חנה הייתה עקרה וההוכחה לכך
ידוע שבזמנם היה אפשרי לישא מספר נשים. כאשר האישה ה-1 אשת נעוריו של הבעל לא ילדה לו ילדים, הוא נשא אישה שניה פוריה שילדה לו ילדים. ראי מקרה האמהות שרה רחל ולאה (רק ששם האמהות הציעו לבעלם להנשא לאישה שניה ולא מיוזמתו - הבעל פשוט לא אצה להכניס צרה לאשתו ,למרות שרצה רוצה בנים מאשתו האהובה) חנה הייתה האשה ה-1 ופנינה האשה השניה, בפסוק מתוארת חנה ואח"כ פנינה. לפנינה היו 10 בנים , וזה מה שאמר לה אלקנה בעלה שאני טוב לך מ-10 בנים של פנינה. השקל לישא אישה שניה, וכך שעבר מספר שנים עד שהאישה השניה תלד 10 בנים מעיד על עקרות האישה. לפי חז"ל ההסבר בפסוקים אח"כ לפי זה הוא כך. חנה אמרה עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה- והיא דיברה על עצמה ועל צרתה פנינה. אך חנה ילדה רק 5 בנים (ה-1 שמואל) ולא שבעה ולמה פנינה אומללה? מוסבר שפנינה נענשה שצערה את חנה כך שכאשר ילד שנולד לחנה - מתו 2 בנים לפנינה. כך שלאחר שחנה ילדה 4 בנים נשאר לפנינה 2 בנים. פנינה בקשה מחנה לסלוח לה ולבקש עבור 2 הבנים שנותרו. וחנה עשתה זאת כך שלאחר שילדה בן חמישי , 2 הבנים של פנינה חיו ולא מתו - וזה שנאמר ילדה שבעה- 5 בנים של חנה, ועוד 2 של פנינה שגרמה שלא מתו . אומללה -כי מתו לה בניה, ולצרתה בסיכום הזמן יש יותר ילדים ממנה (ויותר חשוב כי ה-1 הוא שמואל)