם, אבל אני מרגיש שאני רוצה אותם בנוסף לדבר העיקרי, ולא כדבר העיקרי. אני מרגיש שאני מתפזר להרבה כיוונים, בלי להיות ממוקד במשהו ספציפי.
 
אז לא פגישה אחת

ולא אבחון בלבד, אתה יכול לקבוע כמה פגישות עם פסיכולוג תעסוקתי. זה העבודה שלהם לכוון אנשים לקריירה שמתאימה להם.

וגם אין מה לעשות החיים כוללים גם שגרה, גם אפרוריות. אי אפשר שכל יום יהיה עם זיקוקי דינור ובקבוקי שמפניה משפריצים וקונפטי וכוכבים נופלים ו
שיגעון. גם אני עדיין בשוק מזה. ברוך הבא לעולם של המבוגרים.
 
רק מבררת

כשאתה אומר 'תקופה ארוכה' זה ברמה של חודשים? שנים? מגיל מסוים? משהו שהולך ומתגבר?
 
סתם לשם הידע הכללי...

אחת התופעות של גראס בשימוש תדיר היא אנהדוניה - חוסר יכולת לחוות רגש, או אפטתיות.

לא אומר שאתה משתמש, אבל שווה לדעת :)
 
מה זה נורמאלי?

לא מאמינה שקיים באמת נורמלי.
אם זה מפריע לך ואתה רוצה לשנות, אז תנסה לחשוב מה גורם לך לחוסר תחושה?
נראה שהלב שלך חסום, והדרך היחידה אליו היא המוזיקה ( שיכלה להוות פחת לשינוי)

האם נפגעת בעבר ואתה חושש ( גם אם לא באופן מודע) מפגיעה נוספת?
שוב, יש צורך לשנות רק אם זה מפריע לך.
ואפשר לשנות ולפתוח את הלב, אם תבחר לעשות זאת
 
כולם נפגעו מאנשים בצורה כזאת או אחרת

אני דיי חזק אופי, כך שלא יצא שנרמסתי ע"י אנשים או שנפגעתי בצורה קיצונית.
באופן כללי, אני לא סומך על אנשים, משתדל לא להיקשר רגשית, אך עדיין משתדל להתנהג בנחמדות ולהראות שאיכפת לי. (בזמן שאני דיי אדיש לכל המתרחש סביבי.)

המצב הנוכחי בוודאות מפריע לי. בשניות האלו שאני מאזין לשיר ופתאום הרגש בוקע מתוכי, אני אומר לעצמי, למה אני לא יכול להתרגש ככה גם מדברים אחרים? ולמה הרגש אצלי מתעורר לזמן כ"כ קצר ואז שוב נעלם עד להודעה חדשה?

כשאני פוגש אדם שאני לא מכיר, האינסטינקט הראשוני שלי הוא לשנוא אותו, אך במקביל, אני נותן לו\לה את ההזדמנות לצאת ממעגל השנאה שלי. אם אני מגלה שהוא\היא לא בעל אישיות נוראית, אני עובר למצב של אדישות, ומשתדל לשמור על סדר תקין מבלי להיגרר לעימותים לא הכרחיים.
 
למעלה