מתלבטת 4321
New member
צריכה עצה
היי,
אני נשואה מעל שנתיים עם תינוקת מקסימה בת 5 חודשים.
הזוגיות שלנו לא היתה מושלמת לפני כן, ונראה שהלידה מעצימה את הבעיות באופן שלא דמיינתי לעצמי. הקו המשותף לבעיות שלנו, אני חושבת, הוא העובדה שבעלי חושב שאני לא עושה שום דבר (פחות או יותר) ושהוא עושה הכל, ואני רק מנסה להפיל עליו עוד משימות.
בפועל, אני מטפלת בילדה - הוא החליף לה חיתול בערך 10 פעמים עד כה, ונשאר איתה 6 פעמים במהלך היום כשאני יצאתי לסידורים (4 פעמים זה היה משהו רפואי) ועוד פעם אחת אחרי שהיא הלכה לישון. הוא מגיע באזור 6 כל ערב, לא רוצה לטייל איתה לבד, אז יוצא שאין לי זמן לאכול ולהתקלח עד אחרי שהיא הולכת לישון.
אם זה היה נגמר פה, מילא, אבל הוא מתייחס אליי כאילו אני שום דבר. הלילה התינוקת קמה. האכלתי אותה, חזרה לישון, ותוך כמה דקות התעוררה שוב. ביקשתי ממנו שייגש אליה. חשבתי שמאחר ועוד שבוע אני חוזרת לעבודה, כדאי שהוא א. יתרגל לקום בלילה כשצריך וב. ילמד להרגיע אותה. אחרי 10 דקות של צרחות, כשכבר חשבתי לקום ולהאכיל אותה שוב, הוא נכנס לחדר בעצבים, לקח חולצה תוך שהוא צועק עליי שאני אמשיך לישון, שאני מטפלת רק בעצמי ושהיה לי יום "קשה" (אמא שלי ואני עשינו אתמול יום כיף, לפני שאשוב לעבודה. הקטנה נשארה אצל סבא שלה ולא ראתה את אבא שלה בערב כי הוא חזר מאוחר) מאוד. כשבאתי לחדר שלה, הוא לא נתן לי לקחת אותה, צעק עליי לעזוב אותם תוך שהוא מבהיל אותה (היא השתתקה במיטה שלה), והתחיל לטייל איתה ברחבי הבית. כמובן שהיא לא נרגעה וחזרה לישון רק אחרי שינקה שוב.
היום סיכמנו שהוא יבוא מוקדם יחסית (5) וישאר איתה כשאני הולכת לסדנה שנרשמתי אליה. סה"כ 4 מפגשים, לא משהו קבוע. שלחתי לו הודעה כדי לוודא שהוא באמת מגיע (אחרת שוב הייתי צריכה לבקש מההורים שלי או לקחת אותה איתי, וזה לא יהיה לה כיף), והוא ענה לי "אולי". עניתי שאני צריכה לדעת כדי שאדע אם למצוא לה סידור או לקחתה איתי. הוא ענה לי שאני אדם חולה, ושהוא יגיע בזמן.
ככה מדברים לאישה? או בעצם, ככה מדברים למישהו בכלל? בסה"כ ביקשתי שיהיה איתה לבדו לשעה וחצי פחות או יותר, ולא כי אני הולכת לכייף חלילה (זו סדנה שקשורה לטיפול בה). זה כזה נורא שאני מוודאת שהוא מגיע בזמן?
אשמח לתובנות, עצות, סיפורים, משהו.
היי,
אני נשואה מעל שנתיים עם תינוקת מקסימה בת 5 חודשים.
הזוגיות שלנו לא היתה מושלמת לפני כן, ונראה שהלידה מעצימה את הבעיות באופן שלא דמיינתי לעצמי. הקו המשותף לבעיות שלנו, אני חושבת, הוא העובדה שבעלי חושב שאני לא עושה שום דבר (פחות או יותר) ושהוא עושה הכל, ואני רק מנסה להפיל עליו עוד משימות.
בפועל, אני מטפלת בילדה - הוא החליף לה חיתול בערך 10 פעמים עד כה, ונשאר איתה 6 פעמים במהלך היום כשאני יצאתי לסידורים (4 פעמים זה היה משהו רפואי) ועוד פעם אחת אחרי שהיא הלכה לישון. הוא מגיע באזור 6 כל ערב, לא רוצה לטייל איתה לבד, אז יוצא שאין לי זמן לאכול ולהתקלח עד אחרי שהיא הולכת לישון.
אם זה היה נגמר פה, מילא, אבל הוא מתייחס אליי כאילו אני שום דבר. הלילה התינוקת קמה. האכלתי אותה, חזרה לישון, ותוך כמה דקות התעוררה שוב. ביקשתי ממנו שייגש אליה. חשבתי שמאחר ועוד שבוע אני חוזרת לעבודה, כדאי שהוא א. יתרגל לקום בלילה כשצריך וב. ילמד להרגיע אותה. אחרי 10 דקות של צרחות, כשכבר חשבתי לקום ולהאכיל אותה שוב, הוא נכנס לחדר בעצבים, לקח חולצה תוך שהוא צועק עליי שאני אמשיך לישון, שאני מטפלת רק בעצמי ושהיה לי יום "קשה" (אמא שלי ואני עשינו אתמול יום כיף, לפני שאשוב לעבודה. הקטנה נשארה אצל סבא שלה ולא ראתה את אבא שלה בערב כי הוא חזר מאוחר) מאוד. כשבאתי לחדר שלה, הוא לא נתן לי לקחת אותה, צעק עליי לעזוב אותם תוך שהוא מבהיל אותה (היא השתתקה במיטה שלה), והתחיל לטייל איתה ברחבי הבית. כמובן שהיא לא נרגעה וחזרה לישון רק אחרי שינקה שוב.
היום סיכמנו שהוא יבוא מוקדם יחסית (5) וישאר איתה כשאני הולכת לסדנה שנרשמתי אליה. סה"כ 4 מפגשים, לא משהו קבוע. שלחתי לו הודעה כדי לוודא שהוא באמת מגיע (אחרת שוב הייתי צריכה לבקש מההורים שלי או לקחת אותה איתי, וזה לא יהיה לה כיף), והוא ענה לי "אולי". עניתי שאני צריכה לדעת כדי שאדע אם למצוא לה סידור או לקחתה איתי. הוא ענה לי שאני אדם חולה, ושהוא יגיע בזמן.
ככה מדברים לאישה? או בעצם, ככה מדברים למישהו בכלל? בסה"כ ביקשתי שיהיה איתה לבדו לשעה וחצי פחות או יותר, ולא כי אני הולכת לכייף חלילה (זו סדנה שקשורה לטיפול בה). זה כזה נורא שאני מוודאת שהוא מגיע בזמן?
אשמח לתובנות, עצות, סיפורים, משהו.
, את זקוקה לזה כמו כולם .
