צריכה עזרה =]

[JULI4561]

חח תודה ~

 

[אינקה]

זהירות! ממליץ שלא לתרגל אנאפאנה

הנשימה שייכת למערכת העצבים האוטונומית וחדירה של מודעות רצונית לתוכה יש לה השלכות מרחיקות לכת שמחייבות לכל הפחות מורה צמוד וסביבה מתאימה ומוגנת. יש להניח שלא נמצא בקרבתך לא זה ולא זה. מה שאני מציע לך בגילך לעשות זה פשוט לשבת בשקט ולהקשיב לצלילים של העולם. לייחד לזה X דקות כל יום ולהגדיל בהדרגה, אבל ללא כל מאמץ. רק להקשיב וזהו. בהתחלה זה עובד יותר טוב בטבע אבל בהמשך תוכלי לעשות זאת בכל מקום.

 

[annandi]

אנאפאנה

באנאפאנה אין שינוי מכוון של הנשימה, אלא התבוננות ללא שינוי. בנוסף, ההנחיה היא להתבוננן בתחושות המתעוררות מתחת לנחריים ומעל השפה כשהאוויר נכנס יוצא. ההתבוננות היא לא על כניסת האויר לגוף או מה קורה לו שם... אלא רק בתחושות.

 

[אינקה]

זו אולי ההנחייה

אך לא ניתן להתמקד בתחושות האויר באף בלי לשים לב לשאר נשימה, בטח לא ברמות המתחילים.

 

[בארס]

אני מבין את זה

אבל מה שאני לא מצליח להבין הוא איך מסורת שלפחות ההולכים בה כל כך מקפידים על דקויות, קוראים לתשומת לב לתחושת ה"דגדוג" בנחיריים : 'מודעות לנשימה' ? ובלי קשר...לא זו הטכניקה שלומדים בויפאסנה? לפני שנים חבר שלי היה בקורס ויפאסנה בהודו וזה מה שהוא סיפר לי שהם תרגלו.

 

[annandi]

אנאפאנה סטי (aanaapaana sati)

התרגול הבודהיסטי הוא לא "מודעות לנשימה", אלא מודעות/תשומת לב לשאיפה ולנשיפה. מתחילים בהתבוננות על השאיפה והנשיפה עצמם כבסיס לשאר התרגול: האם השאיפה היא ארוכה או קצרה? לאחר מכן השאיפה והנשיפה הופכים לעוגן להתבוננות יותר רחבה, שמתחילה עם הגוף, שהיא התופעה "הגסה" ביותר. ההנחיה היא להרגיש את הגוף כולו והרגעת המתח בגוף בזמן השאיפה והנשיפה. לאחר מכן תשומת הלב נפתחת להתבוננות בתודעה והרגעתה. אני לא אתאר צעד צעד את התרגול הזה, כי יש בו אלמנטים רבים, אבל אף אחת מההוראות, לא מתייחסת להתבוננות בנשימה שנכנסת לתוך הגוף, או מנחה להתבונן במה שקורה לאוויר כשהוא עובר בפנים. בהמשך, השאיפה והנשיפה ממשיכים להיות העוגן להתבוננות בארעיות, בתחושות ובתודעה. בקורס ויפסנא על פי שיטתו של גואנקה (שזה שבטח מה שעשה החבר שלך בהודו), מתחילים בשלושת הימים הראשונים בהתבוננות בשאיפה ובנשיפה. גואנקה מצביע על כך, שעל השאיפה והנשיפה יש להתבונן דרך התחושות מתחת לנחריים.

 

[בארס]

תודה

לי זה ברור, ואני אפילו מחבב את הטכניקה הזאת, אבל לא מצליח להבין למה בכל זאת מכנים אותה כ 'מודעות לנשימה'...שזה כינוי מאוד מבלבל וכמו שאינקה ציין, מודעות באמת לנשימה (ולא לתחושת תנועת האויר בנחיריים, או ע"פ גואנקה מתחת לנחיריים) זה דבר מאוד לא מומלץ כתרגול בסיסי למתחילים. בסוף עוד יצא שאני יותר "קפדן מילולי" מכם

 

[אינקה]

הנסיון שלי שונה

ברגע שבו אני מעביר את תשומת הלב לתנועת האויר במקום כלשהו היא כבר בנשימה. אני מניח שזהו נסיון לבצע העברה עדינה יותר ופחות ישירה של המודעות, אבל זוהי מודעות לנשימה על כל השלכותיה שדרול כבר הסביר בזמנו באריכות.

 

[בארס]

זה קרוב

אבל בכל זאת שונה. לי כל הזמן עולה התמונה של צעירים קלי דעת ששומעים את הטייטל "מודעות לנשימה" וגם אם הם קוראים את ההנחיות המדוקדקות די מהר הם מסדרים לעצמם איזו טכניקה פרטית (בדרך כלל עם אג'נדה תומכת) של מודעות לנשימה (עצמה) ואפילו מפיצים אותה לכל עבר. מעניין אם המודעות שלך הייתה עוברת מייד לנשימה אם היו קוראים לטכניקה 'מודעות לתחושות באף'...או 'תשומת לב לשפם'?

 

[אינקה]

אני מניח שלא

עצם הקשר לנשימה מושך לשם וזאת בעייה.

 

[שנטידווה]

עובדות והוכחות

בבקשה: ציון ההפרעות האפשריות בהקשרן הישיר לתרגול האנאפנה, ומחקרים מדעיים ו/או רפואיים שמוכיחים את קיומן (פוטנציאלית לפחות) או הופעתן של הפרעות אלו, + שמות הנפגעים וגילם, תיאור אירוע הפגיעה הספציפי והזמן בו קרה, + הדיאגנוזות והפרוגנוזות של הרופא המטפל במקום.

 

[אינקה]

מחקרים והוכחות?

לרגע היה לי דה ז'וו על שני ליצנים שכבר פסו מכאן. אבל פנה לאברבנאל וגהה ושאל על הנזקים שבויפאסנה. הפסיכיאטרים לא בהכרח ידעו להסביר איזה חלק בתרגול גורם את הנזק מכיווןשאין להם נסיון בתרגול, אבל הנזק קיים גם קיים. הפרעות אפשריות: הפרעה לתהליכים מנטליים, תנודות חריפות במצבי רוח, נטיה לדיכאון, שינויים בחילוף החומרים, ועוד ועוד.

 

[שנטידווה]

ובכן, באופן אישי אני מכיר

כמה אנשים שתרגלו זן והגיעו לאותם מקומות. אם כך הזן מסוכן לפחות כמו הויפאסנה. ו... כן: אם אתה מוציא לאור אזהרה (ואולי אזהרה חמורה), היא חייבת שיהיה לה על מה לסמוך, כלומר על עובדות.

 

[אינקה]

ללא יוצאים מן הכלל

גם זן ויוגה בעייתיים ביחס לתרגול מודעות לנשימה, לא שחסרות טכניקות מסוכנות אחרות אבל הן לפחות לא נראות פשוטות כמו תרגול נשימה. מה שכן יכול להביא למודעות ספונטאנית לנשימה זו מודעות רציפה לתחושת הגוף והטכניקת ההתכונות שהבאתי במאמרי הפורום. הרעיון הוא שהמודעות עוברת למערכת האוטונומית באופן בלתי ישיר וללא השפעה "רצונית" של המתרגל. זה חשוב במיוחד מהסיבה שהרצון של המתרגל ברמות ההתחלתיות הוא כלי תודעתי גס מכדי להתערב בתהליכים עדינים כאלו ולכן גם עלול לגרום נזק.

 

[שנטידווה]

תשמע אינקה....

בכל הדרכים הרוחניות ישנן מהמורות וסכנות, ואכן חלקנו אינם שורדים אותם. אבל כך הם פני הדברים לגבי המון דברים שאנו עושים בחיים; אכילה, נהיגה, עריכת מסעות, שיט, תעופה- ושומו שמיים אפילו הולדת ילדים, שכן מה שמתהווה והופך לחי, באופן המיידי ביותר חשוף לסכנות איומות כולל מוות. האם סכנות אלו מונעות מרובנו ללדת ילדים, לערוך מסעות, להפליג, לטוס, לנהוג וכן הלאה? ויפאסנה, זן וכיו''ב מסוכנים לא יותר ולא פחות מכלל כל הדברים שנעשה בחיים. אילו היה רוב מכריע של אנשים שנפגע מויפאסנה למשל, אולי היה צורך לנקוט באמצעים חמורים נגד השיטה ומפיציה. אבל כנ''ל עם נהיגה- למרות הקטל הרב בדרכים עדיין רוב האנשים שנוהגים ממשיכים לחיות.

 

[אינקה]

זה לא מתאים לה בדיוק מהסיבה שציינת

אם תבדוק בסטטיסטיקת הנפגעים מתאונות דרכים רוב הנפגעים הם צעירים. ג'ולי בת 14 ואתה אומר לך כנסי לרכב ותנהגי, אין שום בעיה. רק תאותתי ימינה ושמאלה. זה לא כל כך פשוט, בגיל הזה היא בהחלט מסכנת את עצמה. המערכות ההורמונליות שלה לא מיוצבות, גם לא חילוף החומרים. הגוף נמצא בעומסים אדירים של גדילה, המרכז המיני צובר אנרגיה אדירה שלא לדבר על דימוי עצמי לא מעוצב שגורם למתחים נפשיים וחוסר איזון שמאפיינים את הגיל הזה. ומה אתה נותן לה? את אחת הטכניקות החזקות שיש - מודעות לנשימה. מה זה יעשה לה ולאן זה יקח אותה רק אלוהים יודע. אז קצת רחמים שנטי, זה חורג מעבר לויכוח על טכניקות או גישות.

 

[שנטידווה]

מצטער אינקה

אבל אני לא יכול להיות שותף לדאגותיך. אני התחלתי לעסוק בכל העניינים הללו בגיל 12.

 

[אינקה]

אז זה הופך לאישי

יוצא שבעצם דברי אני מטיל ספק בדרך שלך. זה אינו דיון על טכניקה אלא משהו אחר לגמרי.

 

[שנטידווה]

ממש לא.

אתה חושב את מה שאתה חושב על הטכניקה והגיל הראוי כדי להתחיל לעבוד עימה ואני מניסיוני חושב אחרת. אם זה אומר בהכרח שדרכי היא הנכונה לכל אחד ואחד? לא ולא. ישנם אנשים שזה יתאים להם, כמו לי, וישנם אחרים שלא. הדיון לפי דעתי הוא על משהו אחר והוא- האם ההכללה באשר לטכניקה ולתרגול שלה מגיל מסוים והלאה היא גורפת, או שהיא תלוית נסיבות ופרטנית.

 

[בארס]

השאלה היא

האם אתה באופן אישי חושב ומרגיש שאתה במקום שיכול "לאבחן" את המתרגל הפוטנציאלי ולתת לו תרגול שיתאים לו באמת או שאתה סומך על עקרונות "וירטואליים" שאתה נוטה להאמין בהם ובכך מצד אחד פותר את עצמך מאחריות כלשהי ומצד שני "משהו" בך נהנה בכל זאת מה"פוזיציה" של "המורה הידען"?