קבלת החלטה
שלום, אני נמצאת עכשיו במצב של קבלת החלטה "גורלית" ולא יכולה להחליט. אני ובעלי יצאנו חמש שנים. לפני כשנתיים התחתנו ולפני יותר משנה נולדה לנו בת. לפני נשואים ראיתי את חסרונותיו, אך חשבתי שאוכל להסתדר איתם, אוכל להשפיע עליו לטובה. מה שכן באותם זמנים אימא שלו היתה לצידי (לפחות כך הראתה) ובעלי היה מקשיב לי וכאילו צועד איתי באותו כיוון, אז הסתדרנו. כשנישאנו כל החסרונות שלו שהכרתי גם לפני כן התחילו "לצמוח", וגיליתי גם תכונות חדשות אצלו שממש לא מצאו חן בעיני. המצב נהיה בלתי סביל לאחר לידת הבת. בעלי לא שינה את חייו, אימא שלו הפסיקה לדבר איתי משטות וגרמה לריב גדול ומגעיל בין משפחות שלנו, הרסנו את הקשר המצוין שהיה בין בעלי לבין הוריי ועוד ועוד. בנוסף לא יכולתי כבר לסבול אותו, את התכונות שלו שהגעילו אותי. לא ראיתי כבר שום דבר טוב בו, רק תכונות רעות. הפסקתי לכבד אותו שזה הכי נורא.התגלו שאנחנו שונים לגמרי, עם ערכים שונים, שאיפות שונות וכד'. עזבתי אותו לפני ארבעה חודשים ועברתי לגור אם הבת לבית של הוריי כדי לקבל החלטה. אני עדיין לא מצליחה לקבל החלטה, בעלי טוען שהוא השתנו, אך אני לא מאמינה לו כי בן אדם לא יכול לשנות את אופיו בגיל 30. מצד אחד אני מאוד לא רוצה לחזור אליו, כי זה אומר לחזור לאותו מצב שהיה כי אני גם רואה לפי התנהגותו בתקופה זו שהוא לא ממש השתנה. מצד שני אני אישה מאוד סגורה. קשה לי מאוד לפתח קשר חדש (בכל החודשים האלה לא היה לי שום קשר עם גבר אחר) ואני מפחדת מבדידות. אני לא מצליחה להבין האם אני אוהבת אותו בכלל או לא. לא יודעת מה קורה לי ואיך לקבל החלטה. אני יודעת שאף אחד לא יכול לייעץ לי, אבל אולי מישהו היה בסיטואציה דומה.
שלום, אני נמצאת עכשיו במצב של קבלת החלטה "גורלית" ולא יכולה להחליט. אני ובעלי יצאנו חמש שנים. לפני כשנתיים התחתנו ולפני יותר משנה נולדה לנו בת. לפני נשואים ראיתי את חסרונותיו, אך חשבתי שאוכל להסתדר איתם, אוכל להשפיע עליו לטובה. מה שכן באותם זמנים אימא שלו היתה לצידי (לפחות כך הראתה) ובעלי היה מקשיב לי וכאילו צועד איתי באותו כיוון, אז הסתדרנו. כשנישאנו כל החסרונות שלו שהכרתי גם לפני כן התחילו "לצמוח", וגיליתי גם תכונות חדשות אצלו שממש לא מצאו חן בעיני. המצב נהיה בלתי סביל לאחר לידת הבת. בעלי לא שינה את חייו, אימא שלו הפסיקה לדבר איתי משטות וגרמה לריב גדול ומגעיל בין משפחות שלנו, הרסנו את הקשר המצוין שהיה בין בעלי לבין הוריי ועוד ועוד. בנוסף לא יכולתי כבר לסבול אותו, את התכונות שלו שהגעילו אותי. לא ראיתי כבר שום דבר טוב בו, רק תכונות רעות. הפסקתי לכבד אותו שזה הכי נורא.התגלו שאנחנו שונים לגמרי, עם ערכים שונים, שאיפות שונות וכד'. עזבתי אותו לפני ארבעה חודשים ועברתי לגור אם הבת לבית של הוריי כדי לקבל החלטה. אני עדיין לא מצליחה לקבל החלטה, בעלי טוען שהוא השתנו, אך אני לא מאמינה לו כי בן אדם לא יכול לשנות את אופיו בגיל 30. מצד אחד אני מאוד לא רוצה לחזור אליו, כי זה אומר לחזור לאותו מצב שהיה כי אני גם רואה לפי התנהגותו בתקופה זו שהוא לא ממש השתנה. מצד שני אני אישה מאוד סגורה. קשה לי מאוד לפתח קשר חדש (בכל החודשים האלה לא היה לי שום קשר עם גבר אחר) ואני מפחדת מבדידות. אני לא מצליחה להבין האם אני אוהבת אותו בכלל או לא. לא יודעת מה קורה לי ואיך לקבל החלטה. אני יודעת שאף אחד לא יכול לייעץ לי, אבל אולי מישהו היה בסיטואציה דומה.