קבלת החלטה

[ט ל י 100]

קבלת החלטה

שלום, אני נמצאת עכשיו במצב של קבלת החלטה "גורלית" ולא יכולה להחליט. אני ובעלי יצאנו חמש שנים. לפני כשנתיים התחתנו ולפני יותר משנה נולדה לנו בת. לפני נשואים ראיתי את חסרונותיו, אך חשבתי שאוכל להסתדר איתם, אוכל להשפיע עליו לטובה. מה שכן באותם זמנים אימא שלו היתה לצידי (לפחות כך הראתה) ובעלי היה מקשיב לי וכאילו צועד איתי באותו כיוון, אז הסתדרנו. כשנישאנו כל החסרונות שלו שהכרתי גם לפני כן התחילו "לצמוח", וגיליתי גם תכונות חדשות אצלו שממש לא מצאו חן בעיני. המצב נהיה בלתי סביל לאחר לידת הבת. בעלי לא שינה את חייו, אימא שלו הפסיקה לדבר איתי משטות וגרמה לריב גדול ומגעיל בין משפחות שלנו, הרסנו את הקשר המצוין שהיה בין בעלי לבין הוריי ועוד ועוד. בנוסף לא יכולתי כבר לסבול אותו, את התכונות שלו שהגעילו אותי. לא ראיתי כבר שום דבר טוב בו, רק תכונות רעות. הפסקתי לכבד אותו שזה הכי נורא.התגלו שאנחנו שונים לגמרי, עם ערכים שונים, שאיפות שונות וכד'. עזבתי אותו לפני ארבעה חודשים ועברתי לגור אם הבת לבית של הוריי כדי לקבל החלטה. אני עדיין לא מצליחה לקבל החלטה, בעלי טוען שהוא השתנו, אך אני לא מאמינה לו כי בן אדם לא יכול לשנות את אופיו בגיל 30. מצד אחד אני מאוד לא רוצה לחזור אליו, כי זה אומר לחזור לאותו מצב שהיה כי אני גם רואה לפי התנהגותו בתקופה זו שהוא לא ממש השתנה. מצד שני אני אישה מאוד סגורה. קשה לי מאוד לפתח קשר חדש (בכל החודשים האלה לא היה לי שום קשר עם גבר אחר) ואני מפחדת מבדידות. אני לא מצליחה להבין האם אני אוהבת אותו בכלל או לא. לא יודעת מה קורה לי ואיך לקבל החלטה. אני יודעת שאף אחד לא יכול לייעץ לי, אבל אולי מישהו היה בסיטואציה דומה.

 

[seeyou]

קבלת החלטה "גורלית"../images/Emo24.gif

כפי שכתבת ,את יודעת שאף אחד לא יכול לייעץ לך,ואפילו שמישהו היה בסיטואציה דומה,לא יוכל! בגלל שהסיטואציה היא רק "דומה" ולא זהה! הכרת את החסרונות שלו גם לפני שנישאתם,וחשבת שתוכלי לשנותם-זאת טעות נפוצה של הרבה זוגות . מה שהיה "גדל"...ולא ניתן לשנות מצד אחד את לא יכולה כבר לסבול אותו, את התכונות שלו שהגעילו אותך לא רואה כבר שום דבר טוב בו, רק תכונות רעות. הפסקת לכבד אותו ............................ואז עזבת אותו לפני ארבעה חודשים. ...... .... מאוד לא רוצה לחזור אליו כנגד את אישה מאוד סגורה. קשה לך מאוד לפתח קשר חדש (בכל החודשים האלה לא היו לך שום קשר עם גבר אחר) עם תינוקת וגרה בבית של ההוריים (יש לך מקצועה-אשכלה?) גבר אחר יוכל, לפחות בטווח הקצר, לפתור לך חלק מהבעיות הקשורות לצרכים: הביולוגים, כלכלים האם הוא יקבל רק אותך או גם את הבת שלך? בדרך כלל בתחילת הקשר לא רואים או לא רוצים לראות תכונות שליליות(לכולנו יש כאלו!) ככול שהזמן עובר,בעלך מתרגל למצב החדש ואחרת תתפוש את מקומך. זה לא קל להחליט- גם לא להחליט זאת החלטה.... יוסי נ.ב חייט טוב מודד 10 פעמים אך גוזר פעם אחת.

 

[coaxcable]

אהבתי את משפט הסיום על החייט

 

[איש המערות]

לאט ובצעדים מדודים

לך ולבעלך יש צדדים שמקשים עליכם להיות יחד. אם בסיכומו של חשבון את מחליטה לתת הזדמנות נוספת, יהיה עליך לקחת אחריות לא על ההתנהגות שלו - אותם דברים שקיוית שתוכלי להשפיע עליהם לאחר החתונה - אלא על הצדדים שלך שמקשים על החיים ביחד. בסופו של דבר את יכולה לשנות רק את עצמך ולא אחרים. הדרך בה תוכלי להשפיע על אחרים - במיוחד בעלך - היא באמצעות דוגמה אישית. אני מציע לך לפנות ליעוץ אישי ולהתמקד בסגירות שלך ובפחד מבדידות. יתכן שפחד זה מפעיל אצלך תגובות קשות כלפי בעלך והיה חלק מהבסיס לסכסוך עם משפחות המוצא (את עם אימו והוא עם הורייך). יתכן גם שבריחתך לבית הורייך קשורה בכך ולא בטוח שבנסיבות אלו בית הורייך הוא המקום הנייטרלי לשקול את המערכת המשפחתית עם בעלך. בהצלחה

 

[לויאלית 2 מי]

מסכימה איתך.... ומוסיפה

ממליצה לך בחום ... לקרוא את המאמר הבא:

 

[s h o o s h a]

החלטות

למעשה, כבר קיבלת החלטה. עזבת את הבית, את בן זוגך, לקחת את בתכם המשותפת והלכת. עכשיו, כשאת לבד, לא נתונה ללחץ שהיה לך כשהייתם יחד, יש לך את הזמן לבדוק מהו רצונך וכיצד להמשיך מכאן ואילך. את לא רוצה לחזור למתכונת הקודמת. את לא מאמינה שבן זוגך השתנה. האם את מוכנה לחולל איזשהו שינוי בחייך כדי לתרום לניסיון לשקם? האם את מעונינת לשקם? ("...הפסקתי לכבד אותו...", "...אני לא מצליחה להבין האם אני אוהבת אותו...") לאור כל מה שכתבתי, לי נדמה כי גמלה בלבך ההחלטה. את רוצה לסיים את הנישואין הללו ומבקשת חיזוקים והצדקות להחלטה. אומר לך ללכת עם לבך ותחושותייך. כי את היא זו שנמצאת בזוגיות שלא טובה לה. איש לא יוכל לומר לך 'עשי כך או אחרת'. אני תקווה כי הצגת דברייך בשפתי האירו ולו במעט כדי לסייע לך להחליט את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך.

 

[עננה של חוף]

טלי יקרה

את לבד אומרת שאת לא יודעת אם את אוהבת אותו..כלומר לי עושה רושם שאם היית אוהבת אותו היית יודעת ודאי, ואם הבדידות שקולה כנגד שארית החיים עם אדם שלא טוב לך איתו ..ואת לא אוהבת אותו.. עדיפה הבדידות, אגב את אצל הורייך עם ילדתך בינתיים את לא בודדה, לגבי קשר חדש עם גבר אחר, את טרם התגרשת וטרם החלטת למה למהר.

 

[גבי קלנר 1 המקורית]

תהיי אמיצה! קבלי את ההחלטה ואח"כ

תרגישי על הגובה!!! תנשמי לרווחה! הרי לא טוב לכם ביחד!!

 

[נירילי]

ערב טוב

אני מבקשת להציע לך עצה לא שיגרתית ,אני מבקשת אם אפשר לא לישלול אותה על הסף ,אלא מעט לחשוב עליה ,לפרק נישואין זה תהליך מבחינתי בלתי הפיך ,אל תמהרי לעשות כך ,אני חושבת שעלייך להזמין את הורי בעלך ,ואת הורייך ,בצורה עדינה לפגישה יחד עם בעלך ,ולבקש מהם עזרה בשיקום הנישואין שלכם ,לנסות מכל הלב לתאר מה עובר עליכם ,לתאר בכנות את ריגשותיך ,ואת העובר עליך בימים אלה ,בשפה יפה ,בשקט וברגש ,לנסות כמה שיותר לגרום להם להבין שהמצב מסובך ,יש לי הרושם שהסיכסוכים במשפחה מקשים עליך ועל בעלך ,לבקש מהם לפתוח דף חדש ,לשכוח ,וליסלוח ,ופשוט לעזור לכם בעזרת ניסיונם בחיים ,כיצד אפשר להתגבר על המשבר ,זירקי את האגו ,ודברי בפתיחות ובכנות ,בהתחלה הם יגיבו בהלם ,אך לאחר מכן ,אני מאמינה שהם יושיטו יד ,וכולכם תצמחו מהמשבר ,והיחסים בין כולם יתהדקו ,גם הורייך וגם הורי בעלך יפתחו את ליבם אם תדברי בכנות ,מתוך הלב ,בעלך איננו מושלם ,אך גם אני לא ,וגם את לא ,אף אחד מאיתנו לא מושלם ,אנחנו רק בני אדם ,אני בטוחה שלבעלך יש גם תכונות אופי טובות ,כמו שלי יש ,וגם לך יש ,לכולנו יש ,שימי מבטך בתכונות הטובות של בעלך ,שימי שם את הדגש ,לא בתכונות הרעות ,אל תמהרי להתגרש ,אל תמהרי ,נסי לתקן בחוכמה ,ביושר ובהגינות ,לא בפזיזות ,ובאמת את יודעת ,לפי דעתי הבדידות תהיה המחלה של המאה ה21 ,ממנה ימותו הכי הרבה אנשים ,נסי לבנות חברות עם בעלך ,ואני מאחלת לך שתיצעדו בשבילי החיים יד ביד ,לעתיד לבוא ,ואנחנו כאן בפורום לעזרתך תמיד שלך נירילי.

 

[גבי קלנר 1 המקורית]

סליחה, מדובר כאן על החיים שלהם

ולפי דעתי אין צורך לערבב ולשתף את ההורים. הם מנסיונם כבר תרמו להעכיר את האווירה! פה מדובר על הזוג הצעיר שצריך ללבן בעיותיהם בעצמם. אנחנו לא חיים בקומונה שצריך לתת דו"ח לכל המשפחה!

 

[לויאלית 2 מי]

מסכימה עם גבי ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

מה פתאום שההורים יהיו מעורבים? משפחת המוצא של הצדדים לא צריכה להיות מעורבת בנושא כלל... בני הזוג צריכים לפתור את הבעיה בינהם.

 

[ט ל י 100]

תודה על התגובות. לגבי הורי בעלי -

יש אנשים שפשוט לא ניתן לדבר איתם יפה, לא ניתן להסביר להם משהו ולגרום להם להבין. כשהיה סכסוך נוראי בין הוריי להורי בעלי, הם נפגשו ארבעתם כדי להשלים ולהתחיל דף חדש ביחסים. בפגישה זו חמתי כמעט התנפלה במכות על אימי והשפילה אותה במילים מאוד לא יפות ולא מכובדות לאישה בגיל 60+. ולמרות זאת ניסינו לשכוח ולהמשיך הלאה, אבל היא המשיכה בהתנהגותה הלא יפה וגרמה לבעלי להפוך מבעל נאמן לבן נאמן שמקשיב רק לאימו ומזלזל בחיי משפחה ובזוגיות שלו. לכן, זה רעיון שגם אני חשבתי עליו בהתחלה, אך פסלתי אותו כי פשוט אין לי כוח לשמוע קללות והאשמות מפי חמתי. איך בכלל אפשר לדבר עם אישה שרק צורחת ומקללת? איך לגרום לבעלי לקבל את אימו עם קצת הומור, לא להאמין לה ב-100%, כי כל מילה שניה שלה זה שקר (וזה לא הגזמה). היא פשוט חולמת להרוס את המשפחה שלנו ועושה הכל בשביל זה.

 

[איש המערות]

שאלה לוגיסטית

האם יש לכם אפשרות לעבור לגור רחוק יותר (אבל ממש!) ממשפחות המוצא? יתכן שאז תהיו פנויים יותר לעצמכם בלבד.

 

[ט ל י 100]

המרחק לא יעזור, כי יש טלפונים וחמתי

יודעת להעביר ים של אינפורמציה שלילית ברבע שעה של שיחה טלפונית. רק בריחה לחו"ל יכולה להפחית את השפעתה, אבל זה לא הפתרון. אני לא רוצה לברוח ממנה. וזה גם לא כל כך אפשרי.

 

[איש המערות]

אמא יש רק אחת

ובעלך כנראה קשור עדיין לאימו. יתרה מכך - היא כנראה מתקשה לשחרר אותו לדרכו כגבר עצמאי ורואה בו עדיין ילד (אני מציע שתבחני גם אם לא קיים דפוס דומה בינך לבין אימך או אביך). השאלה היא אם את, ביחסך לבעלך, מנסה למלא תפקיד של אם או של שותפה וחברה. אני שואל זאת כי לעיתים קרובות האשה מנהלת את הבית ואת בני הבית וה"גבר" מוצא את עצמו בתפקיד ה"ילד" פעם נוספת בחייו. יתכן שבמצב זה הוא יעדיף את האמא שפינקה אותו על פני האמא שמנסה לחנך אותו מחדש. אם את מוצאת שיכול להיות משהו בדברי, נסי להתייעץ עם איש מקצוע בעניין (תתחילי בייעוץ אישי קצר עם אפשרות שיהפוך לייעוץ זוגי בהמשך, גם אם על ידי מטפל אחר).

 

[3שרונית]

היא כועסת עליו בגלל אמא שלו...

אם היא תנתק אותו מהם הוא יכעס עליה בגלל אימא שלו.. השאלה היא לא אימא שלו ומה לעשות איתה אלא מה לעשות עם הבעל.. אם עזבת את בעלך במטרה לגרום לשינו בו, אז תני לו צ'אנס.הוא אומר שהוא השתנה..תנסי תמיד תוכלי לקום וללכת..ובמקרה כזה זה יהיה גם קל יותר ולא תתחבטי בשאלה מה היה אילו..... בכל אופן כך אני רואה את הדברים.

 

[תהיר]

תגובה

שלום לך, אני משתתפת בסבלך, את באמת עוברת ימים לא קלים. אני סבורה שעלייך לחשוב היטב בטרם תקבלי החלטה שלילית. ראי, לפרק משפחה ולחתוך זה הדבר הכי קל בעולם. הכי נוח לעזוב אך אני לא בטוחה שזה הדבר הכי חכם ונכון לעשות, בייחוד שיש לך ילדה קטנה לגדל. החוכמה היא לאסוף כוחות להתעלות מעל המשבר הנוכחי ולנסות ביחד, את ובעלך, כזוג להתמודד עם המשבר. לפרק משפחה זה הדבר הכי עצוב וכואב שרק קיים. את חייבת להתמודד עם הבעיה ולא דרך בריחה ממנה. תחשבי על האפשרויות שעומדות בפנייך. קחי את בעלך לשיחה, תשבו תדברו תספרי לו בכנות רבה מה מפריע לך .אולי אפילו תלכו יחד ליועץ נישואין או למישהו קרוב עליו אתם יכולים לסמוך שיכול לעזור לכם. כלומר, אולי צד שלישי שיתערב בעניין יוכל לגשר ביניכם על הפערים, דבר שאתם לבד לא מצליחים לעשות. מנקודת מבטי אני מאמינה ששלום-בית זה דבר מאוד מאוד חשוב ועלייך ועל בעלך לעשות הכל כדי לשמור על שלמות המשפחה. הדבר לא קל, שניכם תצטרכו לוותר ולהתפשר ולעשות זאת מתוך כבוד, התחשבות והערכה אחד כלפי השני, ומתוך רצון שיהיה לשני טוב. אכן, חיים משותפים לאחר חתונה זה לא כמו בתקופת החברות בה הכל נראה לכאורה זוהר וורוד. אך בכל מערכת זוגית יש קשיים והמבחן של הקשר הזוגי הוא להתגבר ולהמשיך יחד בכוחות משותפים, את ובעלך. אני מניחה שאם תעשו את כל המאמצים ותפתרו את המשבר - תצאו מכך יותר מחוזקים ומאוחדים ותוכלו לעמוד ביחד אל מול משברים נוספים שיהיו בעתיד. את מתלבטת לגבי אהבתך כלפי בעלך, אך אני חושבת שאת אוהבת אותו ורק המשבר והבעיות ביניכם הורסות הכל ומעיבות על ההרגשה. מקווה שתתגברי.

 

[רמיקובה]

"לפרק משפחה ןלחתוך זה הדבר הכי קל

בעולם". ואולי עבור אותה בחורה זה היה הדבר הכי קשה בעולם, אבל גם הכי חכם ואמיץ? לא תמיד דברים מסתדרים, לא תמיד ראוי לעשות הכל בשביל שלום בית. לפעמים יותר עצוב להשאר בבית, ללא תמיכה וגיבוי מהגבר שהתחתנת איתו, מאשר העצב של פרוק משפחה. צריך לתת קרדיט לנשים ואנשים שעזבו את ביתם, יותר קרדיט מאשר להניח שעשו את הדבר הקל ועזבו את הבית. "החלטה שלילית"? הייתי אומרת , קיצונית.לא הייתי ממהרת להשתמש בטון שיפוטי שכזה, ואולי ההחלטה לא תהא שלילית, אלא חיובית. מה שכן, אולי ראוי ושווה (בשביל עצמך, לא להשאיר דברים לא סגורים), ללכת ולראות מה יקרה בטיפול זוגי. שיהיה לך בהצלחה, וכל טוב.

 

[coaxcable]

כמה הערות והארות

כשאת אומרת להשפיע האם את מתכוונת "לשנות" משום מה נראה שאת מעגלת פינות לעצמך ולא מודה שטעית מראש! "..בעלי לא שינה את חייו.." -> ולמה שישנה? אנשים לא משתנים אלא מסגלים התנהגויות חדשות ואם משתנים זה רק לאור טראומה חזקה!!!!!!! ושוב, רצית שישתנה אבל הוא לא היה מסוגל ולא יכל ולא רצה..ואת מראש ראית שההתאמה אינה בדיוק או מה שאת רוצה או רצית וניסית "להשפיע", כלומר לא ממש קיבלת את זה אבל היית מודעת לדברים. הממ.. לא שלא טועים או שזה רע להיות מודעים לחסרונות אבל מה היה הדבר או הדברים הרעים בו שאת מספרת אם יורשה לי לשאול? אולי כו אנשי הפורום יוכלו לעזור!? בכל אופן, שניכם לכו לטיפול. ודרך אגב, אין ממה לפחד - אם תצטרכי להכריע תוכלי למצוא גברים. יש הרבה שאין להם בעיה להכיר משהי ביידנית, סגורה וכדומה. ועוד הערה, שוב כפי שאני תופס , חושב ורואה: רוב הגירושים, במיוחד בארץ נובעים לא רק מאי היכולת להעמיד משפחה יציבה כלכלית אלא שאנשים יודעים שיש בעיות רבות מראש ועדיין הולכים על נישואין..למה? אם יודעים שיהיה קשה אז ךלמה להתחתן.. מה הפחד של להתחיל מחדש ואז בגיל מאוחר יותר+ילדים לעשות כך? (לא מבקר אותך אישה..סתם תהייה שעולה לי בראש..)

 

[ט ל י 100]

לגבי התכונות הרעות שאתה שואל

אני לא רוצה לפרט את כל הרע שאני רואה בבעלי, כי זה לא יפה ויכול להיות מאוד סובייקטיבי. יש כמה דברים גדולים שהפריעו לי נורא: בעלי עובד בלילות, שש לילות בשבוע החל משעה שבע בערב ועד אמצע לילה הוא לא נמצא בבית. כשהתחתנו הוא הבטיח לי לחפש עבודה בשעות היום ע"מ להיות איתי בערבים. הוא לא עשה זאת. כשנולדה לנו הבת, עדיין הייתי נשארת לבד בבית עם תינוקת קטנה, מפוחדת, מבוהלת, לא יודעת מה לעשות, עם בכי והיסטריות כשבעלי עוזב בערב. ואני לא טיפוס שיכול להיות לבד. תמיד הייתי בתוך המשפחה עם אנשים שאוהבים. גם בארבעה חודשים האלה הוא לא שינה את עבודתו, למרות שהוא יכול לבקש לעבוד ביום, לפחות שיעבוד במשמרות וחלק מהלילות יהיה בבית. לכן אני אומרת שאני לא מאמינה שהוא השתנה, כי את הדבר החשוב שהרס את זוגיותנו הוא לא שינה. ואני הייתי מוכנה לחזור אליו ולנסות מחדש אבל אני פשוט לא מסוגלת לחשוב על עוד ערבים ולילות לבד בלי בעל.הוא יודע זאת, אבל כרנאה שיותר נוח לו ככה.