צריכה עצה

צריכה עצה

היי,

אני נשואה מעל שנתיים עם תינוקת מקסימה בת 5 חודשים.
הזוגיות שלנו לא היתה מושלמת לפני כן, ונראה שהלידה מעצימה את הבעיות באופן שלא דמיינתי לעצמי. הקו המשותף לבעיות שלנו, אני חושבת, הוא העובדה שבעלי חושב שאני לא עושה שום דבר (פחות או יותר) ושהוא עושה הכל, ואני רק מנסה להפיל עליו עוד משימות.
בפועל, אני מטפלת בילדה - הוא החליף לה חיתול בערך 10 פעמים עד כה, ונשאר איתה 6 פעמים במהלך היום כשאני יצאתי לסידורים (4 פעמים זה היה משהו רפואי) ועוד פעם אחת אחרי שהיא הלכה לישון. הוא מגיע באזור 6 כל ערב, לא רוצה לטייל איתה לבד, אז יוצא שאין לי זמן לאכול ולהתקלח עד אחרי שהיא הולכת לישון.
אם זה היה נגמר פה, מילא, אבל הוא מתייחס אליי כאילו אני שום דבר. הלילה התינוקת קמה. האכלתי אותה, חזרה לישון, ותוך כמה דקות התעוררה שוב. ביקשתי ממנו שייגש אליה. חשבתי שמאחר ועוד שבוע אני חוזרת לעבודה, כדאי שהוא א. יתרגל לקום בלילה כשצריך וב. ילמד להרגיע אותה. אחרי 10 דקות של צרחות, כשכבר חשבתי לקום ולהאכיל אותה שוב, הוא נכנס לחדר בעצבים, לקח חולצה תוך שהוא צועק עליי שאני אמשיך לישון, שאני מטפלת רק בעצמי ושהיה לי יום "קשה" (אמא שלי ואני עשינו אתמול יום כיף, לפני שאשוב לעבודה. הקטנה נשארה אצל סבא שלה ולא ראתה את אבא שלה בערב כי הוא חזר מאוחר) מאוד. כשבאתי לחדר שלה, הוא לא נתן לי לקחת אותה, צעק עליי לעזוב אותם תוך שהוא מבהיל אותה (היא השתתקה במיטה שלה), והתחיל לטייל איתה ברחבי הבית. כמובן שהיא לא נרגעה וחזרה לישון רק אחרי שינקה שוב.

היום סיכמנו שהוא יבוא מוקדם יחסית (5) וישאר איתה כשאני הולכת לסדנה שנרשמתי אליה. סה"כ 4 מפגשים, לא משהו קבוע. שלחתי לו הודעה כדי לוודא שהוא באמת מגיע (אחרת שוב הייתי צריכה לבקש מההורים שלי או לקחת אותה איתי, וזה לא יהיה לה כיף), והוא ענה לי "אולי". עניתי שאני צריכה לדעת כדי שאדע אם למצוא לה סידור או לקחתה איתי. הוא ענה לי שאני אדם חולה, ושהוא יגיע בזמן.
ככה מדברים לאישה? או בעצם, ככה מדברים למישהו בכלל? בסה"כ ביקשתי שיהיה איתה לבדו לשעה וחצי פחות או יותר, ולא כי אני הולכת לכייף חלילה (זו סדנה שקשורה לטיפול בה). זה כזה נורא שאני מוודאת שהוא מגיע בזמן?

אשמח לתובנות, עצות, סיפורים, משהו.
 

nirity1

New member
כל כך מוכר

כי גברים משוכנעים שאת בעצם לא עושה כלום בבית עם הילדה. כי אין להם מושג כמה זה קשה. התנחומים היחידים שיש לי לתת לך זה ככל שהילדה גדלה ככה זה יותר כיף לאבא להיות איתה ואז את מקבלת קצת יותר חופש. חוץ מזה את עוד מעט תחזרי לעבודה. בהתחלה זה קצת קשה אבל אחר כך שנכנסים לעניינים זה נעשה יותר קל.
לגבי הקימה בלילה - האם התינוקת רק יונקת? למה הוא לא נתן לה בקבוק ?
 
רק יונקת

ולכן לא נתן בקבוק, אבל זה היה אחרי שהיא אכלה די הרבה, לא היה ברור שהיא עדיין רעבה.
מאחר והיא רק יונקת, הוא כמעט לא קם אליה בלילה (היא לא בוכה יותר מדי בכל מקרה), כי זה חסר טעם. רק במקרים שברור שכואב לה משהו, אנחנו מתחלקים בזמן ההרגעה שלה.
 

גארוטה

New member
העצה שלי

היא קודם לטפל בזוגיות ובבעיות שיש ביניכם מבלי להכניס את הילדה באמצע ולנהל את המלחמות
כאילו הבעיה התחילה כשהיא נולדה.
מה שאת עושה זה לגרור את חוסר התקשורת שהיתה כבר קודם לתוך ההתנהלות שלך עם הילדה ובכך רק
ליצור קרע יותר גדול במקום להפוך את הצטרפותה לגורם מקשר ומקרב.
העובדות הן שכרגע את בבית והוא בעבודה ולכן לשבת עם פנקס ולרשום כמה פעמים הוא חיתל/נדנד/טייל זה מיותר.
אתם צריכים לשבת ולדבר ולחלק ביניכם את המטלות לפני ולא תוך כדי כמו שעשית בלילה.
רוצה להרגיל אותו? תודיעי לו, תכיני אותו, תזכירי לו שאת בקרוב חוזרת לעבודה ושתצטרכו להתחלק בקימה בלילה.
כשהדברים מסודרים וידועים מראש הרבה יותר קל מאשר כשהם מונחתים פתאום.

בכלל, יש הרגשה כאילו שכחת אותו, את הזוגיות ושאת "מחפשת" אותו על קטנות ולכן הוא "על קוצים".

וכמובן
 
נוסה ונוסה שוב

מאוד קשה לי לדבר איתו. כשאני מנסה לדבר על משהו מסוים שמפריע לי, הוא מסיט את השיחה לכמה אני עצלנית ורעה וכן הלאה.
אני לגמרי לא יושבת ורושמת, אגב, זה פשוט כל כך בולט שהוא לא עושה את הדברים האלו, שכשזה כבר קורה אני זוכרת. להיות איתה בבית זו לא בדיוק חופשה. זה מה שהכי טוב לה, לדעתי - להיות עם אמא שלה בגילאים האלו ולינוק, וזו הסיבה שאני עושה את זה. אני מרגישה אשמה לגבי חזרה לעבודה, אבל גם אלמנט של הקלה, להיות בחברה של אנשים מבוגרים, להיות מסוגלת לשתות קפה כמה דקות מבלי שצרחה תקפיץ אותי, למשל.
מבחינתו, הוא עושה בדיוק כמוני וקם בדיוק כמוני, וכשמדברים איתו על לחלק את הקימה בלילה, הוא מוכן לקום עד 1 ואח"כ שזו תהיה המשמרת שלי. מלבד זה שזו חלוקה מאוד לא הוגנת, זה מפגר בעליל - אם היא רעבה ב-12, היא תצרח שעה מרעב? ברור שלא. באותה מידה, לא הוגן שאם מציקות לה שיניים החל מ-3, אני אשאר ערה כל הזמן הזה, לדעתי.

ולגבי לשכוח אותו - ממש לא. הוא כרגע בחיפושי עבודה ולומד לראיונות. אני מנסה ליזום שנצא, ההורים שלי מוכנים לשמרטף מתי שצריך, אני מנסה לעודד אותו לעשות גם דברים לבדו (לחזור לשחק כדורעף למשל, או לצלול בלעדיי), אבל הוא לא רוצה. את הזמן הפנוי שלו הוא מעדיף להעביר באינטרנט, לבד.

תודה בכל אופן.
 

קארניו

New member
יכול להיות שאת רואה צל של הרים כהרים

בגלל שילדת לא מזמן והרגישות שלך עדיין גבוהה?
אבל אם היחסים ביניכם התערערו עוד לפני ההריון וההתנהגות שלו כלפייך מוכרת וידועה הרי שההזנחה והאחריות חלה גם עלייך והגיע הזמן להתמודד מול הבעייה ולטפל גם בסוגיית הזוגיות המדורדרת וגם בתפקידו כאב טרי במשפחה חדשה שיצרתם יחדיו . בכל מקרה, את זקוקה לתמיכה ולשניכם אני ממליצה לפנות לעזרה מקצועית .
 

גאוי 7

New member
מסכימה !

יש המון הורמונים משתוללים אחרי לידה ואז הגברים חושבים ש" אנחנו חולות " בראש בלשון העם , הכי טוב - תהיי בפוקוס וכל הזמן אובייקטיבי , תנסי להיות עם ראש קר, להשיג עזרה מבייביסיטריות נערות בכלום כסף או משכנה טובה , תפנקי את עצמך , תקפצי לחברה טובה לבד , לכי תשתי קפה ועוגה ליד הבית בקונדיטוריה טובה , תמלאי אויר בריאות - דחוף :) , את זקוקה לזה כמו כולם .

להיות עם תינוק חדש כיף אבל מלחיץ , מאד אפילו ,
 
טיפול זה באמת רעיון טוב

חבל שהוא לא מוכן (כבר הצעתי כמה פעמים).
זה לא שהיחסים התערערו. אני אומרת שמערכת היחסים לא היתה מושלמת. אני לא יודעת אם יש מערכת יחסים מושלמת, אני בטח לא הייתי באחת כזו. למרות שידעתי מה החסרונות שלו, מבחינתי, היתרונות גברו עליהם.
 

קארניו

New member
אז לכי לבד !

מטפל/ת טוב/ה אמור/ה לצייד אותך בכלים אישיים וגם להתייחס אובייקטיבית לזוגיות גם מבלי
הנוכחות הפיסית שלו ואף לתת לך תובנות חדשות בקשר לשניכם.
אולי בהמשך הוא ירצה להצטרף אלייך אבל אל תוותרי רק בגלל שהוא כרגע לא מגלה
התלהבות לטיפול משותף. לכי קודם כל בשבילך ולמענך ואני משוכנעת שזה ישפיע לטובה גם
ההתנהלות בבית .
 

קארניו

New member
גם ההתנהלות = גם על ההתנהלות

וזה ברור שחלה הרעה ביחסים ביניכם כי התינוקת שנוספה גורמת שלא באשמתה
למחלוקות ולמריבות שלא היו קודם לכן.
 

גארוטה

New member
כשתוקפים אותי

אני תוקפת חזרה וכשמבקשים בצורה יפה אני מיד מתרצה ואני מניחה שגם את.
אז כשאת אומרת שכשאת מדברת איתו על משהו שמפריע לך והוא מיד מסיט את השיחה
לכמה את עצלנית ורעה, אולי, רק אולי זה קשור לטון הדיבור, לדרך בה את אומרת את הדברים
שגורמים לו באוטומט לאנטי ולהתקיף חזרה?
 

ערסlight

New member
תרגום

בעלך חש שאת לא סומכת עליו. אז... אם הוא כבר משובץ, הוא מתנהג בהתאם. [אותו מחיר]

ואת? תחושת הצדק והעליונות המוסרית משפריצים עד אלינו.
ככה זה... מה שזורעים זה מה שקוצרים.
 
תרגום טוב כמו גוגל טרנסלייט

(גוגל טרנסלייט עושה המון שגיאות מביכות
)
מהתחלה, אני משתדלת לשתף אותו בהחלטות שקשורות לילדה, גם כשאני יודעת מה כדאי לעשות (לא יודעת כי אני כזה גאון, יודעת כי קראתי וקוראת ספרים בנושא וכי התייעצתי עם מומחים ועם בעלי נסיון, זה הכל).
לא נראה לי שהוא מרגיש שלא סומכים עליו. נהפוכו. לא פעם ולא פעמיים אמרתי לו שאני מקנאת בכמה שהוא נראה טבעי בהתנהלות שלו איתה, בעוד שאני מרגישה שאין לי מושג מאיפה מתחילים.
ברור לי שאני לא צודקת ב-100%, אף אחד לא צודק ב-100%, אבל מה שמפריע לי הוא שהוא לא יודע לריב - לא בלי לדבר בצורה מאוד לא מתאימה.
 

ערסlight

New member
טרנסלייט

תראי, את סוג של צדקנית. [זאת אחת שהצדק שלה קובע.]
ולא שאני חושב שבעלך הוא סופרמן [אבל הוא לא שואל אותנו].

ולך יש לי להציע כלל אצבע... בכל פעם שמשהו לא עובד ואת מאשימה... סימן שאת מגלגלת אחריות.
כשיש שניים כאלה... הפיצוץ בלתי נמנע. הספירה לאחור כבר החלה.
אז מה? הרצפה עקומה?
 

seeyou

New member
"הזוגיות שלנו לא היתה מושלמת לפני כן"


ואז החלתתם לטפל בזוגיות על ידי הבאת ילד לעולם?


זה טעות אופייני אצל הרבה זוגות

תובנות(שלי) :
אין הרבה בעלים עם גישה לטיפול בתינוקות ואם יש אז זה צריך לבוא מיוזמתו ולא על ידי הסכמים או מריבות

זה נישמע לא צודק?
נכון. אך זה מה שיש (לרוב)

העצה שלי תחשבי לקחת מטפלת כעזר בטיפול בה או בעבודות הבית ותנסי לחזור לעבודה.

זוגיות/נשואים זה דבר לא קל לנשים אשר צריכות למלא כמה תפקידים לפעמים בו זמנית.
את צריכה הרבה תבונה וסבלנות על מנת לשלב את בעלך בתפקידים שהוא לא רוצה(מעוניין)




יוסי
 
מצויין שהוכחת שהיא עשתה טעות בהבאת הילדה

חבל רק שילדים לא באים עם אחריות התחרטת - החזרת.
מה הועלת בכלל בעצתך זו?

ולכותבת המכתב. אני מבינה דווקא מבין שורותייך שבעלך כן רוצה לעזור אבל את עומדת מעליו עם סטופר השלמות. אף אחד לא יכול לתפקד במצב כזה.
זה מאוד מעליב שקבעתם כאנשים בוגרים שהוא יגיע בחמש אבל את לא מספיק סומכת עליו שהוא יגיע אז את מודאת.
מן הסתם את גם משדרת לו שכל מה שהוא עושה עם התינוקת\בבית הוא עושה לא נכון.

אז כפרה - לא כולם מושלמים כמוך.
ברגע שתביני את זה יהיה לך הרבה יותר קל. הוא מציע לך עזרה את פשוט לא מוכנה נפשית לקבל אותה.
 

אייבורי

New member
כמה דברים

ראשית את חושבת שהוא עובד אצלך, לא פלא שהוא מסרב
שנית, וואלה, את בבית עם ילדה קטנה, זה אמנם נראה לך עמוס
אבל זה לא כזאת דרמה.
שלישית, כל עוד את לא עובדת, הגיוני לגמרי שאת תטפלי בילדה בלילה
והעצלנות כביכול תחת להרגיל אותו לעתיד, היא שחצנות ותו לא.

אבל מאחר והצורך שלך לקבל קצת חופש מובן לגמרי
אני מציע שימוש מוגבר בבייבי-סיטר \ הורים \ קומבינות עם חברים
בכדי לייצר זמן פנוי
 

Ricca

New member
תגיד...

יצא לך להישאר לבד בבית עם תינוק תקופה ארוכה כשהאמא חזרה לעבודה?
 

אייבורי

New member
האמת כן

בשושו אני אגיד לך
גברים מסתדרים הרבה יותר טוב עם תינוקות כאשר האימא לא בסביבה
 
למעלה