אין ממש סוד
במקרה דנן,דרך אגב,בארס כבר יותר מרמז מה "המקורות" שלו למה שמהווה את ההבנה שלו על העולם,אבל לא זאת הנקודה. הנקודה היא שיש ווכחנות בפורום ולפני שמבררים מה מישהו כזה או אחר מתרגל,במידה וזה רלוונטי וכחלק משירשור שיכול להפוך את השאלה הזאת לרלוונטית מבחינה תוכנית תכליתית כלשהי,דבר ראשון כדאי לברר את מקורות הווכחנות הבלתי נשלטת הזאת.נדמה לי שכל אחד ממבקרי הפורום יוכל להפיק תועלת גדולה מאוד מהבירור הנ"ל בטווח המידי ובטווח היותר רחוק,הרבה יותר מאשר בירורים קטנוניים כאלו או אחרים,שלעניות דעתי, לא ניתן להפיק מהם דבר במתכונת הנוכחית (ואיך אומרים,תעיד על כך ההיסטוריה)ובכל מקרה,הם מגמתיים,דהיינו באים מראש ממקום שמניח את התשובות. חקירה כנה ואמיתית של העולם והאדם אינה יכולה לבוא ממקום שמניח מראש את התשובות ובכל מקרה מניח מראש שהוא מכיר את האדם שממול יותר טוב ממה שהוא מכיר את עצמו,בעוד שאפילו את עצמו עדיין לא הכיר. בשורה התחתונה,אינני יודע אם שמת לב,מאז שעזבו את הפורום(ויש לומר בהתחשבות רבה)חברינו ,אנשי המדיטציה הטרנסצנדנטלית ונפסקו הוויכוחים האינסופיים בנוגע לעניין בפורום הזה, נוצר איזשהו חלל ריק,שמייד התמלא בוויכוחים מסוג חדש. דומה,שהתועלת הגדולה ביותר שכל אדם כאן יכול לעשות למען עצמו כרגע היא להבין את המנגנון העומד מאחרי "האירועים" הללו בביטויו האנושי תפקודי ולנסות,לשם שינוי,להביע את עצמו באופן אחר. הפלורליזם אינו בהכרח דבר מועיל בכל מקרה וסיטואציה,יחד עם זאת הצדקנות היא תמיד גרועה בכל מובן ומובילה לתוצאות פתולוגיות. אפשר לא להסכים עם ביטוי של רעיונות במסגרת דיון ולהביע את נקודת ההשקפה שלנו על העניין,אבל כל עוד זה בא ממקום שולל באופן גורף,נוצר הרושם,שהאדם השולל כבר מבין את העניין לאשורו ולא כך הוא הדבר בהכרח. אם אדם יודע שהוא בדרך,הרי שהתהדרות בידיעה שעל פיה הוא שולל אדם אחר היא חטא שהוא חוטא בו גם כלפי עצמו וגם כלפי האחר.לפעמים בסך הכל אנו מגינים על הנכסים שצברנו בדמות רעיונות.ככל שאנו מגינים על הרעיונות הללו יותר,כך אנו פחות מבינים אותם.זהו סוג של היצמדות. נכון שהרבה אנשים מתהדרים בכל מיני תארים רוחניים כאלה או אחרים במחוזותינו(בצדק או שלא בצדק)ומתחילים ללמד ואומרים דברים כאלה או אחרים,יחד עם זאת,המצב הזה הוא מצב נתון. העולם הרוחני(או מה שאת תופסת כעולם רוחני)איננו חלק נפרד מכל שאר הדברים המתרחשים בעולמנו.רוחניות וחומריות זאת הפרדה שעושים לצורך דיון ופעמים רבות כל אדם יוצק לזה את התוכן שלו עצמו,שכמובן אין בו כל דבר אובייקטיבי. לצורך העניין,יש גם אנשים שמעמידים פנים שהם ראשי ממשלה או שרים בכירים או חברי כנסת או קצינים בכירים ועל סמך העמדת הפנים הזאת אפילו מצליחים להגיע באמת לתפקידים הללו ומשם לגרום פורענויות כאלו או אחרות.הפורענויות שהם גורמים,כמו גם,אולי,התועלת שהם מביאים לעיתים במקרה הם חלק מכל מה שקורה.אז להפוך להיות ראש ממשלה לא בהכרח היה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות להם,(או במקביל,לא בהכרח הדבר הכי טוב שיכול היה לשרת אותנו)אבל זה קרה ואין הרבה מה לעשות בנדון. כאשר אנו מתחילים להבין את מקומנו בעולם,גם "האירועים" הללו שבדרך כלל יכולים מאוד להכעיס לא אמורים לגרום לנו לצאת מכלינו ולהביע את עצמנו באופן ילדותי באינטרנט.(אם את רוצה לעשות ניתוח פסיכולוגי לחלק מהטוקבקיסטים באתרי החדשות לא ממש תגיע לתוצאות טובות) לפעול בהרמוניה עם הדברים איננו אומר לכפות את מה שאנו רואים כהרמוני על העולם או לצפות שמה שאנו תופסים כהרמוני יופיע בעולם ואו אז לתקוף את כל מה שאינו עולה בקנה אחד עם התפיסה הזאת שלנו. לפעול בהרמוניה עם הדברים,לפי עניות דעתי,היא פשוט מאוד להגיב לכל מה שקורה בכל זמן נתון מבלי לשכוח את המיקום שלנו עצמו,במידה ומצאנו אותו.אם אנו שוכחים את עצמנו,ואף גרוע מכך,עדיין לא מצאנו את המיקום והמקום שלנו ואנו כל הזמן מתעסקים ברמת ההווויה של האחרים ,שעליה איננו מממש יכולים לעמוד,הרי ששוב אנו מבצעים חטא.לכן ווכחנות ושאלת שאלות קנטרניות וילדותיות אינה יכולה להיות פיתרון לשום דבר בעולם ובוודאי שהיא איננה דרכו של הבודהא. נדמה לי שלבודהא הייתה דיעה מאוד מוגדרת ושאין לטעות בה בנוגע לווכחנות.אבל איך אומרים,לא בהכרח הפירוש שלי הוא הפירוש הכי טוב..

חשיבות לניסיון ותירגול יש גם בעולם "הרוחני",כשם שיש בעולם החומרי.לא נביא את הרכב שלנו לבעל מוסך שיש לו ניסיון של יום ולא נפקיד את גופנו בידי מנתח לניתוח מורכב,אלא אם כן יש לו תואר של דוקטור או פרופסור עם ניסיון של לא מעט שנים וניתוחים רבים שעשה לפני כן. זהו מעשה הגיוני לעשותו והוא אפילו מתקבל על הדעת בעולם שמלא בכל מיני טיפוסים שונים ומשונים.יחד עם זאת,היצמדות לעיקרון הזה משמעותה ניסיון(מופרך מראש,יש לומר)לשלוט במציאות ולנתב אותו לצרכינו כל הזמן.איננו יכולים לדעת מתי הפרופסור יעשה את הטעות שלו או מתי המכונאי עם 30 שנות הניסיון יהרוס לנו את המנוע בכלל עם איבחון לא נכון.יש לפתח אמונה מסוג חדש,תקווה מסוג חדש באדם. ההבנה העמוקה שיכולה אולי לשחרר אותנו אמורה לגעת באפשרות של חסד כלשהו,שנמצא מעבר לניסיון כזה או אחר של מורה רוחני כזה או אחר,של אדם כזה או אחר וכדומה.הפריה הדדית והשראה כמו גם התנגדות הדדית ודחיה,אלו הן תופעות שקיימות תמיד,אבל האם לא נמצא משהו מעבר להן? יש לנו רק את מה שאנשים אומרים על עצמם ואת "התעודות" שלהם והמוניטין שלהם ואת המעשים שלהם,המבססים את המוניטין הזה בצורה חיצונית בלבד במרבית המקרים,אולם כאשר נחפש רק את המוניטין ורק אותו נחפש כל הזמן,פירושו של דבר,לפחות במובן הרוחני,שנסגור את עצמנו להרבה השפעות אחרות הקיימות במציאות ונעיד על עצמנו עד כמה אנו רחוקים מכל הבנה אמיתית,כי רק הבנה אמיתית משחררת את האדם מתלות מרצונו לראות כל הזמן הוכחות לרמת הסמכא של אדם כזה או אחר. אם אנו כל כך תלותיים,מה בכלל יכולה להיות המשמעות של קבלת הוכחות כזאת?מה אנו יכולים לעשות עם זה?בסך הכל קיבענו את עצמנו לציפיות מוקדמות מי יכול ללמד אותנו ומי לא.גם זה חלק מכל מה שקורה. ושוב חוזרים למיקום. אין שום דבר חד משמעי במה שאמרתי,אני אומר שניתן להוסיף הסתייגויות,בסך הכל ניסיתי להראות את הכיוון שאני רואה.