צריכה עיצה!
לא הספקתי לקרוא את מה שנכתב כאן בימים האחרונים למרות שנראה שמאוד מאוד מעניין. אני, לעומת זאת צריכה עיצה! אני והנסיך הקטן יוצאים כבר חודש, ומההתחלה הכל היה נורא אינטנסיבי מצד אחד וטיבעי מצד שני. כיף לנו ביחד והכל סבבה... אבל איך, איך לעזאזל אני מכניסה אותו לחיים של הנסיכות הקטנות שלי? את החבר הקודם הם פגשו רק אחרי שיצאנו שנה והוא אף פעם אף פעם לא נשאר לילה. וגם ככה, לפני כמה ימים הנסיכה הבכורה אמרה לחברה שלה, בת לאם חד הורית, ש``לאמא שלי היה חבר שנורא אהבתי והיא הפסידה אותו...`` כלומר יש האשמה ותחושת אובדן, איך שלא מסתכלים על זה... זהו והנסיך העלה בשבוע שעבר את עניין המגורים המשותפים, אחרי שכבר הלינה המשותפת הפכה לחלק מהיציאה והבנאדם יום בחמש וחצי לפני שהנסיכות מתעוררות... ואני יודעת שאני לא מתכוונת להעביר את הנסיכות הקטנות שוב את עניין האובדן ותחושת ההתמודדות עם עוד דמות שחולפת בחייהם. וחוצמזה אני באה מבית דתי ככה שאני לא יכולה להרשות לעצמי תקופה ארוכה של מגורים משותפים בלי אתם יודעים, דת משה וישראל וכאלה... אם הייתי עם עצמי כמובן היתה פחות בעיה כי תמיד אפשר קצת לסבן הורים אבל אני לא מתכוונת להכניס את הבנות לסיטואציה שיש משהו בחיים שלהם ש``אסור לדבר עליו`` כי החיים בסוד זה הדבר הכי הרסני לחיים של ילדים שאני יכולה לחשוב עליו. אז איך? לעזאזל, איך אני עושה את זה נכון? בלי להלחיץ נסיך קטן ומקסים? בלי ליצור סיטואציה מסוכנת לבנות ועם להרוויח קשר בריא ונכון בשביל עצמי? h-e-l-p מצחיק איך אני מרגישה אבודה דווקא כשקורה לי משהו טוב כנראה שאני מרגישה יותר נוח עם הקטעים הפחות טובים של החיים... יום טוב ושמח ל-כ-ו-ל-ם!!!
לא הספקתי לקרוא את מה שנכתב כאן בימים האחרונים למרות שנראה שמאוד מאוד מעניין. אני, לעומת זאת צריכה עיצה! אני והנסיך הקטן יוצאים כבר חודש, ומההתחלה הכל היה נורא אינטנסיבי מצד אחד וטיבעי מצד שני. כיף לנו ביחד והכל סבבה... אבל איך, איך לעזאזל אני מכניסה אותו לחיים של הנסיכות הקטנות שלי? את החבר הקודם הם פגשו רק אחרי שיצאנו שנה והוא אף פעם אף פעם לא נשאר לילה. וגם ככה, לפני כמה ימים הנסיכה הבכורה אמרה לחברה שלה, בת לאם חד הורית, ש``לאמא שלי היה חבר שנורא אהבתי והיא הפסידה אותו...`` כלומר יש האשמה ותחושת אובדן, איך שלא מסתכלים על זה... זהו והנסיך העלה בשבוע שעבר את עניין המגורים המשותפים, אחרי שכבר הלינה המשותפת הפכה לחלק מהיציאה והבנאדם יום בחמש וחצי לפני שהנסיכות מתעוררות... ואני יודעת שאני לא מתכוונת להעביר את הנסיכות הקטנות שוב את עניין האובדן ותחושת ההתמודדות עם עוד דמות שחולפת בחייהם. וחוצמזה אני באה מבית דתי ככה שאני לא יכולה להרשות לעצמי תקופה ארוכה של מגורים משותפים בלי אתם יודעים, דת משה וישראל וכאלה... אם הייתי עם עצמי כמובן היתה פחות בעיה כי תמיד אפשר קצת לסבן הורים אבל אני לא מתכוונת להכניס את הבנות לסיטואציה שיש משהו בחיים שלהם ש``אסור לדבר עליו`` כי החיים בסוד זה הדבר הכי הרסני לחיים של ילדים שאני יכולה לחשוב עליו. אז איך? לעזאזל, איך אני עושה את זה נכון? בלי להלחיץ נסיך קטן ומקסים? בלי ליצור סיטואציה מסוכנת לבנות ועם להרוויח קשר בריא ונכון בשביל עצמי? h-e-l-p מצחיק איך אני מרגישה אבודה דווקא כשקורה לי משהו טוב כנראה שאני מרגישה יותר נוח עם הקטעים הפחות טובים של החיים... יום טוב ושמח ל-כ-ו-ל-ם!!!
בעיני, כרגע, עדיף ככה. אני זקוקה לפרטיות שלי ושומרת עליה בקנאיות. ובאשר להגדרה: זה לא נקרא מגורים משותפים. להיפך! אבל את צריכה לזרום איך שנוח לך. אם את רוצה שהוא ישאר (וגם הוא) אז עליך לשתף את הילדים. הרבה יותר נורא בעיני שהם לא ידעו, יתעוררו באמצע הלילה וימצאו לפתע גבר זר במיטה של אמא שלהם. ואז מה? זה סיכון שעליך לקחת בחשבון